עונת הפרסים האמיתית, זו שסוקרת את הסרטים שיצאו לכל אורך שנת 2013, נפתחת כהרגלה... חודש לפני סוף השנה. כשרוב הזוכים הם סרטים שיוצאים בחודשיים האחרונים שלה. בלי להיכנס לביצה ותרנגולת, דצמבר הוא החודש בו מתחילים לחלק פרסים למצטייני השנה, מה שמהווה את יריית הפתיחה הרשמית למרוץ לאוסקר. אמנם מדובר בגופים נפרדים מהאקדמיה ואין שום חפיפה בין החברים באיגודי המבקרים השונים לבין מצביעי האוסקר, אבל גדיליון (כל כך הרבה שהמצאתי מספר) הפרסים שיחולקו במהלך החודש הקרוב, יעזרו לעצב רשימה מצומצמת ומהודקת יותר של השמות המובילים בכל קטגוריה ובמיוחד בקטגוריות הסרט והמשחק.

הטקס הראשון של החודש הוא פרסי גות'האם שבניגוד לשמם, אינם מוענקים ללוחמים בפשע המחופשים לבעלי חיים ליליים, אלא לקולנוע עצמאי. ההגדרה של סרט עצמאי קצת גמישה בימינו, אולם חלק מהזוכים הם שמות שבהחלט נמצאים בתמונת המרוץ לאוסקר. את פרס הסרט הטוב ביותר קטף "בתוך לואין דיוויס" של האחים כהן. לשחקן הטוב ביותר נבחר מתיו מקונוהי על תפקידו ב"מועדון הלקוחות של דאלאס", שיגיע לארץ בסוף ינואר ופרס השחקנית הוענק לברי לרסון על "Short Term 12" שככל הידוע לי, לא מתוכנן להפצה בישראל. "תחנת פרוטווייל", עוד סרט שהמפיצים בארץ לא מתכננים עליו כרגע, זכה בשני פרסים, לבמאי המבטיח ולשחקן המבטיח של השנה. אולי הבאז המתעורר ישכנע את האנשים המתאימים בכל זאת להביא אותו לארץ.

יום לאחר מכן, הוענק הפרס הראשון שאינו מגביל את המועמדים לסוג מסוים של סרטים. חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק הקדים ב-2012 את ההכרזה על הזוכים בטקס הפרסים שלו ובכך הפך לטקס הראשון שמסכם את השנה גם עבור סרטים שאינם מוגדרים כעצמאיים. המועד המוקדם ממשיך השנה, כאשר ב-3 בדצמבר, הכריזו מבקרי ניו יורק כי "חלום אמריקאי", סרטו עטור הכוכבים של דיוויד או. ראסל, הוא סרט השנה שלהם. הבחירה מעט מפתיעה מכיוון שהסרט טרם נחשף לציבור, או אפילו לבאי פסטיבלים וזה למעשה האישור הראשון לכך שמדובר באחד הסרטים הטובים של השנה. סטיב מקווין לקח את פרס הבימוי עבור "12 שנים של עבדות", שנחשב בעיני רבים למועמד המוביל לאוסקר. ההפסד ל"חלום אמריקאי" ול"בתוך לואין דיוויס", עשוי להוריד את הציפיות לנצחון קל למקווין באוסקר. למעשה, נראה שהמרוץ עודנו פתוח לרווחה ובתוך לואין דיוויס, 12 שנים של עבדות וחלום אמריקאי, הם רק שלוש אפשרויות הגיוניות לזהות הזוכה בפרס האקדמיה.

פרסים נוספים שחולקו בניו יורק הם פרס התסריט ל"חלום אמריקאי", שחקנית ראשית לקייט בלנשט על "יסמין הכחולה" (כנראה השחקנית היחידה שמתגבש סביבה קונצנזוס השנה), שחקן ראשי לרוברט רדפורד על "הכל אבוד", שחקנית משנה לג'ניפר לורנס על "חלום אמריקאי" ושחקן משנה לג'ארד לטו על "מועדון הלקוחות של דאלאס". פרס הצילום הוענק לברונו דלבונל על "בתוך לואין דיוויס", מה שלדעתי, עשוי לקרות גם באוסקר, חרף ההתלהבות הגורפת מעבודתו של עמנואל לובצקי ב"כח משיכה". את פרס הסרט בשפה זרה לקח "כחול הוא הצבע החם ביותר" שנמצא לא כשיר לייצג את צרפת באוסקר, אבל נחשב חלק מהתחרות בלא מעט קטגוריות אחרות. סרט האנימציה הטוב של השנה, לדעת המבקרים מניו יורק, הוא "הרוח עולה", מה שאמור להיות סרטו האחרון של הייאו מיאזאקי שהודיע כי הוא פורש מבימוי סרטים. אני לא יודע האם להודעת הפרישה יש חלק בזכיה, או שזה פשוט סרט עד כדי כך טוב.

פרס נוסף, לסרט הביכורים הטוב ביותר, הוענק גם כאן לראיין קוגלר על "תחנת פרוטווייל". עושה רושם שהוא יקטוף עוד הרבה פרסים בקטגוריה הזו.

עד לפני שנה, הטקס שפתח את עונת הפרסים וזכה לעיקר תשומת הלב התקשורתית, היה טקס הפרסים של National Board of Review. קשה להגדיר מה זה בדיוק הגוף הזה, אולם אי אפשר שלא להעריך את העקביות שלו. הוא קיים מעל מאה שנה, הרבה לפני שסרטים החלו לדבר ומעניק פרסים מאז 1929, שנתיים בלבד אחרי יסוד פרס האוסקר. גם אם אין להם יצוג בקרב חברי האקדמיה, אין ספק שלמצביעי פרס NBR יש השפעה על יחסי הציבור של הסרט ודעת הקהל לגביו. הפעם האחרונה בה סרט השנה שלהם לא היה בין המועמדים לקטגוריה המקבילה באוסקר, הייתה בשנת 2000, כאשר בחרו ב"קווילס". מאז, הסרט האהוב על מצביעי NBR, היה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר, גם כאשר היה מדובר בבחירה מפתיעה כמו "מולאן רוז' " או "מכתבים מאיוו ג'ימה". מצד שני, רק שתיים מהבחירות שלהם לאורך התקופה הזו היו סרטים שגם זכו באוסקר.

עם נתונים אלה, הוכרז אתמול כי "היא" של ספייק ג'ונז הוא הסרט הטוב של השנה לדעת NBR. ג'ונז עצמו גם זכה בפרס הבימוי והוסיף שם נוסף לרשימת הזוכים הפוטנציאליים באוסקר. למען האמת, מתאור העלילה והכרות עם סגנון הבימוי של ג'ונז, קשה לי לראות את הסרט הזה לוקח את הפרסים הגדולים של הוליווד, אבל כשספייק ג'ונז, סטיב מקווין, האחים כהן ודיוויד או. ראסל הם בין השמות הבולטים במרוץ, נדמה שתעשיית הקולנוע במצב טוב.

זוכים נוספים: ברוס דרן הוכרז כשחקן הראשי הטוב ביותר על "נברסקה". שותפו לסרט, ויל פורטה, לקח את פרס שחקן המשנה המצטיין. השחקנית הראשית הטובה ביותר לפי NBR היא אמה תומפסון על "להציל את מיסטר בנקס" ושחקנית המשנה החביבה עליהם היא אוקטביה ספנסר על "תחנת פרוטווייל", שקטף גם, איך לא, את הפרסים לסרט הביכורים הטוב ביותר והשחקן החדש הטוב ביותר למייקל בי. ג'ורדן. אדל אקזרקופולוס נבחרה לשחקנית החדשה הטובה ביותר על הופעתה ב"כחול הוא הצבע החם ביותר".

את פרס התסריט המקורי לקחו האחים כהן על "בתוך לואין דיוויס" והפרס לתסריט המעובד הוענק לטרנס וינטר על "הזאב מוול סטריט", סרטו המעוכב של מרטין סקורסזה שיצא לאקרנים בחג המולד. "העבר" האיראני-צרפתי נבחר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה ואת פרס סרט האנימציה המצטיין לקח גם כאן "הרוח עולה" של מיאזאקי. מי שצופה נצחון קל באוסקר לדיסני על "לשבור את הקרח", אולי צריך לשקול מחדש את בחירתו.

מסקנות

לפני שבוע, נראה היה כאילו שני המתחרים החזקים על האוסקר הם "12 שנים של עבדות" ובמידה פחותה, "כח משיכה". הימים הראשונים של עונת הפרסים חושפים תמונה סבוכה יותר. שני אהובי המבקרים האלה נדחקו לטובת סרטים שטרם שוחררו לקולנוע נוצרו בידי במאים מוערכים לא פחות. נכון שכל פרסי המבקרים יחדיו לא מנבאים את האוסקר כמו פרס אחד של גילדת השחקנים או הבמאים, אבל הם מסמנים לאן הרוח נושבת מבחינת הקונצנזוס הביקורתי והשנה, היא נושבת להרבה כיוונים. במהלך דצמבר, יהיה ניתן לסמן בצורה ברורה יותר פייבוריטים, אבל נכון לעכשיו, הקטגוריה העקבית ביותר היא דווקא של סרט האנימציה וגם שם יש הפתעה. האם מיאזאקי ישיג אוסקר נוסף על סרטו האחרון, או שדיסני ופיקסאר יגברו עם סרטים דוברי אנגלית וקלים יותר לעיכול?

בקטגוריות המשחק, יש כרגע בלגן, במיוחד בקרב השחקנים הראשיים. המרוץ היה צפוף גם ככה, כאשר בלתי אפשרי לנבא מי יהיו החמישה שהאקדמיה תעדיף ומי ימצא עצמו בחוץ, למרות השבחים ופרסי המבקרים שעוד יחולקו. יש שרואים במתיו מקונוהי פייבוריט, אחרים מהמרים על רוברט רדפורד וחלק בכלל חושבים שצ'יווטל אג'יופור יתעלה בזכות "12 שנים של עבדות". בקרב השחקניות, התמונה ברורה מעט יותר, כאשר קייט בלנשט עדיין נחשבת למועמדת המובילה, אם כי, לא בפער גדול על פני אמה תומפסון וסנדרה בולוק.

אולי מעניינת מכל חלוקת תאריכי ההפצה של הזוכים בפרסים של תחילת דצמבר. חרף מועדם המוקדם של הטקסים, הזוכים הגדולים בהם הם סרטים שיצאו לאקרנים רק לאחר הטקס, מה שמצד אחד, מונע ממני ומרוב המין האנושי, אפשרות להגיב על הבחירה, אבל מצד שני, יוצר ציפיה גבוהה עוד יותר לקראת הסרטים שיגיעו בשלושת החודשים הקרובים. אם 2011 היה שנה מאכזבת ו-2012 היה שנה מעולה, נדמה ש-2013 פשוט חכתה עד הרגע האחרון בשביל באמת לתפוס תאוצה ולספק מרוץ פתוח שאת זהות המנצח בו, באמת מוקדם מכדי לנחש.