לפני שבועיים הוזמנתי לצפות בסרט "סיקו", סרטו החדש והדי- מטריד של מייקל מור.

בניגוד למנהגי הרגיל, את הביקורת שכתבתי על הסרט אני מפרסם גם פה, כי אני מאמין שהנושא חשוב לחיינו מעבר לביקורת קולנוע...

מי שמעוניין להיכנס לכתבה עצמה, מצב קישור:

http://www.1909.co.il/2008/01/26/siko/#comment-380

אז הנה, חברים, הכתבה על "סיקו":

יש משהו מאוד מטריד בסרטים של מייקל מור. בדרך שבה הוא זורק ומנפץ לנו בפנים את עוגת הקצפת הזאת שנקראת "ארצות הברית של אמריקה". מה שיותר מטריד בעניין הוא שאנחנו בישראל, כמדינת חסות אמריקאית, הולכים ונהיים דומים מיום ליום למודל הקפיטליסטי הדורסני הזה, ולעיתים אף באופן לא מודע מאמצים לעצמנו דווקא את האלמנטים השליליים (ויש לא מעט כאלו…) בתרבות האמריקאית.

כדרכו, בוחר מור בכל סרט להתעלק על נושא או תופעה הקשורה בהוויה האמריקאית ולתת לנו לנוע בכסא בחוסר נוחות במשך שעתיים ומשהו, תוך כדי שהוא שופך את כל הכביסה המלוכלכת של אמריקה. בפנים. בלי רחמים.

נכון, זה קצת מניפולטיבי.

נכון, זה מאוד פוליטי, ואפילו לא מנסה להיות מרומז.

נכון, זה לא מאוזן.

אבל מצד שני, ב"אני מאמין" של הצד השני אנחנו מולעטים כל יום, מבוקר ועד ערב.

אז מדי פעם מייקל מור מנסה להכריח אותנו להקשיב. לפקוח אוזניים ועיניים ולהסתכל על הצד הלא נעים של אמריקה.

הצד שאנחנו לא רואים ב"חברים" וב"סקס בעיר".

וגם לא זה שמלעיטים אותנו בו במהדורות החדשות.

אמריקה האלימה, החמושה, האולטרה- ימנית- שמרנית- דתית, אמריקה של בוש, אמריקה הנשלטת בידי חבורת לוביסטים ויחצנ"ים של תעשיות עצומות, של תאגידים מושחתים שנמצאים עמוק עמוק בפוליטיקה.

מוכר מאיפה שהוא, לא? מטריד קצת, לא?

והפעם בחר מור הבלתי נלאה לטפל במערכת הבריאות האמריקאית.

זו הנשלטת ע"י אינטרסים כלכליים מפלצתיים, ע"י חברות הביטוח וחברות התרופות וע"י כל מי שלא ממש איכפת לו מבריאות הציבור, אלא בעיקר מן הכיס.

מור לוקח אותנו מארה"ב למסע סביב העולם אל מדינות נאורות בהם ישנה מערכת בריאות ציבורית רצינית שדואגת לאזרחי המדינה קצת יותר. החל מקנדה השכנה מצפון, דרך צרפת, אנגליה ועד לקובה המפתיעה..
 
כמו שאמרתי מקודם, הצפייה לעיתים מעוררת אי נוחות, בעיקר מפני שמזכירה לנו את עצמנו ואת איפה שאנחנו נותנים לעצמנו להגיע, כמדינה, כחברה, וזה לא רחוק, ולאט לאט מתקרב… לאט אבל בטוח…