ניסיון ותהייה
על אמנות ותרבות.
פוסטים פופולאריים
-
Old is the new young
31/10/08 | 815 צפיות
-
אמנות ומיליונרים בניו יורק
11/5/07 | 2048 צפיות
-
למכירה: אמנות יד שניה מסלב
22/10/12 | 2656 צפיות
-
מקרה לחיאני
8/1/10 | 978 צפיות
-
איך לשוחח על ספרים שלא קראתם
27/4/07 | 1364 צפיות
-
אמנות רחוב בתנועה
26/5/08 | 1707 צפיות
פוסטים אחרונים
- על ביקורת אמנות בעידן הדיגיטלי 30/7/15
- מה אריק איינשטיין לקח איתו 27/11/13
- על עלייתו של אנדי וורהול 2/9/13
- רוי ליכטנשטיין -גיבור תרבות 1/3/13
- אמנות קונים באהבה או לא קונים בכלל? 14/2/13
- למה תרבות גבוהה אינה פופולרית? 5/2/13
מה אריק איינשטיין לקח איתו
 עברו 24 שעות מאז פטירתו של אריק איינשטיין וכולם מדברים ומרבים בסופרלטיבים על האיש ההוא שהיה כערבות הבוכיות. המילה הבולטת ביותר מבין כל המילים הרבות שנאמרו ביום הזה היא ״צניעות״. מה שהיה, היה ואיננו עוד, אמרו. אין עוד אחד כזה וגם לא יהיה, כך אמרו. דיברו על הדירה הצנועה שבה חי את רוב חייו, על ההתרחקות שלו מהזרקורים, ההסתפקות במעט וההתמקדות בטוב. ״הוא אינו מסוגל לראות רוע״ אמר עליו אורי זוהר.
אריק איינשטיין היה הדוד שלנו – זה שאנחנו אוהבים מאד אבל לא מרבים לראותו. למרות זאת, אנחנו שמחים לדעת שהוא שם, איתנו. זה מנחם אותנו לדעת שסדרי העולם עומדים על תיקונם. ואז, כשהדוד האהוב שלנו הולך לפתע לעולמו, חסרונו הוא שמדגיש את המקום שלו בחיינו. הריחוק שלו מהעין לא הרחיק אותו מהלב. להיפך – חוסר הנגישות שלו תרמה למעמדו כאייקון תרבותי ברמה הגבוהה ביותר.
ניסיתי להסביר היום לאחיינית שלי, עולה חדשה מלונדון, מי הוא אריק איינשטיין. הוא הג׳ון לנון שלנו, אמרתי לה. והיא הבינה.
בבואנו לבכות את לכתו של אליל נעורינו, את קול שליווה אותנו בימים הטובים ובימים העצובים, באהבות ובפרידות, אנחנו מבכים את מה שהיה ואיננו עוד. כי אריק איינשטיין מייצג עולם ערכי שאבד עליו הכלח. אבל לא יכולתי היום שלא לחשוב על רצח רבין – להבדיל אלפי הבדלות... ההמונים בכיכר רבין, הביחד המאחד ילדים, זקנים, אשכנזים ומזרחים – כולם עמדו שם והצטופפו כגוש אחד מאוחד. אך רק למראית עין. כי אנחנו יודעים היטב שזמן החסד קצר הוא ולרגע קט נדמה לנו שהעולם יכול להיות מקום טוב יותר. ואז, אנחנו נכנסים למכוניות שלנו וחותכים את הנהג המניאק שנוסע לאט מדי לדעתנו ולא נותנים זכות קדימה כי אנחנו לא פראיירים. אנחנו ממשיכים לחיות חיים לא צנועים בעליל ונמשיך לבכות את אריק איינשטיין – הצנוע האחרון – איך, איך הלך לנו....
אך האם אריק איינשטיין אמנם לקח איתו את הצניעות, את הערכים? למה שמורשתו לא תהיה כזו שכל אחד ממעריציו ייקח לעצמו משהו מהלכותיו? למה שלא ניקח על עצמנו באמת להיות חברה עם ערכים של עזרה הדדית, של נתינה, של צניעות? הרי זה בידינו.
לא. אריק איינשטיין לא לקח איתו כלום. להיפך! הוא השאיר המון. מעבר לשירים המתחברים לזכרונות האישיים של כל אחד מאיתנו, הוא השאר דוגמא לדרך חיים מאד לא פופולרית – כזו שאינה מופעלת ממניעים של תהילה ופרסום. גם אנחנו יכולים! אמרו את זה קודם, לפני, זה לא משנה, עדיין יש מקום להאמין שאפשר שנשנה את העולם.
יהיה זכרו ברוך. |
תגובות אחרונות
-
עמיתלוין3
בתגובה על פורום ספרים
-
BenAlias
בתגובה על ניו-יורק ניו-יורק
-
אהובהקליין
בתגובה על על ביקורת אמנות בעידן הדיגיטלי
-
רונתי
בתגובה על מה אריק איינשטיין לקח איתו
-
*....
בתגובה על צילום
-
udi.s
בתגובה על על עלייתו של אנדי וורהול
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה כתבת
יהי זכרו ברוך
מה העסיק את מוחו של הזמר האהוב ?
בול.
מיכאל, תודה על תגובתך. אתה צודק שאריק היה זמר ייחודי ואין דומה לו. ההשוואה לג׳ון לנון נוגעת לקונצנזוס הגורף לגביו. זה הכל.
רק הערה לגבי ההשוואה לג׳ון לנון - ההקבלה בעיני היא לגבי הקונצנזוס הגורף, לגבי היות שניהם אייקונים ברמה לאומית - כל אחד בארצו. מהבחינה הזו, גם סינטרה היה כזה.
תודה.
כל כך יפה את כותבת.
הלוואי ותופנם התנהגותו בנו.
*
איזה יופי כתבת. תענוג לקרוא. אחד הפוסטים הבודדים (השני) שאהבתי על אריק.
ואולי לא את הכל צריך לשנות. לפעמים להמשיך להקשיב ולהקשיב ולהקשיב לשירים גם לו קצת עוד. גם,
פוסט מקסים :))
.
הנתינה והקבלה ההדדית.
.
תודה לך למרות שאין כאן מניעים דוגמטיים. רק השתוקקות לחברה ערכית יותר.
הי רונה
שמעתי כמה פעמים את ההשוואה לפרנק סינטרה. אבל למרות הנסיבות השונות, מותו של ג׳ון לנון סימל משהו שהיה ואיננו ולעולם לא ישוב. תודה.