המשורר מאיר ויזלטיר כתב לפני כמה ימים: "דיירי הבניין ברחוב דיזנגוף 211, שהמשורר אלכסנדר פן "חי ויצר" בו שנים רבות (אולי רק ועד הדיירים או מישהו מהם – לא ראיתי את התיק בעיריית תל אביב ואיני בקיא בפרטים), התנגדו נחרצות לכוונת העירייה לקבע לוח זיכרון למשורר על קיר הבית, וזאת עשרות שנים אחרי מותו לפני כ-40 שנה. למה? כי היה גם קומוניסט? כי שתה יותר מדי לטעמם? השד יודע למה. העירייה נאלצה להתחשב בהתנגדותם (קדושת הקניין הפרטי), אך מכיוון שהמדרכה שייכת כדין לעירייה ולא לדיירי הבתים הסמוכים, מצאה פתרון, המתנוסס כאן לנגד עיניכם. נותרה רק השאלה, על שום מה ולמה הציון החליפי שהציבו למשורר נודע בן דור קודם, שנולד 3 שנים לפני עירנו, והיה אחד מבוניה ואחד ממכונני תרבותה, איש תמיר בעל תואר והדר שהמוניטין שלו מלבלבים עד היום – על שום מה ולמה הציון הזה חייב להיות בעל ממדים שפופים כאלה ודומה לאשפתון?". מילים קשות על התנהלותה של עיריית תל-אביב.
פן היה מרדן, והמשורר הפוליטי הראשון בארץ, מרדנותו באה לידי ביטוי לא רק כלפי החברה הישראלית, אלא גם כלפי מפלגתו (מק"י). פן היה היחידי שסירב לתרום לגיליון החגיגי לציון יום הולדתו השבעים של סטלין. עם הפילוג במק"י בשנת 1965 נשאר פן במפלגה של מיקונס, שרוב רובה היה עתה יהודי. בשנת 1967 לאור עמדות המפלגה עזב את המפלגה על אף שכתוצאה מהפצרותיו של חברו מיקוניס המשיך לפרסם ב"קול העם" וקיבל תמיכה מן המפלגה. בעקבות הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בקיץ 1968 התנתק לחלוטין מהמפלגה הקומוניסטית. בארבע השנים האחרונות לחייו העביר שוב את מרכז הכובד של כתיבתו לשירה הלירית, והעובדה שניתק עצמו מהמפלגה ולא מילא בה עוד כל תפקיד הפכה אותו למוכר מעט יותר בציבור הרחב.
הכרתי את פן זמן קצר לפני מותו. חברי המשורר יבי, שהיה "מטורף" על פן, הוא זה שהכיר לי את פן. הלכתי לראות אותו אצל "המלוכלך" מקום קטן בו ישבו ושתו אלכוהול. ישבתי אתו מספר פעמים במקום הזה, שתינו וודקה ואכלנו דג מלוח. פן היה בעל מבטא רוסי כבד ואולם, היה מאוד נעים לשוחח אתו.
אחרי תקופה קצרה הלכנו, אני ויבי לבקר אותו בביה"ח לאחר שקטעו לו רגל בשל מחלת הסוכרת ממנה סבל. מראה קשה. פן היה יפה תואר וקשה היה לראות אותו במצב כזה. אלכסנדר פן היה גבוה ומרשים, גבר נערץ בתל אביב. הוא נעל מגפי עור ולבש מכנסי רכיבה וחולצה רוסית שחורה רקומה ומעליה מעיל עור. כשהיה שיכור היה מדקלם ברוסית שירים של יסנין ומיאקובסקי (שהיה נערץ גם על יבי). אגדות נפוצו על כך שנשים אינן עומדות בפני קסמו. בן 66 היה במותו.
רצה הגורל, בשנת 1983 פתחתי את "הבר האדום" בדיזנגוף 213 ליד דירתו של פן שגר בדיזנגוף 211, ממש שכנים. ואני קראתי קוקטייל על שמו של פן.
ובכל זאת, על אף היותו קומוניסט (בדימוס) ערכו לו מחווה במופע 100 שנים להולדתו של אלכסנדר פן, במופע מתארחים שחקנים וזמרים המבצעים משיריו. בין המבצעים: אלי גורנשטיין, רבקה מכאלי, ליאור ייני, יגאל שדה, עדי כהן. במופע משולב סרט ארכיון שבו אלכסנדר פן מופיע. הוא ראוי להרבה יותר! |