כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    על א' סוכנת המוסד - סיפור בהמשכים...

    39 תגובות   יום שני, 16/12/13, 00:44

    א' משרתת במוסד כשמונה עשרה שנה. כבר בשירות הצבאי בלטה בחשיבתה היצירתית ובאומץ לבה כשפתרה בעצמה את תעלומת גניבת הנשקים בבסיס בו שירתה. כשלחוקרי המשטרה הצבאית לא היה קצה קצהו של חוט, היא כבר ניתחה את השתלשלות האירועים, למדה דבר מתוך דבר, ניהלה בעצמה מעקבים ותוך ארבעה ימים חשפה, צילמה והביאה ללכידת כל המעורבים בגניבה. 
    בעברה עסקה א' בגיוס סוכנים למוסד ובאיסוף מודיעיני. שמה הלך לפניה כעובדת חריפה וממוקדת מטרה, והיא נמנתה עם המעולות והנועזות שהארגון ידע. 
    כבר בהריונה הראשון, עם בטן ענקית ו"עם ביצים" שאין לאף גבר, חדרה למקומות שבהם ניהלה שיחות חברתיות ומקצועיות עם המרים שבשונאי המדינה. במהלך עבודתה הייתה במצבים קשים שבזכות תושייתה ויכולת האלתור הפנטסטית שלה, נחלצה  מהם בחיים - שהרי מי יחשוד באישה כבדת גוף בהיריון מתקדם? גם כשכרסה בין שיניה, קיבלה בשטח החלטות שהותירו את מפקדיה פעורי פה לנוכח תעוזתה, צעדיה השקולים, חשיבתה האנליטית והצלחותיה החד-משמעיות.

    לאורך השנים, כשהייתה נוחתת בארץ אחרי מבצעים בחו"ל, הייתה א' מגיעה למתחם בגלילות כשהיא רגועה, לבושה ג'ינס קרוע ועל פניה חיוך ביישני ומתוק. חזותה ומבטה הנערי והכובש לא השאירו אף גבר אדיש לנוכחותה. באמתחתה תמיד נמצאו תוצאות מצולמות ואמינות שלעתים שינו תפיסות מקובעות וגרמו לטלטלה במרחב המדיני.
    היום היא גרושה, בתפקיד בכיר, אם לשתי בנות ונמצאת פחות בשטח.

    לא מזמן התבקשה להרצות בפני "פרחים" ולהדריך אותם כיצד להתנער ממעקבים ולזהות מצבים שדורשים מילוט מיידי. לאור המגמה להחזיר לשטח סוכנים ותיקים ורדומים, לקחה על עצמה לטלטל אותם, לרענן את מיומנותם ולחדד את חושיהם שקהו מהעבודה המשרדית. 
    לקראת סדרת הרצאות אלו, יצאו מיילים מוצפנים שחייבו עשרות רבות של סוכנים להגיע ארצה מרחבי העולם. באולם ישבו נשים וגברים מכל זרועות המודיעין, ובפאתי האולם ישבו גם סוכנים באיפור כבד, שהקפידו לא להתערבב בין העשרות שהתחבקו בחברות ואהבה.
    כשעלתה א' לבמה באודיטוריום הרועש - חטובה, דקת גזרה, בג'ינס משופשף ובחולצה צמודה שלא ממש תרמה לריכוז הגברי - נפלה דממה. התדהמה הייתה גמורה. א' הייתה הדבר האחרון שהגברים באולם ציפו לו.
    ההרצאות שלשמן התכנסו היו הדבר הכי "חם" והכי מדובר בקהילת המודיעין, והכול ציפו לסוכן 007 של הדור החדש. ואז אמרה א' בקול ענייני: "אני מקציבה דקה בלבד להלם ושתי דקות לדמיין מה הייתם עושים לי... ונתחיל".

