0

0 תגובות   יום חמישי, 28/11/13, 11:12

עוד חג, שוב הפקות בבית הספר, שוב אני החנוכיה שמסתובבת סביב הנרות שהם הילדים ומרגישה מטופשת לקול מחיאות הכפיים של ההורים. זה כנראה כל היופי בלהיות מורה, את אמורה בעיקר להרשים את ההורים. אם הצלחת להרים הפקה מכובדת לכבוד חג החנוכה, סימן ששיחקת אותה. ההורים היו מבסוטים, הילדים יותר, הפעם כולם היו נרות כך שאף אחד לא בכה על זה שהוא לא הסביבון הגדול או הקטן או הלביבה. כולם אכלו את הסופגניות והלביבות שהביא הועד, כולם צילמו והצטלמו, ואני רק רציתי  ללכת כבר הביתה, לצאת לחופש, מצידי לעמוד בתורים הארוכים של היכל נוקיה, העיקר קצת חופש. כאלה הן אנחנו המורות, אנחנו עובדות קשה וזו הסיבה שיש לנו הרבה חופשות ושאף אחד לא יחשוב אחרת. כולם תמיד אומרים לי, אתן המורות כל הזמן בחופש, כאילו זה התפקיד שלנו – להיות בחופש. הם לא זוכרים את כל הימים הארוכים של שיעורים וישיבות מורים ושיחות הורים ואסיפות וסמינרים והשתלמויות, הם רק זוכרים את זה שאנחנו בחופש בכל חגי ישראל ומה זה אשמתנו שיש הרבה חגים? הרי עבודה על כל חג היא שבועות של הכנות עד שמגיעים לחופשה מותשים וכבר חוזרים וצריך לתכנן את החופש הבא. אז סליחה באמת, אבל מגיע לי לנוח.

דרג את התוכן: