כמו רבים אחרים שמחתי, אפילו צהלתי – לשמע הבשורה על נצחונו של בוז'י הרצוג על שלי יחימוביץ. וזאת כחבר ותיק במפלגה האבודה שנמנע כבר פעמיים מלהצביע לה, בשל העומדים בראשה, אך ישמח לעשות זאת בפעם הבאה – אם הרצוג עדיין יעמוד בראשה. אלא שאפילו אדם מחושב ושקול כהרצוג קצת נסחף בהתבטאויותיו אחר הניצחון ונקווה שכבר התפכח מההתקף הבלתי נמנע של יוהרה. כי בסופו של יום מפלגת העבודה עדיין איננה, לצערי, התחליף האולטימטיבי לליכוד בעיני הציבור ברובו. וגם אם תעמוד כביכול בראש "גוש" מאולתר עם "התנועה" הפתטית . כדי להופכה שוב מחדש למפלגת מרכז-שמאל המהווה אופציה להנהגה, עליה להכריז בגלוי ובקול רם שתהיה נכונה להצטרף לממשלה, ללא תנאים, אם "הבית היהודי" תנסה למנוע מהממשלה צעד מדיני כלשהו. ומצד שני, יש להבהיר כי מלבד על רקע מדיני, אין למפלגה כל רצון להצטרף לממשלה שהיא חלוקה עליה בכל נושא חברתי-כלכלי כמעט. על הרצוג להקים "ממשלת צללים" ולהעביר מסרים שוטפים ואופוזיציונים בכל נושא, עם דגש על ה"מה כן" לצד ה"מה לא". עליו להתקיל את לפיד ושות' בנושאים כלכליים ולהצביע על חוסר המקצועיות והרצינות, שוב ושוב. בקיצור עליו להציג על העת אלטרנטיבה, שפויה ומעשית. רק באופן כזה יוכל האיש הנעדר כריזמה מנהיגותית סוחפת – להפוך למנהיג מוערך, כזה שאולי לא צועד לפני המחנה, אך בהחלט צועד במרכז השורה הראשונה המובילה.
|