כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeעצבןבניחותאעונש ושמו שכר ועונש פרק א'

    פוסטים פופולאריים

    תגובות (8)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      23/12/13 22:10:
    הצגת את האל כשוטר, מסקנה מתבקשת, גם לדעתי. מערכת העונש (והשכר), בין אם האל משמש כשוטר או המערך החברתי על מוסדותיו נשען על הגישה שיש בנו יצר רע שלעיתים אין אנו יכולים לעמוד בפניו. המציאות מוכיחה, לצערנו, שזה כך. לולא זאת לא היה צורך ב"מקל וגזר". האידאל הוא שההתנהלות המוסרית תנבע מתוכנו, אלא שאידאל זה הוא אופק - מקום להתכוון אליו מתוך ידיעה שלא ניתן, גם אם מאוד נרצה, להגיע.
      14/12/13 13:16:
    תורת השכר והעונש היא בעיקר תורה של עונש. אכן כך, משום שלתת עונש הרבה יותר קל מלתת פרס. עונש הוא כמו על המדף, והפרסים חבויים להם מתחתיו. אבל בעיקר משום שעונש מסמל אצל רוב האנשים - כוח והפרס מסמל אצל רוב האנשים - חולשה. ככה זה בעולם הסוחרים שמתמחים במקח וממכר, בעולם של עורכי דין, שוטרים ומלכים: הצג קודם כל את הכאב - למען "יכבדו" אותך... איזה עולם כואב...
      14/12/13 12:20:

    צטט: עצבן 2013-12-12 08:13:41

    אני שמח לראות שאת יוצאת להגנת היהדות, ברם הפוסט לא התיימר לתמצת את היהדות. הוא התעסק בנושא אחד מכלל הנושאים שקיימים ביהדות ולא רק זאת - הוא הביא את הפרק הראשון שלו. לטעמי כאשר מדברים על שכר ועונש (בטח על פי היהדות) צריך להתחיל "מבראשית" ואם לא אז לפחות בתורה. כפי שכבר הגבתי מכיוון שמדובר בפרק א' אפשר להניח שיגיע גם פרק ב' (ואולי גם ג' ו-ד') - ובהחלט אפשרי שבאחד הפרקים גם ישעיהו ליבוביץ' "יבקר".

     

    * תודה על ההפניה

     

    צטט: באבא יאגה 2013-12-11 23:48:04

    ההסתמכות על המקרא ( על הפסוקים שצטטת) היא תפיסה מצמצמת מאד של הדת היהודית, הייתי אפילו מסתכנת לומר, שזו תפיסה פרימיטיבית, וולגארית או תמימה של היהדות, שמתעלמת מהשגיה של היהדות התלמודית, שעיקרה ברב שיח של פרשנויות ואינטרפרטציות ובודאי איננה מסתמכת על עקרון מצמצם וסוגר כמו השכר והעונש. זהו בדיוק האופיום להמונים, שנדמה לי , שהמפלגות הדתיות וכל הקוזקים למיניהם של ריבונו של עולם מנסים להלעיט בהם את ההמון. אני מציעה לקרוא למשל בספרו של ישעיהו לייבוביץ, "שיחות על פרקי-אבות ועל הרמב"ם", שיחה טז, "לשמה ושלא לשמה" (שכר ועונש), עמודים 86-89 שם.

    זה טוב שתתן לו לבקר, לליבוביץ, אחכה לפרקים הבאים. גם כוונתי איננה להקיף את היהדות כולה, אלא להתיחס למה שאתה התיחסת. ענין השכר והעונש. ברור שמתחילים מ-"מבראשית" אבל אין להתעלם שמ"בראשית" מתחילה הפרשנות והיא שקבעה וקובעת את אופיה של היהדות. קריאה של המקרא כפשוטו היא מלאכתם של הקראים , למשל או הדיוטות, לפי חז"ל. 

      12/12/13 15:37:

    פוסט מצויין. נהניתי והסכמתי מאוד.

    יש לי רק הערה קטנה אחת לגבי אופן המדידה של הקללות לעומת הברכות. כלומר, זה שיש רק 15 ברכות מתוך 69, אין פרושו שהמשקל שלהן קטן יותר, אבל זהו כבר דיון פילוסופי מסוג אחר..

      12/12/13 08:13:

    אני שמח לראות שאת יוצאת להגנת היהדות, ברם הפוסט לא התיימר לתמצת את היהדות. הוא התעסק בנושא אחד מכלל הנושאים שקיימים ביהדות ולא רק זאת - הוא הביא את הפרק הראשון שלו. לטעמי כאשר מדברים על שכר ועונש (בטח על פי היהדות) צריך להתחיל "מבראשית" ואם לא אז לפחות בתורה. כפי שכבר הגבתי מכיוון שמדובר בפרק א' אפשר להניח שיגיע גם פרק ב' (ואולי גם ג' ו-ד') - ובהחלט אפשרי שבאחד הפרקים גם ישעיהו ליבוביץ' "יבקר".

     

    * תודה על ההפניה

     

    צטט: באבא יאגה 2013-12-11 23:48:04

    ההסתמכות על המקרא ( על הפסוקים שצטטת) היא תפיסה מצמצמת מאד של הדת היהודית, הייתי אפילו מסתכנת לומר, שזו תפיסה פרימיטיבית, וולגארית או תמימה של היהדות, שמתעלמת מהשגיה של היהדות התלמודית, שעיקרה ברב שיח של פרשנויות ואינטרפרטציות ובודאי איננה מסתמכת על עקרון מצמצם וסוגר כמו השכר והעונש. זהו בדיוק האופיום להמונים, שנדמה לי , שהמפלגות הדתיות וכל הקוזקים למיניהם של ריבונו של עולם מנסים להלעיט בהם את ההמון. אני מציעה לקרוא למשל בספרו של ישעיהו לייבוביץ, "שיחות על פרקי-אבות ועל הרמב"ם", שיחה טז, "לשמה ושלא לשמה" (שכר ועונש), עמודים 86-89 שם.
      12/12/13 08:07:

    את בהחלט צודקת שלא כל המאמינים חרדים. הכוונה במשפט המסיים לא הייתה כמובן להכליל. מבחינתי זה פלא שמישהו יעיד על עצמו בגאווה שהוא מפוחד, קל וחומר שקבוצה גדולה של אנשים מחצינה את החרדה כמאפיין קבוצתי. מכיוון שמדובר בתופעה יוצאת מהכלל היא גם נתפסה אצלי במקלדת (אולי כריאקציה לשיר - "מי שמאמין לא מפחד" - הוא חרד). 

     

    אפס עם כל הכבוד לחרדים - הפוסט הוא לא רק עליהם, שכן לטעמי תפיסת השכר והעונש מאוד דומיננטית בתרבות שלנו (בטח היהודית אך לא רק) במודע וגם בתת מודע הקולקטיבי. 

     

    כאשר מדובר בטקסט המקראי הכלל היה "נעשה ונשמע" - כלומר צריך לעשות את הדברים לפני שמבינים אותם (ובעצם בלי קשר אם מבינים אותם או לא). אין ספק שלא רק שהיהדות השתנתה מאוד מאז אותו טקסט שהובא בפוסט - אלא גם תפיסת השכר והעונש. כיוון שהפוסט נקרא "עונש ושמו שכר וענוד פרק א', אני מניח שבהמשך יסופר על גלגוליו השונים של "העונש הנ"ל". 

     

    צטט: n1free 2013-12-10 22:32:30

    לא כל המאמינים חרדים. לא כל מי ששומר מצוות מונע על ידי רגש אשמה.

    לדעתי, המערכת החברתית שרצתה לשמר את קיומה לאורך הדורות, עשתה זאת על ידי ציוויים, ואיומים. מי שמאמין יותר עושה דברים מדעת. מי שיכולתו הרוחנית פחותה, עושה כי כך צריך.

    אני מעדיפה את "מידת חסידות ודרכי חכמה" של חז"ל, על חסידים שוטים מפולגים לחצרותיהם, ועל אחרים שחרדים פן יתמוטט עולמם אם ישמעו חילונית כמוני שרה להנאתה.

      11/12/13 23:48:
    ההסתמכות על המקרא ( על הפסוקים שצטטת) היא תפיסה מצמצמת מאד של הדת היהודית, הייתי אפילו מסתכנת לומר, שזו תפיסה פרימיטיבית, וולגארית או תמימה של היהדות, שמתעלמת מהשגיה של היהדות התלמודית, שעיקרה ברב שיח של פרשנויות ואינטרפרטציות ובודאי איננה מסתמכת על עקרון מצמצם וסוגר כמו השכר והעונש. זהו בדיוק האופיום להמונים, שנדמה לי , שהמפלגות הדתיות וכל הקוזקים למיניהם של ריבונו של עולם מנסים להלעיט בהם את ההמון. אני מציעה לקרוא למשל בספרו של ישעיהו לייבוביץ, "שיחות על פרקי-אבות ועל הרמב"ם", שיחה טז, "לשמה ושלא לשמה" (שכר ועונש), עמודים 86-89 שם.
      10/12/13 22:32:

    לא כל המאמינים חרדים. לא כל מי ששומר מצוות מונע על ידי רגש אשמה.

    לדעתי, המערכת החברתית שרצתה לשמר את קיומה לאורך הדורות, עשתה זאת על ידי ציוויים, ואיומים. מי שמאמין יותר עושה דברים מדעת. מי שיכולתו הרוחנית פחותה, עושה כי כך צריך.

    אני מעדיפה את "מידת חסידות ודרכי חכמה" של חז"ל, על חסידים שוטים מפולגים לחצרותיהם, ועל אחרים שחרדים פן יתמוטט עולמם אם ישמעו חילונית כמוני שרה להנאתה.