    **

    הייתה לה מנטרה: "היו קשובים לגופכם ולסביבה. הסכנה מדברת..."
    היא הייתה שנונה, ובדיבורה המהיר ריתקה את כולם. היא הביאה דוגמאות מוסרטות ממבצעים שהצליחו ומכאלה שכשלו, סיכמה תחקירים והתמקדה בעצב בשגיאות שעלו לחבריה בחייהם. היא נשבעה ש"הם היו אתנו היום, לו רק היו שומרים על הנהלים" והוכיחה זאת בדוגמאות.
    לא היה בקי ממנה בהכרת "הצעקה האחרונה" בטכנולוגיית הביון ההייטקי ובשימוש בו בשטח. מאות אנשי קהילת המודיעין שהגיעו מהארץ ומחו"ל להרצאתה החדה והשוטפת, הביטו בה בדממה כמהופנטים. דבריה תורגמו באופן סימולטני לשפות שונות, וכשהחלה לעסוק בזיהוי סכנות ובדרכי מילוט, כאלו שבסרטים לא מדמיינים את קיומם, נפלה דממה כזו, שאפשר היה לשמוע סיכה נופלת.
    "לא הייתי עומדת לפניכם היום", חזרה ואמרה בענווה. "אם לא הייתי קשובה לתחושותיי ומקפידה ללא פשרות על אותם נהלים שעליכם לשנן ולהטמיע בדי-אן-אי שלכם. היו קשובים לגוף שלכם, הוא מדבר", סיכמה.


     

    ''

     


    עכשיו כשהיא בארץ ובתפקיד פיקודי, חשה כאילו נמלים מטפסות על גבה, תחושה שהייתה מוכרת לה, ושהצילה אותה במצבי סכנה בעבר. בשבועות האחרונים חשה בתחושת סכנה שהלכה וגברה.
    א' חשה שעוקבים אחריה. היא נדרכה כשעובד מע"צ בחולצה כתומה חצה את הכביש לפני מכוניתה. הוא פיזר קונוסים על הכביש. נראה היה כי הקונוסים לא ממש עניינו אותו, אך מבטו הנוקב נחרט בזיכרונה.

    היא לא יכלה להתעלם מהאופנוען שהמתין לצדה ברמזור האדום. היה בו משהו מטריד ומוכר, ונראה היה לה שנתקלה בו בעבר. 
    על חולצתו היה כתוב "זיגזג שליחויות", אך האופנוע נראה לה יוקרתי מדי.

    עכשיו נזכרה בדייר החדש בקומה שלה, שדיבר ודיבר וגילה עודף חביבות. 
    ואולי הכול רק בראש שלה?

    **

    א' המתינה בבית הקפה לרזי, שאותו הכירה באחד מאתרי ההיכרויות. חיוכו הרחב והכובש העביר בה את אותו רטט שאהבה. הוא היה שונה מהגברים האחרים שהכירה. הוא לא היה "מאצ'ו" כמו עשרות עמיתיה שחלקם ניסו להתחיל אתה, אך מבטה המצמית היה קוטע כל ניסיון בעל גוון רומנטי.
    רזי הצליח לגעת במקומות כמוסים בנפשה, וכשגם הסקס ביניהם היה מדהים, היא הרגישה שסוף סוף נוצר החיבור הגבוה שכה ערגה אליו.

    "גלגלי השיניים" הרגשיים נעו בסחף, דוחקים לאחור את פירורי הקשרים האחרים שנרקמו מאז גירושיה, ממקדים אותה ברזי ומעיפים אותה לפסגות שאת טעמן לא ידעה זמן רב.

    **

    היא נזכרה בפגישתם הראשונה. רזי בחן אותה מראש ועד כף רגל. כשסיפרה שהיא עובדת כמזכירה באפסנאות משרד הביטחון, הוא נשען לאחור ולהפתעתה פרץ בצחוק מתגלגל ומתוק. "ברור שהסיפור של מבחוח התפוצץ לכם בפנים", אמר לתדהמתה, 
    "אם לא הייתם מעמיסים כמויות אוכל על הצלחות כמו שרק הישראלים יודעים לעשות, לעולם לא היו 'עולים' עליכם. שלא לדבר על זה שלחצתם על כל הכפתורים במעלית הבניין הכי גבוה בעולם".

    הוא הצחיק את עצמו ופרץ שוב בצחוק נערי ומלא קסם כשהוא נועץ בה את מבטו המסוקרן והחכם. אותה זה לא הצחיק. היא חייכה בנימוס, אך לבה סער. היא אכן השתתפה במשימה שהוא הזכיר, אבל איך ידע? 
    היא עלתה אז במעלית שבבניין הגבוה בעולם, חבושה במצחייה ובידה מחבט טניס. כעת נזכרה כיצד הילדה שבה רצתה לצאת מתוכה וללחוץ על כל כפתורי המעלית. 

    היא התבוננה ברזי, נדהמת מיכולתו לקלוט אותה ולגעת באמתות.

    היא כבר בדקה את עברו. הוא היה תמים וישר, ועברו ללא רבב. 
    הוא גדל במסגרת ציונית, היה חבר בתנועות נוער ועשה שירות צבאי קרבי מלא.

    עצמאי, גרוש פלוס. הוא התאים מכל הבחינות להתקרבות רומנטית, 
    אך מאיפה לו האינפורמציה המדויקת, העטופה בהומור חד?

    עם דבר אחד לא יכלה להתווכח, עם תחושותיה. 
    נוכחותו הנעימה השרתה עליה שקט וביטחון. יחד עם זה, כבר מספר ימים כל פעמוני האזהרה שליוו אותה בשנים הארוכות של השירות הבהבו: 
    "במקום הלא צפוי תחכה הסכנה. קטיעת הסכנה ברגע הנכון מונעת את התגלגלות כדור השלג ואת תפיחתו".   

    מהרגע הראשון כיבד את רצונה שלא לדבר על עבודתה, דבר שהפיג את חששותיה. 
    אך "עקיצותיו" השנונות נתנו לה הרגשה כאילו הוא יודע עליה הרבה מהנראה.

    "מה מטריד אותך? נראה לך שעוקבים אחרייך?" שאל באחת הפעמים כשישבו בבית הקפה הסמוך לביתה. 
    היא קפאה. איך הוא יודע?

    ***

    עכשיו התבוננה בדריכות במכונית עם החלונות הכהים שהתקרבה אליה באטיות. היא קמה ממקומה, הכניסה את ידה במהירות לכיס של העליונית האופנתית, ובידה השנייה הפעילה את המצלמה הזעירה והבלתי נראית שהייתה מחוברת לכפתור חולצתה.

    המכונית נעצרה בסמוך לידה.

    הדלת האחורית נפתחה ורזי יצא מתוך המכונית, ניגש אליה ולחש באוזנה: 
    "תירגעי יקירתי, את יכולה לכבות את המצלמה. אני 'הראש' החדש, קיבלתי כמה החלטות לגבייך", אמר. 
    "אישרתי לך את המינוי לתפקיד שהתעכב זמן רב ללא סיבה עניינית, ותקבלי בקרוב את הקידום שאת כל כך ראויה לו".

    למראה פניה הנדהמות הוסיף: "היית כל כך זהירה מולי בהתנהלות הרומנטית, שבמפגש הבא של קהילת המודיעין, תוכלי גם ללמד איך למצוא זוגיות ואהבה בתנאים בלתי אפשריים". הוסיף בקריצה.
    רזי נעץ בה את אותו מבט ילדי ותמים, שמעולם לא השאיר אותה אדישה.

    "אבל לפני שאת מתחילה בחפיפה לתפקיד החדש", אמר, "מגיע לנו יום כייף". 

     גופה של א' בער, כל חושיה הזהירו אותה לא להיכנס למכונית.

     

    ''


    רזי חייך את חיוכו המקסים והמרגיע אך משהו בפניו ובשפת הגוף של הגבר שנשען על הרכב, היה מטריד ושידר סכנה. א' לא כיבתה את המצלמה. היא נהגה כאוטומט, שנים של אימונים וניסיון לימדו אותה להקשיב לגופה ולתחושותיה. היא נכנסה מחויכת למכונית וכמו במאות המקרים בחו"ל כשלא ידעה כיצד תיגמר הנסיעה, נעצה בגופה את המחט שהחדירה כמוסה של חומר כימי המנטרל הרדמה, היא לא לקחה שום סיכון. 
    פעולה זו הצילה את חייה בעבר, פעמים רבות. 

    רזי הניח את ידו הענקית על רגלה. היא חייכה אליו חיוך מלטף שלא הסגיר את הסערה שהתחוללה בקרבה. ברגע שזיהתה במראה הקטנה, שהשניים שיושבים מאחוריה, הם האופנוען ומניח הקונוסים של מע"צ, שעקבו אחריה לפני כמה ימים. היא חשה לפתע בריח החריף והמרדים מפיסת הבד שהוצמדה בכוח לפניה. 
    היא היתה מוכנה לכך ולחצה על שבב ה-GPS שהושתל בגופה, תחת פרק ידה לפני שנים. 

    היא הייתה רגועה, אם היו רוצים להרוג אותה, היו כבר עושים זאת. 
    היא שמטה את ראשה כמתעלפת, מודעת למהומת האלוהים שלחיצה קטנה על כפתור המצוקה מעוררת ברגעים אלה.

    היא עצמה הייתה בצוות שגיבש את נוהל חילוץ סוכני המוסד במצבי קצה וידעה כיצד כל דקה מנוצלת.
    מזל שאנו בארץ,12 דקות מעכשיו ואשמע את רעש המסוקים ואהנה מחילוץ משובח של הימ"מ, חשבה.
    עברו 15 דקות ויותר ודבר לא קרה. המחשבות היכו בראשה כפטישים. 
    מה השתבש פה ? 
    ואולי מדובר בתרגיל, אך ריח החומר המרדים היה חריף ואמיתי.
    ומיהו רזי שהציג עצמו באופן הזוי כ"ראש" החדש, הוליך אותה שולל וניפץ כל סכר בחומות רגשותיה. 
    היא שכבה ללא נוע, יודעת שלא תספיק לשלוף את האקדח הקטנטן וחששה מהתוצאות הבלתי הפיכות של השימוש בכדורי הדום דום. 
    הביטחון שמדובר בתרגיל, מטופש ככל שיהיה, הלך וגבר. אי הופעת הכוח המחלץ והשתיקה ברכב גם אחרי ש"הרדימו" אותה שכנעו אותה בכך.

    "המשחק נגמר יכולתי עכשיו להרוג את שלושתכם", אמרה לתדהמתם, ברגע שהרכב נתקע בפקק ליד צומת שילת, וכיוונה אליהם את אצבעותיה  מרססת את שלושתם בגז מדמיע. 
    "הוי ג'ון אני אוהבת אותך", חייכה, כשנזכרה כיצד השביע אותה סוכן הביון הדרום קוריאני שהכירה, לא לספר אפילו למפקדיה, על לקת הסתרים האדומה שאביו המציא, המסוגלת להיכנס תחת הציפורניים לתוך כמוסת סיליקון, ובלחיצה ממוקדת ולהפוך לסילון של גז מדמיע המנטרל ומשתק 20 דקות. 
    היא הסיטה את הרכב לשולי הכביש, רוקנה את כיסיהם של השלושה, הכניסה את כל הנשקים שמצאה על גופם לתיק הספורט שלה, יצאה מהרכב במהירות ועלתה על האוטובוס שעצר באותו הרגע לידה,  לכיוון צומת גלילות.
    מהאוטובוס כבר שלחה בשדר מוצפן את פרצופיהם המעולפים של השלושה. 
    כשפתחה את התיק של רזי, החלו ידיה לרעוד. היא מצאה מעטפה ובה הזמנה אישית לטקס המינוי של רזי לראשות המוסד, טקס שאמור להתחיל עוד שעתיים...

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/2/14 08:16:
      היה לי כיף לקרוא. מצפה להמשך.....
        29/12/13 12:50:
      טקסט-אפיל, מוסד-אפיל. האיורים פחות, לטעמי הלא ממוסד/מבוסס
        24/12/13 22:39:
      נהנתי, מחכה להמשך.
        21/12/13 10:40:

      מחכה לפרק הבא.

      האיורים של כוזי נפלאים כתמיד! גם על זה שאפו גדול! לך :))

       

      ____________________________________________

      הצלחת להביא לפה כמה תגובות שהוציאו ממני למשל צחוק ענק. 

        21/12/13 10:25:
      מחכה להמשך....
        20/12/13 15:38:
      סיפור "עם ביצים " !! מדהים !!
        18/12/13 09:34:
      וואו איזה סיפור . מותח מעניין ומפתיע כאחד. לא נורא עכשיו רזי יידע שיש לו את האחת והיחידה ל
        17/12/13 23:54:
      אותי הצלחת לחטוף, לפחות עד הפרק הבא...
        17/12/13 17:47:

      כן.... אבל....  (וזה לא מסר מוצפן).  קריצה

        17/12/13 15:37:
      אוייש אתה מספר את סיפור חיי? ;-)
        17/12/13 15:28:

      חביב מאוד.

