כותרות TheMarker >
    ';

    תנוחת כאב

    0

    נותן לשינוי לצמוח

    12 תגובות   יום שלישי, 29/1/08, 00:21

    יום ראשון, 27.1.08

    אביתר בנאי מציג את הדיסק החדש בלבונטין 7:

     

     

     

    לפני אחד מן השירים האחרונים כשאמיר צורף (המעולה) רומז לו שהגיטרה לא מכוונת, הוא אומר "גם אם זה לא מכוון, זה שיר מוכר". כאומר, הם יבינו. לא צריך להתאמץ.

     -   -   -

    אבל כן כדאי להתאמץ.

     

    הוא נראה טוב כשהוא לבוש בשירים החדשים שלו. לפני כמה חודשים, בהופעה האחרונה ששמעתי אותו הוא הזכיר לי במראהו את אחמדינג'אד (מראה פרסי שכזה), אבל בהופעה הזו, ברגעים הטובים שלו, הוא הזכיר יותר את יותם הלפרין.

    איזכור שתי הדמויות איננו מקרי. כמו אצל אחמדינג'אד וכמו אצל הלפרין, גם הדבר הראשון שתגידו על אביתר בנאי לא יהיה 'גבר'. וזה לא שהם נשיים או סיסיים בצורה כזו או אחרת.

    אלא שאצל שלושתם יש משהו עמום בהתבגרות שלהם. משהו שהוא עוד לא מבוגר, לא ממש ילד ולא בדיוק נער. כמו ימי ביניים התפתחותיים, מעין לימינאליות של הגיל, מה שהיית אומר – הלימבו של הזמן . 

    אביתר בנאי מרתק אותי, וכבר יותר משנתיים שאני כותב לעצמי בראש עבודה גדולה עליו.

    הדיסקוגראפיה שלו, שכוללת עד עכשיו שלושה אלבומים, היא סיפור ארוך ושלם שאומר הרבה יותר מסיפורו האישי. הסיפור שהוא מספר ביצירה שלו הוא סיפור התבגרות. כמעט לכל אורך הדרך היצירתית שלו הוא נע על הציר שבין ילד למבוגר, ציר אשר מגיע, כך נדמה, לנקודה מכרעת בדיסק החדש העתיד לצאת לאור. 

    השיר הראשון בהופעה מתחיל במילים: "אבא אני רוצה לעמוד מולך" וממשיך ב"אבא אני רוצה שתהיה טוב אליי, ככה סתם, אבא טוב". די ברור מי הוא אותו אבא שהוא מתכוון אליו (רמז: אותו אבא שבשיר אחר, גם הוא חדש, הוא קורא לו "אב הרחמן").

    אביתר בנאי יושב על הפסנתר ולרגעים ארוכים הוא עוזב את הקלידים ומחזיק את ידיו, המקומצות לאגרופים בתנועה עולה ויורדת, כמו ילד שדורש ומתחנן למשהו דחוף שיסופק.

    המחוות הילדותיות, הבסיסיות, על הפסנתר מתאימות היטב לשיר הראשון שרוצה לצעוק, להכריז ולבשר: 'אני עדיין ילד', אך תוך כדי השיר נדמה לפרקים כי מוזיקת הרקע שמלווה אותו היא המנגינה של השיר החסידי שמילותיו לקוחות מספר תהילים ואומרות: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע" (תהלים כג, 4), כאילו בתוך הילדותיות הזו מקופלת גם ההבנה כי גיל זהו מצב דינאמי, גיא צלמוות שסופו המר יהיה כשאגדל. 

    ההבנה המרה של אותה טראגדיה צפויה מראש, ממשיכה גם בשירים אחרים מתוך התקליט החדש. "בבוקר אני אתלבש ואתחדש" הוא שר באחד מהשירים, כילד שגאה בעצמאותו החדשה.  או "שוב אני נלחם" שהוא שר בשיר אחר, ולפניו הוא מקדים ואומר כי כל הדיסק החדש ניסוב סביב נקודה משותפת והיא איש שיש לו חושך והוא מנסה לגרש אותו. הוא מצטט בשיר את המילים ("של הרב דוד המלך", כלשונו) "לילה כיום יאיר", הלקוחות מתוך הפסוק: "גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" (תהילים קלט, 12). 

    כאן המקום להזכיר כי הקריאה הזו של יצירתו כמי שמספרת סיפור התבגרות חדש, שבו הזמן הוא לא ליניארי אלא מעגלי (או לפחות ספיראלי), היא חלקית ביותר.

    אני מניח לפרטים הביוגראפיים הידועים (החזרה בתשובה) ובכוונה לא מתייחס אליהם. זה נכון שלחושך ולפחד שהוא מזכיר ("תן לשינוי לצמוח, אל תפחד מהפחד" מהדיסק הקודם) ישנה גם משמעות דתית ואולי גם מיסטית, אבל נדמה לי כי הסיפור הקולקטיבי, הרחב יותר, שהוא מציג,  יש בו יותר משאלות דתיות ולהג עכשווי.  

    ובשיר אחר הוא עוסק ב"מפורסמים" (כלשונו). הוא מציג את השיר ואחרי שהוא מדבר על להיות מפורסם, הוא אומר "איזה כיף זה" כביכול אמירה צינית אבל גם כזו שבעומק מכירה בהתחסדות שברטינת הסלבריטאים. כן, הוא מעיד, זה כיף להיות מפורסם, זה נותן פיצוי מצויין לאגו פצוע (בדיסק הקודם הוא שר " הייאוש, הבשר, הגאווה אויבים גדולים שאני טיפחתי"). 

    ואז מגיע שלב הגילוי.

    פתאום נדמה שהאלבום החדש מכיר בעיוות שבחוסר הגיל, במחשבה הילדותית על "Neverland". הוא עוזב את הפסנתר, מחליף אותו בגיטרה ועובר לקידמת הבמה. אחרי שהוא מתיישב הוא שואל את עצמו מי זה האיש (כלומר ילד) שישב שם קודם ליד הפסנתר, בצד. "הוא באמת מסכן" הוא אומר עליו (עצמו), והדיבור הזה, היכולת להתבונן על התהליך מהצד, כמו מגלה שהוא מתחיל להתפכח.

    אז הוא עובר לדבר על נקודות פנימיות שמעוררות עידוד ושר: "את רוב הדברים גמרתי נשאר עוד ארגז אחד כדי להרים אותו, אני צריך עזרה שמימית". או: "לרוץ וליפול על זרועותיו המושטות של אב הרחמן", כאשר המילים האחרונות מסתיימות בניגון ארוך ועיניו ממצמצות, פקוחות ועצומות לסירוגין, כמי שנתון בטראנס מסוים. 

    אביתר בנאי מגלה את הגיל מחדש, את הזמן החולף, הלינארי, ההריקלטיאני. הוא מבקש סיוע כדי לחזור לגיל אבל הסיוע אצלו תמיד מגולם ב"אב", או "אבא", או "אב הרחמן", או אביו האמיתי שאיתו הוא יבצע את הפיוט "שימו לב אל הנשמה", ובכל מקרה סיוע שמחזיר אותו אל הילד. 

    בשיר האחרון מתוך השירים החדשים הוא מפתיע. עד עכשיו בכל האלבומים שלו אביתר בנאי הקפיד לחשוף את הקול המסורס, הגבוה, היפה (למשל, ב"שמתי לי פודרה", או ב"תן לשינוי לצמוח"). אבל הנה בשיר האחרון, לקראת סוף השיר, כשזה רק מתבקש שככה הוא יגמור, הוא פתאום מציג קול אחר. בוגר יותר. כמעט צרוד ובכל מקרה, בלתי רגיל עבורו.

    ההופעה שהיתה יחסית רועשת (לגמרי במובן הטוב) רק חיזקה את התחושה. השינוי צומח.כל אחד מהאלבומים של בנאי הציג עולם אחר: מסוכסך פחות, מסוכסך יותר, כמעט הרמוני. האלבום הרביעי מציב אתגר התחדשות גדול מול האלבום הקודם שכמו הכריז: 'הגעתי. עכשיו טוב לי'.

    לפי כל הסימנים הוא עומד בו היטב. 

    היטב, כי הוא יודע לספר על התמודדות חדשה, על מאבק בלתי-נגמר. כי הוא מכיר בחמקמקותה הנעלמת, הכמעט לא קיימת, של ההרמוניה. החזרה בתשובה שלו לא פותרת התמודדויות, היא אולי רק מחדדת אותן.  

    הוא שואל על המקום שלו, על תפיסת עצמו כילד שכבר נהיה ל"אב". כמי שעכשיו, על-פי הקריקטורה הלאקאניאנית, אמור לגלם את ה"חוק" אבל בעצם רוצה להמשיך ולדרוש באגרופים קמוצים ובכמעט בכי את החסד והרחמים (האמהיים).  

    -  -  -

    בסוף, אחרי כל התודות ורגע לפני שהוא יורד מן הבמה הוא אומר: "תודה רבה לאחראי" ומצביע כלפי מעלה.

    -  -  - 

    באחד הפוסטים הקודמים כתבתי על הזכריות החדשה אותה מגלם עמיר לב. טעיתי. 

    ובכן, הזכר החדש הוא אודי הניס.  

    הוא עלה לבמה לכמה שירים בהם הוא מנגן במפוחית וגיטרה, ומה אומר? הבחור מרשים. מזוקן במקצת. חבוש בצעיף שהוא כביכול מהזן ההודי-סטלני, אבל מוקפד. הצעיף כרוך סביב צווארו ומתפרש לו על הכתף והחזה בתנוחה יפה שנראית כאילו עוצבה אחרי השקעה מחשבתית.

    הוא לבוש בג'ינס משופשף אך כהה מספיק (*כמו שצריך) ובחולצת כפתורים מחויטת כמעט, ועליה אפודה ומתנועע עם המפוחית כמו אחד שהיית רוצה לראות אותו רוקד.

    קלאסי אבל לא שגרתי. מוקפד אבל פרום. מדויק אבל משחרר – זה הזכר החדש!   

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS


      והנה עכשיו, שנה וחצי אחרי שכתבתי את הפוסט הזה, סוף סוף יצא הדיסק.

      אחרי שמיעה אחת: יפהפה.

        8/2/08 13:38:

      אני מוצא אצלו המון צניעות ומבוכה מול הקהל, כל השאר הם ציניות שעוזרות לו להתמודד.

       

      קבלו את הלינק לשיר "אבא" ביוטיוב

       http://www.youtube.com/watch?v=5w_lkoeeEc8

       

      שבת שלום

      ( : 

       

      צטט: אהדוס 2008-02-06 18:42:35

      מעניין, גם אני הייתי בזמנו בהופעההאחרונה בתמונע  וגם עכשיו בהופעה בלבונטין 7 כשאביתר הציג את הדיסק החדש.

      שני הדברים ששמתי לב עליהם זה שלמות עם הדרך והקשיים. ההתמודדויות

      בהחלט התחדדו והוא שמח בהם, שמח שאלה התמודדויות.

      בתמונע  אחרי שניגן על הפסנתר בצד אביתר קם ועבר למרכז לנגן על גיטרה.

      הוא ביקש סליחה מכל מי שישב בצד וכל מה שראה עד עכשיו זה כיפה, שהם נישארו עד עכשיו רק עם האתגרים.

      הדבר השני שכבש ביותר זאת הצניעות שלו ושל צורף מול הקהל.

       

      לשיר " אבא" שאיתו נפתחה ההופעה יש תעוד ביוטיוב, הקלטה קצת מבאסת עם דיבורי רקע שמעלים קצת תהיות אבל בימים אלו גם זה הרבה.

      דווקא אני לא מזהה אצלו צניעות.

      הוא עצמו הרי שר על ההתמודדות עם הגאווה. אנשים צנועים בד"כ, וזו הכללה גסה ומכוערת, לא כ"כ מעניינים אותי. הוא יודע גם ללעוג לקהל (ככתוב בתחילת הפוסט) ולשבח את עצמו. אבל, שוב, זוהי רק אחת מאותן "התמודדויות". וזו מורכבת שהיא בעיניי הופכת אותו לדמות עוד יותר מעניינת.

       

      לא מצאתי את השיר ביוטיוב. אודה לך מאד אם תפרגן לנו לינק.

       

      תודה

        6/2/08 18:42:

      מעניין, גם אני הייתי בזמנו בהופעההאחרונה בתמונע  וגם עכשיו בהופעה בלבונטין 7 כשאביתר הציג את הדיסק החדש.

      שני הדברים ששמתי לב עליהם זה שלמות עם הדרך והקשיים. ההתמודדויות

      בהחלט התחדדו והוא שמח בהם, שמח שאלה התמודדויות.

      בתמונע  אחרי שניגן על הפסנתר בצד אביתר קם ועבר למרכז לנגן על גיטרה.

      הוא ביקש סליחה מכל מי שישב בצד וכל מה שראה עד עכשיו זה כיפה, שהם נישארו עד עכשיו רק עם האתגרים.

      הדבר השני שכבש ביותר זאת הצניעות שלו ושל צורף מול הקהל.

       

      לשיר " אבא" שאיתו נפתחה ההופעה יש תעוד ביוטיוב, הקלטה קצת מבאסת עם דיבורי רקע שמעלים קצת תהיות אבל בימים אלו גם זה הרבה.

       

      צטט: נדיר 2008-01-29 21:43:44

       

      טקסט מעורר מחשבה .

      אבל איך שזו התעוררה .. היא העירה את כל ההַס/פֶּנ/תַּעִירִ/ים שנמוּ לצידה

      ונהייתה קקופוניה מרשרשת כמו גשם של אורז על גג של פח .. כך ששכחתי

      את המחשבה הראשונה . נידמה לי שזה היה נסיון להבין את המובן מאליו  -

      למה בעצם שִיר ואני אוהבות את אבייתר . שִיר בת 16 , והיא סוחבת אותי

      לכל הופעה אפשרית של אבייתר , ותמיד זו זכות מלאה .

      תודהרבה.

      אכן זכות.

       

      ('הספנתעירים' - זה מעולה).

        29/1/08 21:43:

       

      טקסט מעורר מחשבה .

      אבל איך שזו התעוררה .. היא העירה את כל ההַס/פֶּנ/תַּעִירִ/ים שנמוּ לצידה

      ונהייתה קקופוניה מרשרשת כמו גשם של אורז על גג של פח .. כך ששכחתי

      את המחשבה הראשונה . נידמה לי שזה היה נסיון להבין את המובן מאליו  -

      למה בעצם שִיר ואני אוהבות את אבייתר . שִיר בת 16 , והיא סוחבת אותי

      לכל הופעה אפשרית של אבייתר , ותמיד זו זכות מלאה .

       

      צטט: jero-nimo 2008-01-29 18:52:22

      כתבת יפה.

      לי יש עם אביתר בנאי  יחסים מורכבים.

      עכשיו יש לי חשק לשמוע את החומרים החדשים

      (אם כי לא מספיק חשק בשביל לגרום לי להידחס בלבונטין המחסני ולנסות לשמוע משהו מתוך צפיפות ההמון...). 

      מעניין מה שאתה מתאר.

       

      (די נו, אם אני הצטופפתי ונכנסתי - גם אתה יכול. [כלומר מה עדיף? הזאפה?!?!])

       

       

       

      צטט: טמבורין 2008-01-29 13:09:20

       

       

      אולי הזכר החדש הוא בנו של אלוהים? רגע... זה נשמע לי מוכר. מחייך

      קורץ

      תודה.

        29/1/08 18:52:

      כתבת יפה.

      לי יש עם אביתר בנאי  יחסים מורכבים.

      עכשיו יש לי חשק לשמוע את החומרים החדשים

      (אם כי לא מספיק חשק בשביל לגרום לי להידחס בלבונטין המחסני ולנסות לשמוע משהו מתוך צפיפות ההמון...). 

        29/1/08 13:09:

       

       

      אולי הזכר החדש הוא בנו של אלוהים? רגע... זה נשמע לי מוכר. מחייך

       

      צטט: אסקלנטה 2008-01-29 10:46:08

      יפה כתבת על אביתר

      ועל תהליך התבגרותו

      ועד לאקאן הגעת, ולא בכדי

      תודה

      כן,

      לאקאן זה כבר 'סוף הדרך'. כמעט הכל נגמר שם.

       

      תודה רבה. 

        29/1/08 10:46:

      יפה כתבת על אביתר

      ועל תהליך התבגרותו

      ועד לאקאן הגעת, ולא בכדי

      תודה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל