צפרה טובה,

מה שלומכם?

בבוייזיי התחיל עכשיו לרדת שלג, תענוג.

אני תכף הולכת לישון, לא לפני שאכתוב את המייל השבועי, אחרי הכל יש לי אלפי קוראים מושבעים, שאי אפשר לאכזב...

בשבוע שעבר עשיתי סידורים וקניות. כחלק מהרכישות חזרתי הביתה עם עץ לאח.

היה מאוד קר, והחלטתי שכדאי לנסות את הקונספט של האח. שמתי בלוק, הדלקתי, התישבתי על הספה ליד, מכוסה בכירבולית בשביל הפינוק ובוהה באש.

איזה כיף. אני כמעט מתחילה לנמנם אבל משתדלת שלא כי האח מאוד קרוב לשטיח, ובכלל כל הבית עשוי מעץ, ואני לא רוצה לעשות בעיות. אני קוראת לי ספר ואז מתחיל רעש מטריד...

כן הגלאי עשן. לא ידעתי שיש לי אחד כזה בכלל, ולא ידעתי איפה הוא נמצא עד שהרעש התחיל.

טוב, יש עשן, וזה בסדר כי גם יש אש, אבל הרעש הזה ממש לא נותן מנוחה. אני פותחת שתי

דלתות, שני חלונות, ותוהה למה הרעש לא מפסיק...

מצלצלת למספר חירום של הבית הדירות, האיש הנחמד אומר לי לכבות את האש עם מים (=עוד

עשן) ולנפנף ליד הגלאי כדי שהרעש יפסיק....

לסיכום, לא זה מה שדמיינתי...לא ציפיתי ללג בעומר באמצע הסלון שלי. מסתבר שהפתח יציאת

עשן, לא לגמרי מתוזמן עם הידית שלו. כשאני משכתי את הידית, חושבת שגיליתי את אמריקה

פותחת את הפתח של הארובה, בעצם פתחתי אותו

רק עד כדי שמינית ממה שהוא היה צריך להיות. אופס... כמובן שאף אחד לא טרח לבדוק את זה, או

לסדר את זה, אז זה נראה לי פתוח כשבעצם הרוב היה סגור...

עכשיו אני יודעת... צריך פשוט להשתמש בעוד יותר כוח...

בכל מקרה, אני שולחת תמונה לפני שכמעט שרפתי את רוב הבית...

בתחילת השבוע היה הארוע השנתי של הנשים בבית חב"ד. אמרתי לאשת הרב (!) שאני אבוא

שהיא התקשרה ב 9 בערב יום אחד להזמין אותי והעירה אותי... פאדיחה.

אז הלכתי. היה ארוע מדיטציה וציור ולכבוד טו בשבט. הביאו מישהי במיוחד מניו יורק. היה די מגניב

בעקרון, בעיקר כי היו שיפודים עם תותים בשוקולד. סתם נו אני לא כזאת רדודה. או שאולי ...

בכל מקרה, היא דיברה קצת על טו בשבט שזה היה נחמד. בעיקר כי הייא דיברה על תמרים... 

ממממממ.... אחכ היא עשתה לנו מדיטציה. אני נרדמתי (בתוך כיסא "כתר" מפלסטיק) ולא היה לי

איזו פאדיחה. מסתבר שמסביבי קבוצה של נשים מוכשרות, שיודעות את דרכן עם צבעים ומכחול...

נשבעת לכם, בחיים לא ראיתם משהו כה מכוער כמו מה שצירתי. לא משנה כמה ניסיתי להפוך אותו, מליון כיוונים, לא עזר. עדיין מכוער.

כנראה שלא היה מזיק לי איזה קורס בציור. מה המורה למלאכה היתה אומרת??? בסוף החלק של הציור, מי שרצתה יכלה להציג את יצירת המופת שלה כדי שנוכל להגיד לה מה דעתינו (אני נמנעתי). כמובן שדבר ראשון הציירת היתה צריכה לתאר מה היא ניסתה ליצור.

בשלב הזה שמתי לב שהן כולן מדברות על "השם", ועל איך הוא מופיע בציור שלהן. מיד הבנתי שכנראה שזה לא היה ממש חכם להירדם במדיטציה, כי פיספסתי את השלב של המדרגות, כמיצג כנראה את העליה לרמות אחרות... למזלי החברה הברזילאית שלי (יהודיה אדוקה) היתה לידי כדי לעדכן אותי במה שפיספסתי... אכן תמונות קשות...

אני מתנצלת שהמייל הפעם קצר ולא משעשע אני חייבת ללכת לישון כבר כי אני צריכה לקום מוקדם. ביום חמישי יעל מהעבודה הגיעה לביקור "מולדת" של 10 ימים. אני אקח ממנה תמונות שצילמנו ואשלח לכם בשבוע הבא. מבטיחה.

תיהיו טובים,

תמר