הדפים הראשונים של פו הדב קצת בלבלו אותי, אך אט אט התאהבתי בדב הקטן הזה, "דוב עם מוח קטן מאוד, ובלי הרבה שכל", כדבריו...
זה היה ספר ה 'פרק לפני השינה', משהו כמו חלב חם עם דבש, או שוקו שמכניסים אותי תמיד לאווירה מנומנמת, ישנונית וחלומית.
התאהבתי סופית בפו אחרי שקראתי את הפסקה הזו, שהבהירה לי מעל לכל ספק שאנחנו חולקים גנים משותפים:
פו תמיד אהב לטעם איזה משהו קטן באחת עשר בבוקר, והוא שמח מאד לראות את שפן מוציא את הצלחות והספלים; וכששפן אמר, " ומה על הלחם, דב או ריבת חלב?" הוא כל כך התרגש שהוא אמר, "גם וגם," ואז, כדי שהוא לא יראה זללן (הצחיק אותי... הוא לא כל כך טיפש הדב הזה...), הוא הוסיף, "אבל אפשר לוותר על הלחם." ובמשך זמן רב אחר כך הוא לא אמר כלום... עד שלבסוף, כשהוא מפזם לעצמו בקול דיי דביק, הוא קם, לחץ בחם את כפו של שפן, ואמר שהוא חייב להמשיך בדרכו.
והנה עוד קטע ענק:
"ששש !" אמר כריסטופר רובין, כשהוא מסתובב אל פו, "אנחנו מגיעים עכשיו למקום מסוכן."
==================================
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ יש לך עסק? פלקס - תוכנה לניהול העסק ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
|
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
הכרתי עוד בתרגום לרוסית, כילדה קטנה ידעתי בעל פה, ועדיין שמחתי לפגוש כאן שוב.
כבר כיכבתי אותך לפני רגע בפוסט אחר, אז עוד אחזור כשיהיה אפשר.
פו הדב-דמות פשוטה שדווקא הפשטות שבה היא מראה לפני עינינו.
אהבתי וכיכבתי