כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חיים מחוץ לקופסא

    מבחר הגיגים על ביצים מרובעות, חשיבה אלטרנטיבית, פוליטיקה, סקס, אוכל והחיים הטובים

    על קפיטליזם ועל הבריאות שלנו (וקצת על מייקל מור...)

    6 תגובות   יום שני, 28/1/08, 15:54

    לפני שבועיים הוזמנתי לצפות בסרט "סיקו", סרטו החדש והדי- מטריד של מייקל מור.

     

    בניגוד למנהגי הרגיל, את הביקורת שכתבתי על הסרט אני מפרסם גם פה, כי אני מאמין שהנושא חשוב לחיינו מעבר לביקורת קולנוע...

     

    מי שמעוניין להיכנס לכתבה עצמה, מצב קישור:

     

    http://www.1909.co.il/2008/01/26/siko/#comment-380

     

    אז הנה, חברים, הכתבה על "סיקו":

     

    יש משהו מאוד מטריד בסרטים של מייקל מור. בדרך שבה הוא זורק ומנפץ לנו בפנים את עוגת הקצפת הזאת שנקראת "ארצות הברית של אמריקה". מה שיותר מטריד בעניין הוא שאנחנו בישראל, כמדינת חסות אמריקאית, הולכים ונהיים דומים מיום ליום למודל הקפיטליסטי הדורסני הזה, ולעיתים אף באופן לא מודע מאמצים לעצמנו דווקא את האלמנטים השליליים (ויש לא מעט כאלו…) בתרבות האמריקאית.

     

    כדרכו, בוחר מור בכל סרט להתעלק על נושא או תופעה הקשורה בהוויה האמריקאית ולתת לנו לנוע בכסא בחוסר נוחות במשך שעתיים ומשהו, תוך כדי שהוא שופך את כל הכביסה המלוכלכת של אמריקה. בפנים. בלי רחמים.

     

    נכון, זה קצת מניפולטיבי.

    נכון, זה מאוד פוליטי, ואפילו לא מנסה להיות מרומז.

    נכון, זה לא מאוזן.

     

    אבל מצד שני, ב"אני מאמין" של הצד השני אנחנו מולעטים כל יום, מבוקר ועד ערב.

     

    אז מדי פעם מייקל מור מנסה להכריח אותנו להקשיב. לפקוח אוזניים ועיניים ולהסתכל על הצד הלא נעים של אמריקה.

    הצד שאנחנו לא רואים ב"חברים" וב"סקס בעיר".

    וגם לא זה שמלעיטים אותנו בו במהדורות החדשות.

    אמריקה האלימה, החמושה, האולטרה- ימנית- שמרנית- דתית, אמריקה של בוש, אמריקה הנשלטת בידי חבורת לוביסטים ויחצנ"ים של תעשיות עצומות, של תאגידים מושחתים שנמצאים עמוק עמוק בפוליטיקה.

     

    מוכר מאיפה שהוא, לא? מטריד קצת, לא?

     

    והפעם בחר מור הבלתי נלאה לטפל במערכת הבריאות האמריקאית.

    זו הנשלטת ע"י אינטרסים כלכליים מפלצתיים, ע"י חברות הביטוח וחברות התרופות וע"י כל מי שלא ממש איכפת לו מבריאות הציבור, אלא בעיקר מן הכיס.

     

    מור לוקח אותנו מארה"ב למסע סביב העולם אל מדינות נאורות בהם ישנה מערכת בריאות ציבורית רצינית שדואגת לאזרחי המדינה קצת יותר. החל מקנדה השכנה מצפון, דרך צרפת, אנגליה ועד לקובה המפתיעה..
     
    כמו שאמרתי מקודם, הצפייה לעיתים מעוררת אי נוחות, בעיקר מפני שמזכירה לנו את עצמנו ואת איפה שאנחנו נותנים לעצמנו להגיע, כמדינה, כחברה, וזה לא רחוק, ולאט לאט מתקרב… לאט אבל בטוח…

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/5/08 18:21:

       

      איש יקר אתה, אופנן..

       

      מצטרף לקריאתך "התכנית הסודית"..) לכולנו ללכת ולהתפקד, כל אחד למפלגה לפי השקפתו, העיקר להיות מעורב ולקחת אחריות !

       

       

        20/4/08 14:02:

      יניב היקר,

       

      תודה לך, יישר כוח וכוכב על הפוסט.

       

      ויישר כוח שבעתיים על כך שאתה פועל כדי להחזיר את המדינה לפסים הנכונים -

       

      גולה לאוזניי שהצטרפת גם אתה

       

      לתכנית הסודית למלחמה בשחיתות.

        29/1/08 02:39:

       

      ויפה לכם שאתם מתעלמים באלגנטיות מנסיונותי הנחותים ליצור פרובוקציה ע"י שימוש בתמונות זולות וקיצוניות...

       

      קורץ

       

       

        29/1/08 02:36:

       

      רועי,

       

      אני לא באמת יודע אם זה ישנה...

       

      ראינו כבר את ההתקפלות של הגב' קלינטון בסיבוב הקודם שלה במערכה על הבריאות...

       

      אניווי, אני לא יודע מה זה ישנה בשבילנו, המושפעים מאמריקה ברמה הכללית, המאקרואית שלה, לאו דווקא מן הניואנסים הקטנים שבה...

       

      יובל,

       

      טוב לשמוע שוב את טיעונייך הרחבים, המעמיקים והמעניינים,

       

      נראה שאין נושא שאתה לא בקיא בו לעומקו, ומסוגל להעלות לשיח דיעות מנומקות ורציניות. תודה !

       

      מסכים איתך בגדול, אין פתרון גורף לצד זה או אחר בכל מקרה.

       

      בכל רע יש טוב ובכל טוב גם קצת רע. היין והיאנג...

       

      ומהו בכלל טוב ורע...

       

      אני גם לא מנסה לעשות אידיאליזציה של העבר הסוציאליסטי כאן בארץ. חס וחלילה.

       

       

      אניווי, הפתרון הוא באמצע. רק שאני מפחד שאנחנו כבר לא הולכים לשם מ מ ז מ ן ...

       

        28/1/08 22:36:

      יניב,

      מעניין מה יהיו תצאות הבחירות בארה"ב וההשלכות.

       

      רועי.

        28/1/08 20:33:

      כן. הזקנה במסדרון מתה מזמן.

       

      אפילו ברק חזר לעניינים לאחר כל השנים הללו, כשהמצב רק מתדרדר בהיבט זה וכאילו אין אף פוליטיקאי או איש ציבור שבאמת חייב לעמוד מאחורי הרטוריקה במהות כלשהי לשם שמירת אמינות פוליטית כלפי הבוחרים.

       

      הבעיה בארץ חמורה עוד יותר: הסוגיות הבוערות אינן בריאות ואינן הזקנה במסדרון [הרי אם היא ניצולת שואה זה מזוויע עוד יותר: נו טוב - כל יום מתים ניצולי שואה וכבר חמישים ומשהו שנים מושכים אותם באף. אז מה?]

       

      נאו ליברליזם לכשעצמו אינו הבעיה אלא האנשים שמפרשים את הדוקטרינה ומיישמים אותה באופן קיצוני ולא מאוזן.

      אני מאמין שגם כשהמדינה הייתה סוציאליסטית האיזון לא היה שונה בהרבה - הרי הכיסוי הרפואי הממשי לא היה בהרבה יותר טוב: הציבור היה פחות מיודע וניתן היה למכור לו לוקשים הרבה יותר בקלות.

       

      איני בטוח שאימוץ גורף של אידיאולוגיה אחרת תספק פתרון לכשעצמו. העניין הוא יישום אחראי כולל של שיטות כאלה או אחרות במגזר הציבורי.

       

      היתרון של הנאו ליברליזם הוא האתוס של היעילות, שמסייע לקדם את המערכת טכנולוגית וניהולית. החסרון - הרחבת הפערים החברתיים.

       

      בסופו של יום - הדברים אינם כה פשוטים כפי שהם נראים במבט ראשון.

      ארכיון

      פרופיל

      יניב אלטרס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין