WELCOME
משהו בחושך שבחוץ משך אותה אל הרחוב הסמוך ליער. לא בקריאה ברורה... סוג של קולות שניתן לשמוע רק דרך הראש, לא באוזניים. צעקה חרישית, מעולם לא ידעה באמת מה היא אך היא הדהדה בה בעוז, לא נתנה מנוח. דרך העפר שהובילה אל החורש הייתה ריקה מאדם. לבדה שוטטה בשבילים שזה מכבר התלבשו בפריחה ראשונה של חורף. צעדיה היחפים האטו כשהרגישה חסרת כיוון, כאילו משהו נעלם ומונע ממנה למצוא את הדרך. כשהביטה מעלה לחפש, לא הצליחה לאתר אותו. נינוח פראי עז עלה באוויר והיא, לא יכולה הייתה להוריד את העיניים. הדובה הגדולה מדרום והעננים האפורים מצפון נראו גלמודים ברקיע השחור הזה שהיה הלילה יתום. בכל האופל הסמיך והרחב לא האיר בה הלילה, הירח והריח העז החל לעטוף אותה כמו שריון פרווה. מסוחררת בקרוסלת חושים מעוורת, ריחפה באוויר. סיגריה שאחזה בין אצבעותיה נשמטה לאדמה כשהיא מנקדת בכוויות את אצבעות רגליה המאובקות. כפות ידיה העדינות הרגישו תחושות שלא הכירה קודם. בעירה יוקדת שרפה אותן כמו עלו באש, אדומות ומגורות, מין גירוד מטריד שעבר לאט לאט מכפות הידיים, לזרועות, התקדם אל הצוואר ומהר מאד, התפשט לכיוון הגב. היה בכך משהו שלא ניתן היה לתאר אותו לאף אחד. מבלי לחשוב או להתכוון נצמדה בחוזקה אל גזע העץ הקרוב שסביבו היו פזורים איצטרובלים, מקשטים אותו בכתר חגיגי. גופה התפתל מעלה ומטה כשהיא נשענת על הגזע, מנסה להיפטר מהזרמים המציקים שצמררו את גופה. אט אט חילחלה בה הידיעה. כמו חיה פצועה נסה משם, משאירה מאחור את היער החשוך שהמשיך לקרוא בשמה. היא ידעה. ברגע שתיפול על מיטתה, שתחוש בפלומת נוצות הכר הפוגש בעורפה, תעטוף גופה הבוער בשמיכה, באותו הרגע, בו תצליח לעצום את עיניה, הוא יריח אותה, יעוף אליה בנשמתו ויעצור את הקרוסלה מלטלטל אותה. הוא היחיד שחיבוקו ירפד ברוגע את עורה הצורב שקולו יתרגם את הרעב הזה שבה, לאהבה. |