      נהניתי.צוחק

        17/12/13 14:45:
      איפה פטריק קים כשצריך אותו...
        17/12/13 14:37:
      כתיבה מעולה... נהניתי לקרוא.
        17/12/13 10:23:
      משובח...כל הכבוד מר גראור....כל הכבוד.
        17/12/13 10:20:

      נהנתי לקרוא

        17/12/13 09:17:
      מעולה!
      אחלה סיפור. רק לא כל כך דומה למעט שאני מכירה מהחיים. פעם חשבתי שאותן עלילות שאני זוכרת סוד המה, שהרי התחקיר שלי הראשוני ארך ארבעה ימים, המשרד שלי שכן בכספת, ידיעות שהגיעו אלי - הלוואי ולא ידעתי, שלא לדבר על השתיקה, האפרוריות, העבודה הקשה ויכולת ההטמעות באוכלוסיה זרה. אבל לא מזמן פרץ לי על המסך משהו מהעבר, ארנון מילצ'ן ועדין לא מבינה איך זה שאני שחתומה לשתיקה בת 40 שנה, מופצצת בטמבלוויזיה בעלילות ה"סודיות". אז חוזרת: המציאות תמיד הרבה יותר נפתלת, אבל גם הרבה מאד יותר אפורה.
        17/12/13 06:03:
      מחכה להמשך
        16/12/13 21:00:

      צטט: אלכסנדר הגדול 2013-12-16 20:43:30

      מקרה קלאסי של הטרדה מינית בעבודה. עכשיו צריך לבדוק מי הטריד את מי.

       

      חיוךצוחק

        16/12/13 20:43:
      מקרה קלאסי של הטרדה מינית בעבודה. עכשיו צריך לבדוק מי הטריד את מי.
        16/12/13 18:48:

      צטט: "ידוע מראש" 2013-12-16 14:33:39

      הידעת? במוסד כשאתה מתקבל על הדעת. מביאים לך לגדל גור חתולים וכלבים במשך שנה שלמה, והמשימה היא לרצוח אותם באכזריות ובמכה, לא שווה להיות במוסד תאמין לי....גדלים להיות רוצחים מכוונות טובות. שלך...

       

      וגם זה...

      פעמיים הציעו לאקס שלי להצטרף בגלל הפספורט הגרמני שלו

      ועל אף מצבנו הכלכלי הירוד הסכמנו שנינו  לא לעשות זאת.

      החלטה נבונה ובוגרת - להורים לשני ילדים קטנים...

        16/12/13 18:45:
      חמוד. אבל חבל שזה מה שמשעשע אותנו - בזבוז אנרגיות אנושיות במצב פוליטי בלתי אפשרי שנמשך בלי די...
        16/12/13 17:56:
      שינוי אווירה. ממש מוצלח!
        16/12/13 16:35:
      וואו פשוט כיףףףףף אדיר לקרוא
        16/12/13 15:27:
      מעולה
        16/12/13 15:27:
      מעולה
        16/12/13 15:27:
      מעולה
        16/12/13 15:23:
      מבדר להפליא תודה עבור העונג.*
        16/12/13 15:08:
      קולח וזורם. נהדר.
        16/12/13 14:33:
      הידעת? במוסד כשאתה מתקבל על הדעת. מביאים לך לגדל גור חתולים וכלבים במשך שנה שלמה, והמשימה היא לרצוח אותם באכזריות ובמכה, לא שווה להיות במוסד תאמים לי....גדלים להיות רוצחים מכוונות טובות. שלך...
        16/12/13 14:26:
      כתוב רהוט ועם חיוך. הסיפור לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי.
        16/12/13 11:38:

      אכן מסקרן והכתיבה זורמת ומרתקת.

      מצפה להמשך...
      ג'אן

        16/12/13 09:13:

      מרתק..

        16/12/13 08:56:
      יופי של סיפור:) מלא הומור והענין האוטומטי מצחיק לאללה! תודה :-))
        16/12/13 07:39:
      מרתק, אהבתי!
        16/12/13 07:22:
      קראתי בכיף
        16/12/13 06:31:
      עלילות בעיר הגדולה :) על מה למה "הורדמה"
        16/12/13 06:30:
      wow
        16/12/13 06:18:

      שאפו, על הביצוע...והאמת, גם על רמת הדיוק,
      מה הנוהגת לקרוא = "הבאת לי אותה בול בפוני שלי " !!!!!!מגניב