כותרות TheMarker >
    ';
    0

    סודות מחדר הרופאים

    2 תגובות   יום שני, 9/12/13, 16:16

     

    תמר לוינסקי הולכת אחרי הלב * אחרי קריירה ארוכת שנים כאחות מוסמכת בארץ ובחו"ל, כותבת פיקשן מבריק וסוחף המאפשר הצצה נדירה אל עולם הרפואה * הטריגר: השתלת הלב הראשונה שבוצעה ישראל * נושא שחפר במוחה משך ארבעים שנה * היא בת 70 * החלה לכתוב ספרים בגיל 60 * נולדה ברחובות * גדלה בשכונה התימנית שעריים * אמא לשלושה ילדים וסבתא לשישה נכדים * בעלה רופא * חיה במדינת ניו יורק * היא מוציאה לאור את ספרה השלישי, בהוצאת "אופיר ביכורים" * את כתיבתו סיימה במהלך שלושה חודשים * בקרוב היא מתעתדת לפרסם שני ספרים חדשים נוספים * התחילה לכתוב פרוזה על מנת שיהיה לה מה להותיר לנכדים * לדעתה ישנם רופאים ששכחו את שבועת היפוקרטס * וכן, יש לה ביקורת נוקבת על עולם הרפואה.

     

     

    ''


    הניתוח הצליח החולה מת. זהו תרחיש שהיה יכול לקרות גם היום. תמר לוינסקי מחברת הספר "לב בזירת הפשע" בהוצאת "אופיר ביכורים" מכניסה אותנו אל מאחורי הקלעים של בית החולים וחדר הניתוחים. השנה 1968, השנה בה בוצעה בישראל השתלת הלב הראשונה, שנה לאחר השתלת הלב הראשונה בעולם. למרות שההשתלה הצליחה, המושתל מת כעבור כשבוע. אלא שמאז שהמקרה אירע, הוא לא הניח לה. תמר לוינסקי: "הסיפור הוא דמיוני, אך יש בו מוטיבים אמתיים, על היחס המתעלה לחולים ובני משפחה, אשר פגשתי בזמן עבודתי כאחות. אני מכירה את מערכת הבריאות ושום דבר אינו מזעזע אותי יותר. עבדתי כאחות בארץ, באנגליה ובאמריקה. ראיתי דברים. ישנם רופאים שאינם זוכרים את שבועת  היפוקרטס".

     

    ''

     


    על הבחירה בנושא זה אומרת תמר בחלוף ארבעים וחמש שנה לאירוע, "נושא השתלת הלב הראשונה תמיד הטריד אותי וחפר במוחי במשך שנים עד שהחלטתי לכתוב פיקשן המבוסס על הסיפור האמיתי שאכן אירע בישראל. כאשר מלאו להשתלה ארבעים שנה, היו כתבות בעיתונים על הנושא עם תמונות של אלו אשר השתתפו בהשתלה. כולם מלאי התפעלות מעצמם. אך  אף אחד לא שאל מה קרה למשפחתו של החולה שהלב נלקח ממנו." הוויכוח, סערת הנפש, הזעזוע, כל אלה באים לביטוי בספרה.

    החברים ובעלה היו הראשונים לקרוא את ספרה. תמר: "בעיקר נתתי את הספר לקריאה ראשונית לחברה אשר סמכתי מאוד על הביקורת שלה ולשני חברים העוסקים ברפואה." 

     

     

     

    חזרה לסביבה הטבעית. היא היתה צריכה להפוך לסבתא על מנת להרגיש את התיפוף בקצות אצבעותיה. תמר לוינסקי חוזרת ארבעים שנה לאחור, אל נעוריה. מעולם לא שכחה, אך כעת היא מציפה את הרגשות שאפפו אותה באותם ימים בהם עמלה כאחות באחד מבתי החולים הגדולים בארץ ובמספר בתי חולים מוכרים בחו"ל. לצד רופאים, אחיות וצוות רפואי ששקד ימים ולילות על משמרתו. האם זו היתה תמיד מלאכת קודש? לאו דווקא. בספרה החדש היא סוגרת מעגל ואולי גם סוגרת חשבון.


