0
לפעמים חיטוט סתמי במגירה או בארון הופך למסע אל העבר. בתוך קופסת סיגרים ישנה מצאתי ערימה של מכתבים מגיל 16-17, שמורים היטב, מכל מיני בנות שהכרתי ברמה זו או אחרת באותה התקופה. להפתעתי, בעודי מעיין (מרפרף) במלים שעל הדפים הצבעוניים, לא עלה בי שום רגש. אפאטיות כזאת. חשבתי שאני אזכר, שסערת רגשות תסמרטט אותי לכמה דקות, אבל כלום לא קרה. פשוט זרקתי את המכתבים לפח. גרוע עוד יותר מקור הרוח שבו עשיתי את זה הוא חוסר החרטה. אני לא מצטער על זה, לא חבל לי, לא חסר לי. כלום. גם לא מספר שעות אחר כך. כל כך לא מתאים לי. אני, שלא נפטר מבגדים ישנים שאני לא לובש (ובאמת שהגיע הזמן לסבב כזה), שהבלאגן חוגג אצלו, אני פשוט זרקתי תקופה שלמה מחיי לזבל. ככה סתם... לא ממש מבין את זה. נראה איך הסיפור הזה מתפתח.
לפעמים חיטוט סתמי במגירה או בארון הופך למסע אל העבר... מסתבר שלפעמים לא ממש. |