נכון, צודק נתניהו בחוסר האמון שלו באיראנים ובמטרותיהם. והוא צודק בכך שהוא ממשיך למחות בקול רם ולא נכנע ללחצים מכל עבר שיצטרף לחגיגת ההצלחה המדומה, נוסח ז'נבה המזכירה לא מעט את מינכן... אלא שדווקא כאשר הוא צודק כל כך, הוא טועה ואפילו שוגה ובגדול! היוהרה הזו שלו, המחשבה שהוא יוכל לכופף לאובמה את היד באמצעות ידידיו בקונגרס ובסנאט, הינה מסוכנת ומטופשת באותה עוצמה. וכי מאמין ראש ממשלתנו באמת שאובמה שהחליט מה שהחליט, מתוך תפיסת עולם/אמונה/פחדנות/קוצר רוח – תבחרו מה שתרצו – יחזור בו? אובמה הפגוע שלא חייב לנו כלום, להיפך, יש לו חשבון פתוח עם נתניהו והוא כבר לא יצטרך תמיכה יהודית לבחירות הבאות – עוד עלול להתגלות כאויב מר ונקמני – שלא יצטרך להתאמץ כדי לפגוע בנו, אלא רק לתקוע כמה מקלות בגלגלים. והכי מפחיד אותי – היא האפשרות שארה"ב תאותת למדינה אחרת להעלות מחדש את נושא ה"עמימות" לגבי היכולת הגרעינית שלנו (לפי מקורות זרים כמובן...) ומי לידנו יתקע שלא ניקלע לבסוף לפינה בה מגיעים אלינו הפקחים של סאב"א? אגב, להערכתי האמריקנים והאירופים כבר בנו תאוריה שלמה ודי הגיונית לכאורה – לפיה האיראנים אמנם משקרים כרגע, אך ברגע שיחושו בשינוי האווירה ובשובו של השפע הכלכלי, עם "צמצום" הסנקציות – הם ימהרו להתמכר לשפע החדש ולהתמתן כדי לא לחזור לאחור . כי כידוע, אנשים רעבים לא ניתן להפחיד, אך השבעים תמיד מפחדים...
עד כמה האמריקנים ושות' צודקים? ברור שהם לא צודקים, בעיקר מפני שהם מנתחים הלכי רוח לפי הלך הרוח שלהם עצמם ולא באמת מסוגלים לנתח אמונות והלכי רוח אצל השונים מהם. אבל למי יש סיכוי לשכנע אותם שהם לא צודקים. ודאי לא לביבי.
|