    עונש ושמו שכר ועונש פרק א'

    עונש ושמו שכר ועונש פרק א'

    ‎5

    אקטואליה  שכר ועונש

    8 תגובות   יום שלישי, 10/12/13, 17:28

    המקל והגזר
    המקל והגזר – השיטה על פיה מסמנים מעשה אסור בעונש ומעשה רצוי בפרס היא כנראה השיטה החינוכית הנפוצה מאז ומעולם. בפסיכולוגיה ההתנהגותית השיטה נקראת התניה. אם אדם קיבל עונש על מעשה הוא ימנע מלעשותו שוב מפחד העונש. אם הוא יקבל פרס, הוא ישאף לחזור על המעשה. השיטה הזאת שמה את הציות (לשמוע בקול) כערך המרכזי של החינוך. מכיוון שמשמעת היא כלי מצוין לשלוט על אנשים, לא פלא שאחד מכלי השליטה המרכזיים של משטר כלשהו הוא חוק המסתמך על מערכת ענישה שתפקידה להרתיע לעשות מעשים אסורים.



    המקל הגזר והאל
    אחת הבעיות של מערכת החוק היא אכיפה. הרי את העונש ניתן ליישם רק אם העבריין נתפס. ומה לגבי כל המקרים בהם העבריין לא נתפס? על מנת למנוע מאדם לעשות מעשה אסור באופן תמידי צריך להצמיד לו שוטר עשרים וארבע שעות ביממה. אבל כיצד מגייסים כוח אדם רב כל כך למשטרה? אחד הפתרונות המבריקים למצוקה זו, היא גיוסו של הקדוש ברוך הוא לפעולת השיטור. הוא הרי נמצא בכל מקום, הוא הרי יודע כל,  ומכאן שאין לו קושי לדעת מה עושה כל אחד מאיתנו ברגע נתון. וכל הפתיחה המגושמת הזאת היא כדי להציג את אחת ההנחות הבסיסיות של היהדות: שכר ועונש. מבין מאות הפסוקים המביאים את התובנה הזו הנאה מכולם לטעמי היא מיחזקאל יח: "צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה, וְרִשְׁעַת רשע (הָרָשָׁע) עָלָיו תִּהְיֶה”. האם יש צודק יותר מזה?



    הביטוי המובהק ביותר לשכר ועונש המקראי מוצג בפרשת חקותי בספר ויקרא כו, ובהעתק המפורט שלה בדברים כח ("והיה אם תשמע בקול אדוני”). מבין 69 פסוקי הפרק, 15 עוסקים בשכר והיתר עוסקים בעונש, מה שמעלה את ההנחה שתורת השכר והעונש היא בעיקר תורה של עונש. והנה תמצית קצרה למי שהחמיץ. ב15 הפסוקים הראשונים מופיע כאמור הפרס של שמיעה בקול השם. בין היתר נכתב שהשומע יהיה "ברוך בעיר ובשדה", יהיה ל"ראש ולא לזנב”, הגשם יגיע בעתו... החלק השני מתחיל כהיפוך של אותם ברכות – להיות ארור בעיר ובכפר, להיות לזנב ולא לראש, הגשם יהפוך לאפר ואבק... אבל זוהי רק הקדמה. מכאן והילך יש פירוט די מבהיל של העונשים הצפויים לחוסר הציות. הנה מקצת מהם: אדוני ישלח בך את המארה, את המהומה, יכך בשחפת, בקדחת, בשידפון, בירקון, בשיגעון, בעיוורון, בתימהון... נבלתך תהיה מאכל לעוף השמים ולחיית השדה, היית רק עשוק גזול ורצוץ כל הימים, אם תתארס אחרים ישגלו את זוגתך, אתה תצפה בהשתקפותך תשתגע, מרוב רעב תאכל את ילדיך... וכל הקללות הללו ימשכו "עד הישמדך ועד אבדך”.” ההבטחה להשמדה" מובלטת כדי שאיש לא יוכל לפספסה. שבע פעמים היא מופיעה בפרק וארבע פעמים היא מחוזקת בהבטחה נוספת לאבדון.



    אני מודה שאני מכיר מעט מאוד טקסטים שמכילים מצבור כל כך בוטה ומרוכז של קללות. השאלה היא כמה אדם צריך להיות הרפתקן וחסר בינה כדי להסתכן בכל העונשים הללו? מצד שני איך אפשר להאשים אדם שהוא לא עובד את השם "בשמחה ובטוב לב" (אותו פרק פסוק מז) כשאקדח מוצמד לרקתו? ואולי זו הסיבה שמכל הכינויים שבעולם החליטו המאמינים לכנות את עצמם דווקא בשם "חרדים"?

    דרג את התוכן:

      בניחותא

      בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.

      פרופיל

      עצבן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות

      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי