כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעיקר מילים

    0

    טור לזכרו

    0 תגובות   יום רביעי, 4/12/13, 10:11

    כולם מדברים על אריק איינשטיין, וכרגיל, כל אחד מדבר על עצמו, אז גם אני אצטרף.

    אבל בעצם, הדברים שיש לי להגיד הם לא על אריק, אלא על האנשים שמדברים על אריק, ואני כלול בהם.

    השיר שאצלי מתנגן בראש מאז שהוא נפטר לא נכתב על ידו ולא הוא ביצע אותו, אלא שניים מהחברים הטובים שלו שעבדו הרבה יחד איתו. יכוליות שבאיזשהו תת מודע הוא היווה את ההשראה למילים שלהלן, למרות ואולי בגלל שהוא בשום אופן לא היה שר אותן, כי הוא לא היה כזה ולא רצה שזו תהיה התדמית שלו.

    מתוך "שיר נבואי קוסמי עליז", מילים יוני רכטר ועלי מוהר, לחן יוני רכטר:

     

    כמו בריז´יט ברדו שתפסה כבר את העסק
    השאירה מאחור את הטוב ואת הרע
    ועל העניינים היא צופה מן המרפסת
    משהו בך יאמר לך
    הפסק.

     

    בשבוע האחרון התפרסמו הרבה ראיונות עם אנשים שהכירו את אריק איינשטיין גם בתקופה שהוא לא הופיע, גם בשירה וגם בכלל בציבור. כולם הזכירו את מידת הכריזמה שהייתה לאריק. כריזמה בהגדרה הסוציולוגית היא איכות שלא תלויה בתפקיד או בהצלחה אלא משהו באישיות שמשדר לכל הנוכחים, גם אלו שלא מכירים את האדם שמדובר באישיות חשובה. להרבה אנשים יש כריזמה, יש מעט מאוד אנשים שלמרות שהכריזמה שלהם יוצאת דופן במידתה, והם הגיעו למעמד ציבורי, פורשים מרצונם מהזירה פשוט כי לא נוח להם עם זה. הציבור ברובו לא יכול להבין את התופעה וזה רק מעצים את ההילה ומביא לגילויי האבל שהתקיימו.

    אפשר להבין את ההקבלה בין האבל על עובדיה יוסף לאבל על אריק איינשטיין, אבל לדעתי מדובר בשני מקרים שונים לחלוטין, אריק איינשטיין לא רצה להיות זמר לאומי ולא רצה להיות דמות ציבורית, ואילו המר"ן ראה את עצמו כסמכות לציבור שלם ופעל כדי לשמר ולהגדיל את מעמדו. הוא ראה את עצמו כבעל אחריות על הדורות הבאים ועל דמותה של המדינה, אם כבר להשוות את המר"ן לדמות שמאלנית וחילונית (ואני בעיקרון נגד השוואות של בני אדם), אפשר לקחת כמודל את שמעון פרס (שיבדל לחיים ארוכים, כי כבר אין כח לעוד פסטיבל מוות).

    בנוסף היו כאלו שקשרו את אריק איינשטיין לפרשת הזמר הלאומי והוציאו לאוורור את השד העדתי. אז חוצמזה שאיינשטיין מעולם לא רצה להיות דמות לאומית ולא ניצל את מעמדו, אני חושב שאם כבר להשוות ניצול מעמד של דמות לאומית בעיני עצמה והסביבה וחייבים קונטרה אשכנזית שמאלנית (עאלק), אפשר (אם כי לא ממש חייבים), להביא את דודו טופז.

    מצד שני, עוד מימי התנ"ך (דברים יז, שמואל א פרק י'), העם רוצה להמליך מלכים וההנהגה הרוחנית אומרת מה יקרה אם וכאשר: המלך ירבה לעצמו כסף וזהב וסוסים ונשים, יקח את בנותיכם למשרתות, ויכניס עבודה זרה וצלם להיכל. אבל העם תמיד רצה מלך, וכמו במשל יותם, לא כל מי שרוצה להיות מלך, והעם רוצה להמליך הוא האדם שיקיים את חוק המלך.

    הסיפור על היצירה האחרונה של אריק איינשטיין, מסכם לדעתי את עניינו בתדמית הציבורית שלו, לפי הדיווח בעיתונות לקראת ראש השנה רצו בעיתון לפנות לכמה יוצרים שיכתבו בית נוסף לשיר שלהם. הכתב התקשר לאריק איינשטיין וביקש ממנו להוסיף בית לשיר אני ואתה. התגובה הראשונה של איינשטיין הייתה "עזוב אותך, מי צריך דבר כזה", אבל זו הייתה תגובה אוטומטית, אחרי כמה דקות שיחה הוא התרצה והכתיב לכתב את המילים:

    אני ואתה לא שינינו שום דבר,

    אני ואתה, תתקשר אלי מחר,

    יאמרו את זה גם כן אחרי, עכשו מאוחר

    אני ואתה תתקשר אלי מחר.

    למחרת התקשר אריק לכתב ואמר שהוא התחרט, ולא רוצה לקחת חלק בפרויקט. כמו בהרבה מקרים קודמים, כל עוד אדם בחיים הוא (במעשה או במחדל), הוא מעצב את התדמית שלו, אחרי מות, התדמית היא רכוש הכלל. ולכן אין טעם בלטרוח על טיפוח התדמית הציבורית.

    נ.ב. הטור מוקשר לזכרו של ספי ריבלין, קומיקאי ענק ופרפורמר בחסד. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      מקטרגם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין