הדפים הראשונים של פו הדב קצת בלבלו אותי, אך אט אט התאהבתי בדב הקטן הזה, "דוב עם מוח קטן מאוד, ובלי הרבה שכל", כדבריו...

זה היה ספר ה 'פרק לפני השינה', משהו כמו חלב חם עם דבש, או שוקו שמכניסים אותי תמיד לאווירה מנומנמת, ישנונית וחלומית.

התאהבתי סופית בפו אחרי שקראתי את הפסקה הזו, שהבהירה לי מעל לכל ספק שאנחנו חולקים גנים משותפים:

פו תמיד אהב לטעם איזה משהו קטן באחת עשר בבוקר, והוא שמח מאד לראות את שפן מוציא את הצלחות והספלים; וכששפן אמר, " ומה על הלחם, דב או ריבת חלב?" הוא כל כך התרגש שהוא אמר, "גם וגם," ואז, כדי שהוא לא יראה זללן (הצחיק אותי... הוא לא כל כך טיפש הדב הזה...), הוא הוסיף, "אבל אפשר לוותר על הלחם." ובמשך זמן רב אחר כך הוא לא אמר כלום... עד שלבסוף, כשהוא מפזם לעצמו בקול דיי דביק, הוא קם, לחץ בחם את כפו של שפן, ואמר שהוא חייב להמשיך בדרכו.

והנה עוד קטע ענק:

"ששש !" אמר כריסטופר רובין, כשהוא מסתובב אל פו, "אנחנו מגיעים עכשיו למקום מסוכן."
"ששש !" אמר פו כשהוא מסתובב במהירות לעבר חזרזיר.
"ששש !" אמר חזרזיר לקנגה.
"ששש !" אמר קנגה לינשוף, ורו אמר לעצמו "ששש !" בלחש עוד מספר פעמים.
"ששש !" אמר ינשוף לאיה.
"ששש !" אמר איה בקול נורא לידידים ולקרובים של שפן, והם אמרו "ששש !"  אחד לשני בבהילות לכל אורך הטור, עד שהלחישה הגיעה לאחרון שבהם. והאחרון והכי קטן מבין כל הידידים והקרובים כל כך נבהל מזה שכל המסלחת אומרת לו "ששש !" שהוא טמן את ראשו בנקיק באדמה, ונשאר שם יומיים עד שהסכנה חלפה, ואז הוא רץ במהירות רבה הביתה, וחי לו בשקט ובשלוה עם דודתו עד עצם היום הזה.
קראו לו אלכסנדר חיפושית.

==================================

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

יש לך עסק?  פלקס - תוכנה לניהול העסק

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~