החיים בארגון הגדול
חיים בארגון גדול הם מעניינים ומתסכלים. יש יציבות ופרנסה, אך יש חרדות טפשיות, פחדים לא ברורים ובעיקר תסכול עצום ושחיקה.
פוסטים פופולאריים
-
הפוסט החמישים ותשעה: אם הייתי יודע מה ילד יום
18/7/08 | 1548 צפיות
-
הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
26/1/11 | 1396 צפיות
-
הפוסט השישים וארבעה: ?Will you
17/2/09 | 1089 צפיות
-
הפוסט השישים ושלושה - בסוף זה בא
7/1/09 | 983 צפיות
-
הפוסט הארבעים וחמישה: הדרך ארוכה. אני רואה אותה, היא שם.
11/2/08 | 2684 צפיות
-
הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
3/2/12 | 2136 צפיות
פוסטים אחרונים
הפוסט הארבעים וארבעה - הצלילה לארגון ולעולם הגדול
אשת החופש המושלם, כך קראתי לה. אני זוכר איך היא עמדה על חוף הים, שערה התנופף ברוח, הבטתי בה בהערצה גלויה. היא הייתה נפלאה.
זה קרה באותו היום, זה היה בלתי נשכח. טיפסנו אל ראש ההר, הטיפוס היה לא קל, ואז, כשהיא הגיעה לפסגה, היא הרימה את ידיה למעלה ואמרה בקול גדול: "אני לא אתמסד, אני לא אכנס לשום שיגרה! אני אוהבת את החיים, את האנשים הפשוטים, כזו אני, לעד".
עכשיו היא בארגון הגדול, החיים גדולים עליה, היא מתקדמת מפסגה לפסגה. לכולם ברור - אין סיכוי שהיא תסתפק במה שיש לה. אין סיכוי שיום יבוא והיא תצהיר: "הגעתי לפסגה האחרונה". היא קשה למי שמתחתיה, מתמרנת את מי שסביבה ועושה בחרדה את כל מה שמבקשים אלו שמעליה. חופשות היא לא לוקחת, את השיער היא קיצרה, כשחושבים על שיגרה וממסד- רואים אותה.
הוא היה הבריון של הכיתה, ידו בכל ויד כל בו. כולם פחדו ממנו. הוא נהנה מזה כל כך. אני זוכר את אותו היום שבו הלכתי סתם כך מאחריו, זה היה מוזר אבל כל מי שהלך מולו פשוט שינה את כיוון ההליכה. הוא קיבל את כל מה שרצה. לא היה צריך להתאמץ, היה אומר: "את זה אני רוצה" ומי שלידו היה משיג את זה ומייד. את המבחנים אף פעם לא עבר. זה לא ממש הפריע לו, הוא היה בטוח שהוא תמיד יישאר חזק.
עכשיו הוא בארגון הגדול, החיים גדולים עליו. פתאום הוא צריך לעבוד, פתאום אותו אחד שהיה עובר לצד השני של המדרכה, הוא המנהל שלו, מולו הוא צריך לעמוד ולהסביר למה הוא לא עשה את הכול מושלם! זה גומר אותו, המיפלט הוא העולם התחתון, הוא יכול אבל לא רוצה, יש לו משפחה. הוא מבין שזה המצב ומנסה לקבל את זה עד כמה שאפשר. לאחרונה שמתי לב איך בכל פעם, כשאותו המנהל בסביבה, הוא קם ומתרחק. הוא לא יכול לשאת את הבושה.
הוא היה עדין וכנה, נתן דרור לרגשותיו. כשפגש מישהי, אם היא מצאה חן בעיניו, הוא אמר לה הכול וציפה שגם היא תפתח את ליבה ותאמר לו שהוא נפלא.
השנים עברו, עכשיו הוא בעולם הגדול. הוא נפגע יותר מפעם אחת. הוא הבין שצריך לתמרן, שאם הוא יגיד את הכול בפגישה הראשונה, אף פעם לא תהיה פגישה שנייה. זה קשה לו, הוא צריך להילחם בעצמו, לפעמים הוא נשבר אבל הוא למד להתעשת ולעשות רק את מה שצריך. לאט לאט הוא מתרגל לזה, עכשיו הוא כבר לא ממש מרגיש.
הייתה לה משפחה סבירה, היא העבירה את חייה בשגרה די נעימה. זה ניגמר, עכשיו היא בעולם הגדול. בהתחלה הייתה מבולבלת, עשתה שטויות בלי אבחנה, לא כל כך הבינה מה הם "חוקי המשחק".
זה קרה לה בעבר ב"ארגון הגדול". גם שם בתחילת הדרך היא לא הבינה דבר, וגם שם היא טעתה בכל מקום שרק אפשר. אבל כשהבינה מי נגד מי, מה צריך לומר, מה אסור ואיך להיחלץ מהצרות עוד לפני שהן אצלה - זה התחיל להיות קצת יותר קל. בהתחלה היא לא ממש אהבה את זה אבל עם הזמן היא בהחלט למדה. היא הגיע למסקנה שזה היה שווה את ההשקעה.
היום היא בעולם הגדול. היא מתחילה להבין את חוקי המשחק. היא לומדת בקצב שלה, לאט אבל היטב. עכשיו, כשהכול מתחיל להיות ברור, היא לא ממש אוהבת את זה, זה נראה לה קצת מוזר. אבל היא מכירה את עצמה, יעבור קצת זמן והיא תבין בדיוק את "חוקי המשחק". כשזה יקרה, אין לה ספק, היא תאהב את זה! לא יהיה מאושר ממנה בעולם!!!?
|
תגובות אחרונות
-
DanDan00
בתגובה על הפוסט השבעים ושש - עוד יהיה טוב. אולי.
-
אלו-נה
בתגובה על הפוסט השבעים ושבע - אוויר הרים שאינו שלי
-
עברתי רק כדי לראות
בתגובה על הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
-
.Shlomit
בתגובה על הפוסט השבעים ושמונה - כביש שש צפון
-
שירי'ס
בתגובה על הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שהחיים הם הרבה מעבר לבית ספר
שאחרי התיכון -- ואצלנו גם הצבא - יש עולם ומלואו
ודווקא מלכי הכיתה והבריונים הם אלו שלא מצליחים למצוא את הדרך שלהם
(לרב )
ולפעמים דווקא החנונים השקטים הם העסקנים הגדולים ביותר
קטע כזה ..
(ואני ? אני הייתי סתם ילדה עם שיער סגול :0))
ואני שמעתי על עובד עירייה,
שפתח עסק של סנדויצ'ים,
לאחר שקיבל את הקביעות.
(הוא אפילו זכה במכרז של העירייה,
למזלו טוב).
-אמיתי-
חשוב שהכיסה יהיה הכיסא הנכון, חשוב שבכיסא שלייד ישב האדם הנכון, ויותר חשוב שבכיסא ממול לא יישב האיש הלא נכון.
מזל שהארגון הכי גדול זה השירות הציבורי.
שם כל מה שצריך לעשות זה לשבת מספיק זמן על הכיסא.
שיתהפך מקיאוואלי בקברו המניאק.
יאללה, שיהיה בלי טבעת.
בוא נתחתן.
מאיה - תודה רבה.תודה ג'ו
על סיפור בשעת לילה מאוחרת
*מאיה
חגי - אני חושב על זה לא מעט. יש הרבה במה שאתה אומר. יחד עם זאת, יש שיקולים נוספים.
תודה רבה על מה שכתבת.
ג'ו היקר
מהפוסט הראשון שלך שקראתי ועד כה נגעת במקומות הרגישים והאמיתיים בהם חשוב לגעת רגשית.
מהפוסט הראשון שלך שקראתי ועד כה אני משתכנע והולך שכל יום שלך בארגון הגדול, המאבק בחוקים והנוקשות של הארגון הגדול גוזל ממך אנרגיות .
הפחד לצאת ממנו אינו רלוונטי. אתה איש רב יכולות למרות שאינך מעריך אותן.
לי ברור שהגיע הזמן לפרוש משם.
לימור - הארגון הגדול והעולם הגדול, למרות השוני בינם, קיים גם דמיון. הדמיון הוא רב.
לשניהם יש "חוקי משחק". בשניהם, מצליח מי שמבין את אותם החוקים ולאחר ההבנה יודע ליישם אותם בחיי היום יום.
הבנת אותם החוקים ויישומם, כלפי חוץ אולי מביאה להצלחה אך בפנים, למי שהתמימות והרגישות היא חלק מחייו, זו בהחלט הקרבה קשה.
גם בארגון הגדול, מי שמחכה שהכול יפול עליו, בסוף מתמוטט מעומס הנפילות ולא מגיע לשום מקום.
אין ספק - צדקת כשאמרת שלתקופה בחיים יש משמעות אדירה.
מקווה שבעולם שלך העניינים עכשיו טובים יותר. תודה רבה על התגובה ועל הכוכב.
ג'ו חבר יקר שלי.
כשנמצאים בארגון הגדול,הכל לכאורה מאורגן,מסודר,שיטתי,ומדוייק.
לעומת זאת בעולם הגדול,בג'ונגל,תחושת החופש נותנת לנו לעשות את מה שרק נרצה,בלי הרבה "בוסים" על הראש.
נשאלת השאלה-מה יותר טוב?
לפעמים אנחנו רוצים שהכל "יפול" עלינו כמוכן,כמובן,בלי הרבה תהיות,מונחת.
ולפעמים טוב לנו לעשות בעצמנו,את הניסוי והתהיה בחוקי המשחק.
תלוי בתקופה,בתחושה ובמי שאנחנו.
או בכלל האיזון בין השניים...
לך תדע..הצלחתי לבלבל את עצמי בתגובה
.
אבל,אהבתי מאד את הכתיבה.
תודה.
חני היקרה - אכן מכל דבר לומדים.
כשזה קורה, מג'ונגל זה הופך לבית נעים.
תודה רבה.
ג'ו יקירי
גם היא
גם הוא
בארגון ובעולם הגדול יחדיו
לעיתים ההתנהלות כג'ונגל שם
לפעמים לומדים לעקוף את המכשולים
מידי פעם נופלים לתוכם
זה חלק מהחיים
מה שיפה בכל זה שמכל דבר לומדים
וממשיכים
כתבת נפלא
בת יוסף - אכן החיים בארגון הגדול לא פשוטים. מנסיוני, החיים בעולם הגדול הרבה יותר מורכבים! התאור בפוסט הוא של דמויות שהמציאות טפחה על פניהם. אין ספק שיש גם מצבים הפוכים.
שמח שנהנית לקרוא.
לבנה - תודה רבה על התגובה.
אכן, המציאות מלמדת אותנו לא מעט על עצמנו ובעיקר על הצורך להתפשר ולהבין שחלומות כנראה לא תמיד מתגשמים.
תודה על שחשבת שהכתיבה מעולה ותודה על הכוכב.
ניצה - אם היה כאן אזמל עדין, הוא הופעל על ידי מחשבותיך העמוקות והתבטא בתגובה המדויקת. הבנת הכל, הבנת בהחלט נכון.
תודה רבה על הכל.
צמיחה והתפקחות.
ארבעה סיפורנים. ארבע דמויות. לכולם חלומות ומאווים. אתה מתאר את השינוי, את האופן שהמציאות פוגשת את החלום ואיך האדם צריך להתפשר ולהשלים עם השינוי. לעיתים זה לטובה. לעיתים זה כואב.
החיים בארגון הגדול לא פשוטים.
נהניתי לקרוא ואשוב עם * כששוב יתמלא הטנא.
ג'ו יקר,
מי מאיתנו לא היה שם?
מי איתנו לא חשב שהוא מיוחד והוא לא יהיה שם....
ומי מאיתנו לא למד על בשרו את חוקי המשחק. את חוקי האירגון הגדול
וכללי ההתנהגות בעולם הגדול...
הפוסט הזה, אפילו קצת מכאיב....
כתוב מעולה.
תודה.
יקר שלי, ארבעה סיפורים, עולם ומלואו.
קראתי התפעמתי מהניתוח באזמל העדין, הקביעה, סוג של השלמה עם המצב.
מצאתי אותך בחלק מהמשפטים אומר את עצמך בקול של ילד, נער, גבר, אישה - זה אני - זה לא אני- זה מי שהייתי- זה מי שאני רוצה להיות. לא בטוח שאני קוראת נכון בין המילים, גם לא בטוח שאני יודעת על מה אני כותבת לך.
אבל מצאתי אותך כותב נפלא ובאופן הכי מזוקק שיכולתי להעלות בדעתי.
ניצה