כותרות TheMarker >
    ';

    MBM: לחשוב תנועה. לעשות שינוי.

    כי גמישות ויציבות גופנית הם מפתח לגמישות מחשבתית ויציבות כלכלית.

    • האם בריאותך חשובה לך יותר מהכל?
    • איך נפטרים מהתקיעות וחוסר האונים שגורמים כאבי הגב?
    • האם הגיע הזמן להכנס לכושר טוב יותר ללא מאמץ או כאב?

    0

    אני לא היחידה שסבלה

    1 תגובות   יום ראשון, 24/11/13, 11:03

    בבוקר שאחרי, התעוררתי מבועתת, עדיין שומעת את הצעקות בראשי, חשה את היד שנחתה על גופי. נוגעת במקום שהיד פגעה בו. התהפכתי במיטה, כולי ילדה בת, 10 אמרתי לעצמי שאני מסתתרת, לא מגיבה אם רוצים שאקום. הייתי כל כך מבויישת, מפוחדת, בעצם – מבועתת. בתוך הצעקות שנחתו עלי בלי הכנה היו מילים כמו: את לא יודעת איך מתנהגים, את עושה לנו בושות, אי אפשר איתך, מה ייצא ממך?


    ואז נזכרתי שבעצם זו שבת בבוקר ואף אחד לא יבוא להעיר אותי... אוכל להמשיך ולשכב במיטה עוד כמה דקות בלי הפרעה. אני יכולה להרגיע את הבושה.
    אני זוכרת את העצבות שעטפה אותי באותו הרגע. לא הבנתי למה צעקו עלי. לא הבנתי למה הגיעו לי המכות.
    אחר כך החל הפחד מחלחל לכל חלקה טובה. מאז לא העזתי להשמיע את קולי, להביע את דעתי, לציין שיש לי תכניות אחרות מלבד אלו שייעדו לי, שאני לא רוצה לעשות מה שנאמר לי לעשות.
    הפחד הזה פימפם המון שנים. בזכותו הבטחתי לעצמי שאני לעולם לא אצעק על ילדי, שלא אדבר אליהם בבוטות, שלא אכפיש את פניהם, שאנהג בהם בכבוד, שאקשיב לדעתם, שאתן להם להתלבט מהי דרכם, שאניח להם לחוות את החיים על פי מידתם. אז – יש גם צד טוב לחינוך הנוקשה שקבלתי.
    ועוד דבר טוב יצא מזה: הבטחתי לעצמי שיהיה מה שיהיה – אני אתגבר. לבד. אני אצליח. בכוחות עצמי. אני אגיע למקומות ואפתיע את כולם. כי... אחרת לא אהיה. לא תהיה לי סיבה להיות.
    אז – כן, הילדים שלי בגרו. כל אחד מהם פונה היום לכיוון שלו. הם אוהבים לבוא הביתה. הבית שלנו הוא ביתם. אפילו אחרי טיול ארוך בחו"ל, אפילו אם יש כבר בית פרטי עם בן זוג אוהב. הם משוחחים איתנו. הם פונים אלינו כדי שנעזור להם. הם יודעים שהם לא לבד. יש להם אותי. ואת אבא שלהם.


    ולגבי עצמי?
    הפתעתי אפילו את עצמי, אפילו היום אני ממשיכה לבחון מקומות שאליהם טרם הגעתי. רק שעכשיו אני לא רק מצליחה אני גם לא לבד.
    אני נמצאת שם עבורי וגם את נמצאת איתי. אני לא היחידה שסבלה. גם את עברת בחייך משהו. סיפורך דומה או שונה – הוא הותיר בך את אותו הרישום. או רישום שכל חייך מפמפם בנפשך ומחלחל לכל מקום ומקרין על תהליך החלטותיך.
    אז – אני רוצה להגיד לך שאת לא לבד. גם אני לא לבד. אנחנו ביחד. ביחד אפשר להתחזק. ביחד אפשר לצמוח וגם להרגיע את הנפש הילדית שרוצה חיבוק ומילה טובה.
    כיום אנחנו לא חיים תחת "חוסך שבטו – שונא בנו". היום יש מי שמגונן על הילדים שכל אשמתם היא שהם תמימים ולא מבינים שלהורים יש זכות אחת בלבד: לגדל את ילדיהם במסגרת מכבדת שהחוק מאפשר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/11/13 12:28:
      כהרגלך את מדהימה תמר.

      ארכיון

      פרופיל

      twetam
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין