חמדה ואורסולה היו אוהבות ללכת בימי שישי למרכז המסחרי השכונתי.

ההיי-לייט של אירועי הגעתן למרכז, היה רכישת פיצה משפחתית, עם תוספות של טונה וחצילים.

כל יום שישי, הן היו נפגשות בשעה שבע בערב, כמובן אחרי מקלחת טובה והחדרת מלבושים אטרקטיביים המרמזים על מיניות עוצמתית ומגיעות למרכז.

הפיצה, הייתה חברתן הטובה ביותר. בייחוד הטונה לצד החצילים.

ביום בהיר אחד, התקשרה אורסולה  לחמדה ואמרה לה שלא תוכל להגיע לביצוע אקט הרכישה הקולינרי  של פיצת יום שישי.

חמדה הייתה המומה. היא חשה נבגדת, מושפלת, לא  אהובה. היא נפגעה עד כלות נשמתה.

אורסולה, כך אמרה לחמדה, לא מרגישה טוב.

האמת הייתה, שאורסולה הוזמנה לצאת לדייט עם בעל הפיצריה ממנה הן קונות בקביעות, אך לא היה לה נעים לאמר זאת לחמדה, כי אין לה בן זוג כרגע וסתם באסה להעיק על נפשה הכמהה לאיבר מין זיכרי.

חמדה נותרה בביתה. היא הסתפקה בחמין שעשתה אימה, והתכוננה לסופ"ש פגז.

אורסולה התלבשה במיטב מחלצותיה וחלצה מעט את שדיה.

בשעה תשע, אסף אותה מביתה הקט, רחמים, בעל הפיצריה. הוא הזמין אותה לפיצה ב"פיצה האט".

בתוך תוכו הוא רצה להראות לה כמה הפיצה שלו היא העדיפה מכולן. בלי קשר, התחשק לו פיצה. קצת לגוון, מה קרה?

אחרי שעה וחצי של נגיסת גבינה צהובה וממוסחרת, ספרה לו אורסולה שחמדה נעלבה ממנה.

רחמים היה המום. הוא הציע לאורסולה לפצות את  חמדה בדרך מקורית.

האמת היא שהוא לחש לה אז לא ממש שמעתי, אבל הבנתי שיום אחרי, הוא עזב את ביתה של חמדה, יחד עם אורסולה.

לאחר בדיקה עם אחד השכנים, הבנתי שהיו שם צרחות בלילה.

מעניין אם זה בגלל שאורסולה ורחמים הביאו לחמדה, פיצה בלי טונה.

מעניין...

אולי זה מהאורגיינו.