הפקת ספר זכרון הוא דבר עדין, ריגשי, קשה. תהליך מורכב עבור המשפחה ועבורי. הטקסט שנכלל בספר, כל מילה, כל אות, מייצגת זכרון של אדם יקר. חבר נפש. מייצג את החיים שאינם. 

השאלה הראשונה: איזה חומר להכניס לספר? כל המכתבים? כל השירים? כל פתק שנשאר? כמה תמונות להכניס לספר כזה?

עם השאלות האלו ועוד רבות אחרות, עריכת התוכן, עיצוב התמונות, הצבעים ועימוד - אני מתמודדת בכל פרויקט שאני עושה.

הספרים האלו נותנים לי זכות להכיר בן אדם שכבר איננו, דרך המשפחה. וזו זכות שאני מקבלת עם יראת כבוד.

כמה דוגמאות לצילומים שהכנתי לספר זכרון לזוג שנפטר - צילומי הבית שלהם. מה אומר עליך כמו הבית שסידרת וגרת בו

כל חייך?