כותרות TheMarker >
    ';

    זכרונות מאז ומעכשיו ?

    מה שהגוף זוכר , מה שהנשמה לא שוכחת , מה שהלב...

    0

    עשרה בטבת - סבא ועוד סבא

    2 תגובות   יום שני, 9/12/13, 00:49

    היו  לי שתי סבתות – [מטבע הדברים] 

     

    שתיהן עלו לארץ אחרי המשפחה. [בשנות החמישים]. 

     

    שתיהן היו  מיוחדות בעינינו ושתיהן גם מאד שונות, אפילו במראה החיצוני. 

     

    האחת  - אימא של אבא, "בובה גולדשטיין" ובקיצור "בובה". 

     

    שערה דליל  ואסוף לאחור בקפידה.

     

    השנייה, אימא של אימא- "בובה ינטה,"  שער מג'ונג'ן ומתולתל חפשי.

     

    בובה ינטה .עליזה וצחקנית. שרה שירים באידיש ורוקדת לצלילי הרדיו.

     

    לפעמים התלוננה  על הרדיו שלנו שאין  אצלנו ,"ולס"

     

     כמו שיש  אצל  "טנטי אנה" – בתה  האחרת.

     

    בובה  ינטה   היתה  יותר קשובה אל עצמה  מאשר אלינו  הנכדים .

     

    צחקנו. כשקמה  משולחן  האוכל  וניגבה רק את הפינה של עצמה.

     

    לא כעסנו- כך קיבלנו אותה.

     

          לעומתה- "סבתא  בובה"-לשיר לא ידעה וכאשר ניסתה לשיר

     

    "רוז'ינקעס מיט מונדלען "[צימוקים ושקדים]

     

    צחקנו על הקול הצרוד והזיופים.

     

    " סבתא בובה"- הייתה  מקורבת מאד אלינו, הנכדים.

     

    בזיכרוננו, סבתא  מוציאה מן הארנק  שטר מקופל בקפידה  לארבע,

     

    פורשת אותו מחדש ומחלקת לנכדים  באירועים  וחגים.

     

    "פין מיר  א  ביסעל און פון  גוד  א סאך" - ממני מעט   ומאלהים  הרבה".

     

    כל סבתא וייחודה, כל סבתא והחן שלה .

     

    אך קו עצוב מחבר ביניהן. שתיהן  אלמנות.

     

    אני אף פעם  לא ראיתי סבא, אני אף פעם לא הכרתי סבא.

     

    סבא משה  גולדשטיין  -   אבא של אבא,

     

    יצא במלחמת העולם הראשונה להגן על "המולדת" רומניה,

     

    נהרג במלחמה ומקום קבורתו  לא נודע.

     

     

     סבא אברהם סגל-  אבא של אימא,

     

    נהרג בפוגרום ביאסי- בידי פורעים רומנים, ביוני 1941.

     

    סבא ,שלא כמו אבא שלי ,שהצליח לשרוד את המכות והרדיפות

     

    בחצר המשטרה [הקסטורה] ואף לחזור בחיים מ"רכבת המוות"-

     

    סבא אברהם-לא שרד את אלות הפורעים וקתות הרובים של הז'נדרמים הרומנים.

     

    הוא לא שרד, הוא נהרג וגם מקום קבורתו לא נודע.

     

    לשני הסבים , לא קבר אישי ולא מצבה לזכרם.

     

      אך לנו במשפחה יש הרבה "מוישלעך"  והרבה   "אברהמלעך".

     

      כך נשאר זכרם עמנו   לעד!

     

    היום עשרה בטבת – יום " הקדיש הכללי"-אדליק גם אני נר לזכרם.

     

    ונתנחם בעובדה שלמרות הרוע והאנטישמיות בעולם,

     

    משפחתנו חיה במדינת ישראל- מדינת היהודים.

     

    ו"עם ישראל חי"

     

     

    בית העלמין היהודי ביאסי - רומניה

     

    ''

     

    ''

     

    עשרה בטבת תשע"ד

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/12/13 22:55:
      תודה שכתבת משהו אישי ומרגש על י' בטבת.
        9/12/13 01:36:
      גם ההורים שלי נולדו ברומניה . אני חושב שמדינת ישראל לא יכולה להיות מדינה יהודית , כי זה לא צודק . יש גם גם מוסלמים ויש נוצרים ודרוזים וצ'רקסים ושומרונים . אנחנו יותר מדינת כל אזרחיה . זה יותר מוסרי וצודק .

      ארכיון

      פרופיל

      רחל ורדי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין