אני מתבונן בדרך... כמה זמן זה נעשה . כמה מילים נכתבו. וואו

 כמו גשם עדין ומלטף מגיעות אלי תגובות שעושות לי כיווצים בלב. אנשים אומרים שמע, ככה, וזה יופי, הכי מרגש. ויש מי שאומר דניאל כה מלא בעצמו, לא, בעצם שי הוא הציר, ואחד חושב שנועה נפלאה. למה ואיך, למה ככה דרור? ואני מת על זה.

התנועה היא איטית ומיוחדת. לפתע באמצע היום אני מקבל טלפונים מחנויות ספרים שמע הספר נוגע, ואנשים באים ושואלים, תוכל לבוא לכאן קצת לדבר עליו. אנחנו ממליצים והנה ועוד באים.

 נכון, לא רואים אותו מספיק בעיתונים ואין עדיין את הארומה של הכבדות הזאת... אבל הוא עמוק והוא שלי. המילים עוברות מאנשים שקוראים אותו, הוא נמכר יום אחרי יום ועוד ועוד.  

 אחת ועוד אחת, התנועה נאספת. תמיד עפתי על המשפט הזה

ועכשיו הוא משפט הכי שווה ויפה ויוצר עבורי את הקסם.

שאתה לומד לרוץ את המרתון הראשון שלך, אתה פשוט אוסף את הק"מ אחד אחרי השני ...תנועה נאספת.

כל תגובה שמגיעה במיל, בטלפון אפילו כאן היא הכי יפה ושמחה בעיני. מרגשת כמו אלף כתבות בעיתון.

 ואני כבר מודה על התנועה שנאספת.

מי שמכיר קצת ממני יודע שמילים זה שלי ולבסוף מוזיקה זאת השפה שאני באמת מחבר את עצמי לעצמי.

תמיד חוזר לדילן, מזמם את יאנג, מפלרטט עם פינות של פולק חבויות. מילים ועוד מילים. ובסוף שאני כותב בלילה אני חוזר לויטס. תר אחרי מוזיקה מסוף העולם, מקצוות של הארץ.

 בשנה האחרונה גיליתי זמר ישראלי עדין ושקט שהתמכרתי כמו עוד הרבה אחרים להופעות הנפלאות שלו פשוט שוות. שוב תנועה נאספת...

  "טל כהן שלו" ביצע את הקלאסיקה של טום (המלך) וויטס התקבעה צמרמורת בחוט השדרה של הצלילים שלי. הרכות פירקה את כל חומות ההגנה שלי.

שהוא ייגע בשמיים ויופיע מול העולם הגדול. זכרו מי סיפר לכם עליו ראשון...

http://www.youtube.com/watch?v=FnaaACB5S5k