מי שיש לו פרטנר כייפי לסקס, בטח לא מבין את הכותרת הזאת. אז כבר כאן אקדים ואומר, שהפוסט הזה הוא לא על סקס משעמם אחרי 10 שנות נישואים, ולא על פורנוגרפיה. מי שנכנס לכאן עם ראש כחול, הפוסט הזה לא בשבילו. אבל זה כן פוסט למי שכשמגיע יום שישי, הוא, או היא, צריכים להביא ילדים לגן-לעשות קניות-סידורים-לנקות-לבשל-להחזיר ילדים מהגן.

הסק"ס של שישי הוא סידורים-קניות-ספונג'ה. מן הומור של פעם, שגיליתי בשנה האחרונה, שהוא זוכה לחיים חדשים.  אז, אם אין לכם עוזרת ומבשלת, ואתם עושים הכל, או הרבה בעצמכם, יש דרך להעביר את זה בכיף. מילת המפתח היא מוסיקה.

 סלסה, צ'ה-צ'ה, סמבה

כבר מזמן מצאתי, שמוסיקה טובה משחררת אותי מעצבים מתוחים בפקקים של הבוקר לעבודה, או באלה של הערב. אני נכנסת לאוטו, מתעלמת מהחדשות, שמה את הדיסק החביב עלי, שמותאם למצב הרוח של אותו בוקר, או ערב, זוחלת עם שאר עם ישראל בפקקים, אבל מגיעה ליעד עם חיוך.אותו פטנט טוב לבית.

כשאני נכנסת למטבח לבשל את בקשת היום של הדור הצעיר לסוף השבוע, אני שמה את הדיסקים שאני אוהבת, ברצף. היום זה היום של המוסיקה הלטינית הסוערת. סלסה, סמבה, צ'ה-צ'ה. הקצב נכנס דרך הרגליים לדם, בלי להרגיש אני מתנועעת בקצב ומתקתקת את הבישולים - לזניה ברוטב פטריות, שמנת וגבינות ומרק חורף אדום - ואפילו נהנית.  

רומבה ולזניה

בין לבין, כשאני מחכה שהמים לפסטה ירתחו, אני מגניבה איזה תירגול-שניים לטכניקה שלמדתי השבוע, היום זו הקוקרצ'ה (שמיניות של האגן) ברומבה. אז, לכל הנשים (בעיקר) שמקטרות שאין להן זמן לנשום ושנורא קשה לשלב קריירה ומשפחה – זה לא מעט שאלה של הראש שאיתו אתן מסתכלות על החיים.

גם אני הייתי (מזמן) אמא צעירה ונקרעתי בין הכל. היום, הנוער שלי גדל, אבל המטלות, מתברר, יש להן טבע להתרבות באופן עצמאי ובלתי תלוי. מצאתי, שעם ניהול זמן שאני מחליטה עליו והתייחסות לדברים לא כעונש, זה יכול להיות כיף אמיתי. יחסית, כמובן. שווה לנסות.