    עבור תמר לוינסקי היה אך טבעי להתחיל לכתוב. "את הספר כתבתי במהלך שלושה חודשים מבוקר עד ערב. ואחר כך היו עוד שלושה חודשים של תיקונים. כשאני מתחילה לכתוב, סדר היום שלי ברור וקבוע. מקומי על הספה בחדר הספרייה. אין לי ילדים בבית. אני יושבת וכותבת מהבוקר עד לצהריים וממשיכה לכתוב בלילה במיטה. הבית מלא בפתקים קטנים עם רעיונות שחולפים בראשי במשך היום והלילה. באופן כללי, אני נותנת למילים להוביל אותי לאן שצריך להגיע. הכתיבה מאוד אסוציאטיבית. אני אוהבת לכתוב ואין לי בעיה של התחבטויות או רגעים שאין לי על מה לכתוב. אני יודעת בדיוק על מה אני עומדת לכתוב. בספרי הראשון סודות בשכונה, כתבתי את נושא הפרקים החל מהפרק הראשון ועד לאחרון, עוד לפני שכתבתי מילה אחת. בספר סברס גת וריבת חבושים, ידעתי בדיוק על מה אכתוב וכתבתי את הפרק האחרון בהתחלה. משום שידעתי כיצד יסתיים הסיפור."


    טעם של ילדות.  תמר לוינסקי היתה יכולה להותיר לנכדיה מעין עץ חיים על שורשי המשפחה. אבל היא בחרה אחרת. בגיל שישים שואלת את עצמה מה להותיר עבורם. "רציתי לתת להם לחוש את ילדותי, להריח את ילדותי ולטעום אותה גם כן. ספרי הראשונים מספרים באופן ישיר ועקיף על חיי כילדה בשכונה התימנית. שעריים בשנות החמישים והששים ובנוף האנושי אשר השפיע על חיי." אומרת תמר.


    טעם של עוד. בימים אלה השלימה תמר את כתיבתם של שני ספרים חדשים נוספים. גם הם נולדו מתוך עולמה הפנימי, בוחשים יחדיו דמיון ומציאות ביד מיומנת ואוהבת.  תמר: "הספר הראשון אשר סיימתי את כתיבתו, נקרא בשמו הזמני - גניבות בטעם גריאטרי. הוא עוסק בנושא הטיפול הסיעודי בזקן. גם ספר זה עוסק בגיבורה של ספרי הראשון, עכסה לוין. מדובר בספר מתח עם הנוף האנושי בשכונה בה גדלתי. הספר השני גם הוא פיקשן המבוסס על סיפור אמיתי נקרא - שמועות. הספר הינו על נערה צעירה אשר ברחה עם אהובה כדי להינשא. גם הסיפור הזה מתרחש בשכונה התימנית עם הגיבורה, עכסה לוין".


    לתמר ישנן שלוש משאלות שהיא מבקשת לעצמה בחיים. להמשיך לכתוב,  שלא תזדקק לשירותי סיעוד ושהראש יעבוד צלול. את נושאי הכתיבה היא אינה בוחרת במודע :"כאשר נושא מסוים עולה בראשי ואינו עוזב אותי, זה הרגע לשבת ולהתחיל לכתוב ", היא מסכמת.


    תמר לוינסקי, 70, אחות מוסמכת במקצועה, סיימה לימודי תואר ראשון בסיעוד, נולדה ברחובות, גרה במדינת ניו יורק, אם לשלושה ילדים וסבתא לשישה נכדים. ספרה הראשון, סודות בשכונה, יצא לאור בשנת 2007. ספרה השני סברס, גת וריבת חבושים, יצא לאור בשנת 2010.

     

    סוף!


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/12/13 17:24:
      הכתיבה לאשה זו היא גם שחרור אירועים להם הייתה עדה, ואולי לא יכלה לשנות את הנעשה. היא כותבת על שגיאות רופאים, האין באירועים טעויות של הצוות השונה, האחים והאחיות? אמי ואחותה, דודתי, היו אחיות. במשך השנים שמעתי הרבה על משגים שנעשו בעבודה ותוצאותיהם. אין אדם העושה ואינו טועה לעולם.
        10/12/13 08:36:

      בוקר ניפלא מירב יקרה לליבי נשיקה

      תודה על ההמלצה החמה 

      * חיבוקים אוהבים ויום נהדר

      ארכיון

      פרופיל

      מירב ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין