זה היה ברור כשמש, אפילו לאהבל כמוני, שאין כל סיכוי לשלי יחימוביץ' לנצח. כי שלי יחימוביץ' היא הפוליטיקאית הכי קרובה לקומוניזם בעולם, לא רק בישראל. אפילו בסין וברוסיה לא נשאר פוליטיקאי שהוא קומוניסט. ואלה שקוראים לעצמם קומוניסטים בסין יודעים היטב שהם כבר לא. ואצלנו שלי האדומה לא הצליחה להסתיר מפני הציבור שהיא אדומה. נדמה לי שהיא לא כל כך רצתה להסתיר זאת - גאה במורשת של אביה מולידה. רק לקראת הפריימריז ניסתה קצת אבל היא עצמה הבינה שכל מי שטיפת שכל בקדקודו יודע שהיא דומה יותר לחברה בפוליטביורו של סטאלין מאשר לטוני בלייר או קלמנט אטלי - הסוציאל-דמוקרטים הבריטים האמתיים. וכאן בישראל, כמו באמריקה, מריחים מרחוק קומוניסטים ומתרחקים מהם כמו מאש.

על כן היה ברור שהרצוג (אי-אפשר לקרוא למפא"יניק בוז'י, זה לא נדבק) ינצח את שלי. אבל זה ניצחון פירוס למפלגת העבודה, שתוך חודשיים עד שלשה - מקסימום - תדמה כמו תאום סיאמי למפא"י של שנות החמישים של המאה הקודמת. ואילו מנחם בגין - עליו השלום - הצליח ב-1977 לפטור את ישראל מעונשה של מפא"י אחת ולתמיד, תודה לאל. רק כאשר מפלגת העבודה תצליח להיבדל מתדמיתה השנואה של מפא"י ההיסטורית, היא תוכל להתחיל לחשוב על חזרה לשלטון בישראל. עד אז יהיו בראשה או ביבי או ליברמן או שני העונשים כאחד. וכולנו נמשיך להתפלל בכוונה גדולה ל- השם, שימנע מהם להביא לקיצה של ישראל עד שיקום בה פוליטיקאי הגון ומוכשר שיצליח להוציא אותנו מהבוץ שאליו הכניס אותנו ביבי (בשותפות עם אהוד ברק - נא לא לשכוח!)

אה, כן. יש גם יאיר לפיד. אבל מבחינה פוליטית הוא כבר היום דומה לתוכי של חבורת מונטי פייתון שעומדת בפני איחוד. משהו כמו האיחוד של להקת "כוורת" שלנו האהובה. אבל מתים, גם כשהם אהובים, אינם יכולים לקום לתחייה. חבל, אבל עובדות מנהגן שהן אינן מתחשבות ברגשות של החווים אותן.