הספסל של אברהם

סיפור קצר מאת : יונייב ראובן

השיחה התנתקה .

לא רצתה להתקשר שוב . גם לא התקשרו אליה חזרה . כנראה ששום דבר חשוב לא נאמר . היא שכבה על הספה , חולצה , מכנסיים קצרים , אישה . הדליקה סיגריה , פתחה ספר , דפדפה , סגרה , הניחה , הכינה במטבח כוס קפה . ניגשה למחשב , חיפשה אתר סקס , גבר מזיין גבר אישה מזיינת גבר - אישה את הגבר.

הייתה רטובה , אוננה , סיימה את הקפה . נשכבה על הספה . נרדמה . הטלפון צלצל .

-          מה קורה ?

-          טוב ... מה קורה ?

-          בסדר . מה עושה ?

-          סתם נרדמתי . מה אצלך ?

-          בסדר. רגיל . תגידי את יכולה לאסוף אותי בדרך לעבודה ?

-          בטח . מה קרה ?

-          סתם . ליאור איחר להסעה בבוקר . אמרתי לו שיסע באוטו .

-          אה .בסדר . בטח . אין בעיה . מה חוץ מזה ?

-          רגיל .  שומעת , אני אדבר איתך , אז את לוקחת אותי נכון ?

-          כן  כן . טוב מאמי ,  נדבר . ביי .

-          ביי מאמי .

פתחה טלוויזיה . נכנסה למטבח והכינה עוד כוס קפה . בחוץ השמש בערה , היה יבש ובהיר מאוד . למטה אברהם טיפל בפרחים . בן 72 חי לבד בקומה ראשונה . אשתו נפטרה מסרטן לפני שנתיים . תמיד  קם מוקדם בבוקר ועובד בגינה גם כשאין מה לעשות שם . תמיד מביא לה את הדואר . בחמש אחר הצהריים אברהם מתיישב על הספסל  וצופה בחיים . אברהם תמיד מריח רע . היא לא אוהבת לדבר איתו .

התלבשה . התאפרה . נסעה .

אספה אותה . נסעו ביחד .

בעבודה הייתה הפסקת חשמל . היא חייכה את החיוך הראשון והאחרון שלה באותו היום  .