בשכונה שלנו יש עשרות חתולים, בכל הגדלים והצורות והצבעים. עד לפני כשנה גרה פה אישה מבוגרת מאוד עם ביתה בעלת תסמונת דאון (בעבר כבר כתבתי עליהן פה פוסט). צמד הנשים היו מאכילות את חתולי הרחוב על בסיס יומי, שמות כלים עם מים ליד הפחים וגורמות לחתולים על ידי הקסם שרק להן היה, ללכת אחריהן בשיירה ממש כמו החלילן מהמלין. אני, שבכלל הייתי אשת כלבים עד לפני לא מספר רב של שנים, הייתי מסתכלת עליהן בחצי רחמים כשהיו עוברות ברחוב. "מה יש להן בחיים, מסכנות? רק החתולים, שמראים להן קצת אהבה" הייתי חושבת בכל פעם שהייתי נתקלת בהן. אחת מהן הייתה חצי משוגעת, פותחת את החלון בשלוש לפנות בוקר וקוראת לחתולים לבוא אליה, ואני בתקופות של חופש, הייתי יושבת עם החברים שלי ומתגלגלת מצחוק מהקריאה בשמות שהמציאה להם (ג'לי בין וצי'יוואו ביניהם). 

לפני כשנה, התמלאו העיתונים של מעלה אדומים בסיפור זוועה על אישה מבוגרת שנמצאה ללא רוח חיים בדירתה, כשגופתה שכבה שם כשלושה ימים. ביתה עם תסמונת הדאון פשוט לא ידעה למי לחייג, עד שככל הנראה לחצה על החיוג המהיר לשליחויות המזון לחתולים, שהזמינו משטרה. 
מאז שמתה, עשרות חתולים אימצו את הגינה שלנו. תחילה, היינו מבריחים אותם בקישטה של בוקר, עד שהבנו שחתול זה חתול זה חתול, ואנחנו יכולים רק להתעצבן בשקט. לאט לאט התחלנו להוציא לחתולי הרחוב מהאוכל של החתולים שלנו, כי אם כבר אז כבר, והיום הם כבר דיירי קבע בגינה מחכים לליטוף כשנפגשים ולאוכל שלוש פעמים ביום. 

הרבה אנשים מסתכלים עלי במבט מבולבל, אפילו מרחם קצת, כשאני מספרת להם על מחלת החתולים שלי. 
הרבה אנשים גם לא קראו את הטור של רענן שקד מלפני כמה שבועות בידיעות, על חמלה. 
לפעמים אני אדם קשה, ביקורתית מאוד ויכולה לפסול אנשים רק כי "לא באו לי טוב בעין". עם זאת, אני יכולה להגיד בגאווה (וצניעות) שיש בי חמלה, הרגש הזה שלא מאפשר לי להסתכל על החתול בגינה מבלי לחשוב מה יקרה בחורף, כשגשום. החלטתי לכתוב על חתולים היום כי אתמול נתקלתי בהתעללות בבני אדם וחוויתי אותה על בשרי, כשפוזר גז מדמיע בקרון הרכבת הקלה. התעוררתי הבוקר בוכה על אטימותם של בני האדם, ובעיקר לא מצליחה להבין איך אנשים מכילים בעצמם את היכולת לפגוע באחר, לא משנה אם זה בחיה, באישה או בסתם אנשים שרק רצו לצאת לבלות אתמול אחרי שבוע ארוך. 

הלוואי וכל אדם יאמץ חיה, רק כדי להבין חמלה מהי ולתרגל אותה. 
אני מבטיחה לכם שהחיות האלה מלמדות הרבה על אהבה ללא תנאים. אני למדתי שאהבה אמיתית ללא תנאים היא כשהחתולה שלך דורכת עליך באמצע הלילה ואת מניחה לה, אהבה אמיתית ללא תנאים היא כשהחתולה שלך שורטת לך נעל חדשה, או משחיזה ציפורניים על הסלון החדש ולמרות הכעס, את תמשיכי לאהוב אותה (ולא, את לא תשלחי אותה לאימוץ במקום אחר כי "היא פשוט לא מסתדרת פה בבית") אהבה אמיתית ללא תנאים היא כשהחתולה שלך מלקקת אותך על השפתיים ואת נותנת לה, למרות שאת יודעת שיתכן שחמש דקות קודם לכן היא ליקקה לעצמה את התחת. לכולנו מגיעה אהבה ללא תנאים.