מהלב, מהבטן ושאר ירקות
פוסטים פופולאריים
-
העולם נברא במילים/ שפת העולם
14/8/13 | 1731 צפיות
-
הגודל, אלוהיי, הגודל
1/4/14 | 2207 צפיות
-
כשגבר מבין אשה
27/5/12 | 2152 צפיות
-
אנחנו היקום
17/7/13 | 1275 צפיות
-
השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי
20/6/18 | 2006 צפיות
-
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה
30/9/13 | 5831 צפיות
פוסטים אחרונים
- השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי 20/6/18
- תורת האמונה 25/1/16
- האם אתה 15/3/15
- באנו חושך לגרש 19/12/14
- מעל הכוכבים 16/12/14
- לבוש הנפש 6/11/14
זמן הוא מרחב
קהלת ג א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
הזמן זקוק למרחב על מנת להתקיים, אפשר אפילו לאמר שהזמן מורכב ממרחבים. המרחב לא זקוק לו, לזמן. אבל מושפע ממנו.
זו מהתלה, שזמן הוא ליניארי?
קהלת ה א אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר
קהלת ו יא כִּי יֵשׁ-דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל מַה-יּוֹתֵר לָאָדָם:
מס' הבלי פיו של האדם הם מס' שנות חייו. כל הבל הוא יום בחייו. וזה רק הטוב. לכן אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ=וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר
לרע יש אולי זמן משלו? קהלת ח ו כִּי לְכָל-חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי-רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו:
|
תגובות אחרונות
-
א ח א ב
בתגובה על חתולה על גג פח לוהט
-
דוקטורלאה
בתגובה על השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי
-
האור מתוך החושך
בתגובה על באנו חושך לגרש
-
~בועז22~
בתגובה על תורת האמונה
-
נירוואנה
בתגובה על מעל הכוכבים
-
נירוואנה
בתגובה על מרווחי הזמן
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני גם לא כתבתי השמצה של זמן. מעולם.
קראתי את כל ההסבר. ועדיין לא הבנתי (לצערי) מהי משמעות הקיום. למשל... ושוב ענייני ניסוח.
אתה אולי ברור לעצמך. אתה מסביר את נקודת המבט שלך. אבל השפה שלך אינה נהירה לי.
לגבי זמנים היסטורים. יש למשל יש בעיה אינהרנטית להשתמש במונח שאותו באים להסביר או בו דנים. מה לעשות? כל אחד ואחת והבעיות שלו או שלה...
אם אתה ממש מדקדק בזמנים. מערב הסטוריה, מדע, ויתר דיסיפלינות, אתה תמיד יכול לדלג (בזמן) ליוון העתיקה. לא חייבים לקרוא לשאלות "מדע" בכדי לשאול אותן או להגדיר אותן יפה נורא. "יפה מאד" לשפתך,
אגב. מוות. עד היום. אין פטנט אחר. כל מי שנולד אי-פעם מת. השאלה היא רק מתי. אולי קצת איך. אבל פה כבר עולה שאלה אחרת מה עדיף לחיות בסבל או באושר ומה יותר "טוב" ממה...
אגו - ספורטאי ללא אגו לא יגיע לשום מקום. הנה עוד דוגמית קטנה.
רוצה עוד שאלה? כשאתה קורא טקסט כתוב, אתה יודע לקרוא אינטונציה של הכותב//ת? כי אני למשל מחייכת אליך כרגע. גם לאורך קריאת כל התגובה. שלך,
אני גם לא שמעתי (אבל לא קראתי את כל התגובות מודה ואף מתוודה) שמישו השמיץ את הזמן...
:)
גבולות לא מעצבנים אותי.
אני לא שונאת כלום.
המילים שאתה משתמש בהן לתאר אותי כפי דעתך, חזקות לי וחוטאות לדרך בה אני חווה את הדברים.
אל תשתמש בהן כי ההסתייגות שלי מהן מסייגת אותי משאר הדברים שלך.
למה "חלילה" ? מה כל כך נורא בוויכוח ?
ולדעתי דווקא משום שאת,ואחרים,נשמרים מלהאחז בזמן את מתקבעים ומאבדים את ההזדמנות למצוא את הזיקה וההקשר בין נקודה גיאומטרית לנקודה בלשנית,בין הפואטי למדעי,ובין השכל ללב...
אם נשמרים מלהאחז בדבר זורם כמו הזמן אז מתקבעים, שזה בדיוק מעבר ורק מעברו שיכול לחשוף את הקשרים שמאירים את משמעות החיבור בין הדברים השונים שאז במקום להצטער על הטשטוש לכאורה בין נקודה בעברית לנקודה גאומטרית אפשר לראות איך השפה מתקרבת למגע במציאות דווקא דרך הדמיון והשוני הבו זמני בין הדרך שבה אותם המונחים באים לביטוי בשדות ותחומים שונים,וכך,במקום להפריד בנוקשות ולהתקבע ולהתעקש פעם על פרספקטיבה כזאת ופעם על אחרת את נחשפת לשפת המציאות שבה כל הפרספקטיבות מאירות אחד את ולאחרת.
ולכן ברור שחשוב מאוד לציין גם זמנים היסטורים,הדרך שבה הרעיונות מתפתחים היא הרקע להבנתם המהותית
יתכן כשמקבלים את היופי והתועלת שבריבוי זוויות מבט אז המילים נעשות פחות מסובכות ואז גם הזהות בין המילה לאדם נעשית משמעותית יותר(למשל,למה משמעות קרובה לשמיעה דווקא ? גם כאן,במקום להתעצבן על העובדה שמאותו שורש יוצאים מונחים כה שונים ומרוחקים לכאורה,האחד עוסק בחושי ובפיזי והשני ברוחני ובמופשט,אפשר למצוא שדווקא ריבוי הפרספקטיבות,לפעמים גם ההפוכות,במילה או במשפט,מאפשר לגלות ולחוות אחדות שאינה מעיקה וחוסמת אלא דווקא פותחת וזורמת בין הדברים הכי שונים לכאורה)
כשחווים גם את העברית כסוג של משוואה וגם את המשוואה כסוג של עברית אז השפה מתקרבת לגוף ואז גם הגבולות וההגדרות שכל כך מעצבנות את אל-נה ואולי גם אותך הופכות לדבר הכי יפה
אי אפשר להיפטר מהשפה ומהמילה ומהצלילים
הנסיון להימלט לחשכה ולשקט מטבעו יוביל או למבול עוד יותר גדול של מילים או למוות
מה שאולי אפשר זה לנסות למצוא את האיזון
ולדעתי דווקא הזמן המושמץ כאן כל כך הוא המפתח לכך
אלא שבמעברו יש משהו שמחריד ומזעזע ואפילו הכי שובר לאגו,לתחושת השלמות והמוצקות הבדויה
ולכן אנשים,גם אני,יעשו את הכל רק בשביל להימנע מהתשובה הפשוטה והבלתי נמנעת והכי נפלאה לשאלת הקיום
הפעם הבנתי כל מילה. נראה לי (:
שנים, אם אני לא טועה הוא מושג שנאחז ב"זמן" נקודה. (.) באה לפעמים לציין ניקוד.
אני לא מנסה חלילה להתווכח.
זה מה שניסיתי להגיד קודם בעניין של מינוחים.. מתי נקודה מתייחסת (אצלי) לנקודה בעברית ומתי לנקודה על ישר.
ולגבי ה-2 נקודות. אז לא חייבים מתימטיקה אפשר לדלג (עכשיו לא דילוג בזמן) לתחום קרוב (שוב לא זמן, כולו תחום)
נאמר גאומטריה לא אוקלידית למשל. ואם כן חשוב לציין זמנים (הסטוריים לדוגמא) אז אותו אחד (לא הסיפרה 1) הרי חי ממש מזמן... כשהכדור הכחול העגול שלנו עוד היה מרכז היקום או עמד על 3 פילים בכלל..
הגדרות או עניין של מבט.
עכשיו אני למשל יותר נזהרת במילים שלי.
פשוט כי מילים קצת מסובך לי לפחות לשים בתוך משוואות. גם אותי אגב, באותה נשימה
מסכימה עם זה. ועדיין, רבות הפעמים שאני חשה שחסרות מילים, לא בשביל לתאר, בשביל לדמיין.
כאילו יש דברים שאני רוצה לאמר ורק מכיוון שאינני מוצאת את המילים שמדייקות, אינני מצליחה לתחום את הדברים. גם לא למען עצמי. וכשהם לא תחומים, ההרגשה היא שזה לא באמת נאחז בכלום.
מעינינו, העולם מתקדם לפי קצב הידיעה שלנו אותו. לכן גם אתה רואה את השפה כמשקפת מציאות.
מה זה היקום? היקום זה גם השמש והירח והרקיע וכל הכוכבים והמרווחים ובעלי החיים וכל עלה ירוק על פני האדמה וכל האדמה, הימים, הניירות, האנושות, סיכות המהדק, בדל הסיגריה על הכביש, כל חרדון וכל חלקיק? כל זפת וכל עטיפה של מסטיק בזוקה. כל המים וכל האוויר, כל גרגיר וכל השפעה שיש לכל חלקיק כזה על היקום כולו? כל האנרגיה שקיימת, כל זה היקום?
אז כן, גם אם כל העולם נברא בשבילי, בשבילנו, לא אני בראתי אותו, לא אנחנו.
במחשבות אני בוראת את הקיום שלי.
במחשבות אנחנו בוראים את הקיום שלנו.
האנושות היא חלקיק מכל החלקיקים ביקום.
ואם אתה מסתכל על המחשבות שלנו כעל מחשבות היקום על עצמו, אתה מתייחס אל עצמך כאל אחד לגמרי עם הכל.
אתה מרגיש אחד לגמרי עם הכל?
שנים אחרי שהמתמטיקה ידעה לתאר מרחב שבו בין 2 נקודות יכולים לעבור אין סוף קווים ישרים נמצא שהתיאור הזה מאוד מועיל לפתרון כמה מהבעיות היותר מורכבות שהתצפית בעולם האמיתי מעלה
ולכן לפיזיקאי או מתמטיקאי המרחב שאת מתארת ממש לא נשמע הזוי
נדמה שזה לא הכל עניין של השקפה אלא שיש השקפות שהן יותר מדוייקות ויותר קרובות למציאות ויש כאלה שפחות
ועם הזמן מתברר שתפישות ליניאריות לא מאפשרות תיאור מדוייק של המציאות
כן, שפה הופכת להיות מאוד מוגבלת כשמבינים שאנחנו לא מבינים כלום. או לחלופין, כשהיא אמורה להגדיר משהו שעוד לא נולדה לו הגדרה ואולי לא תוכל להיוולד לעולם כי ככזו היא תוחמת משהו שאולי כל מהותו אינה תחימה.
את התגובה שכתבת לא ממש הבנתי, קצת הלכתי לאיבוד, אע"פ שהיה נדמה לי שאולי אני לא מבינה כי חשבת על משהו שלא עלה בראשי עד כה.
שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...
הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.
(כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.
אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.
או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.
[אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה?
]
להפך,הכי לא ,מגלומני זה לחשוב שהאדם הוא חלק נפרד מהבריאה,גדולה ממנה במידה שבה תפישותיו אותה נובעות ממקור המנותק ממנה לחלוטין,
ולא הבנתי למה הדוגמה של השמש רלוונטית דווקא לנקודה הזאת
האדם מודע לקיומו
השמש לא
עדיין האדם בנוי מחומרים שנפלטו מהשמש או מכוכב אחר וניזון ממנה
הוא חלק מהעניין
המגלומנה היא הנסיון לציירו כנפרד מהיקום
מאוד מגלומני.
אין ספק שיש צדק בדברייך. השמש נעה גם אם היא יודעת שהיא שמש וגם אם לאו.
גם אם היא חלק בלתי נפרד מהיקום וגם אם ניתן לחלק אותה.
ועדיין מגלומני מאוד.
אלא שמבחינות רבות ומאוד רלוונטיות גם אנחנו גם היקום
את חושבת שהגענו מחוץ ליקום ?
אנחנו עשויים בדיוק מאותם חומרים שמהם עשוי כל דבר אחר ביקום
המחשבות שלנו הם המחשבות של היקום על עצמו
פריזמת הקיום שלנו נובעת מהיקום עצמו ולכן בסופו של דבר נוכל לדעת אותו בשלמות
ולכן גם אותנו כחלק ממנו
היקום בוחן את עצמו דרכנו
המרחב קיים בין התהו לסדר
כתנועה מכאן או מכאן
לא ברור
נראה שהוא דווקא נוטה להסתדר עם הזמן
בין היתר דרך התגשמותו כאדם
כל זה נכון כי אנחנו אלה שבוחנים את היקום, הקיום שאיננו מסוגלים להסתכל עליו אלא מפריזמת הקיום שלנו.
המרחב קיים בין אם בתוהו ובוהו ובין אם בייצוב מושלם.
אלה אנחנו שלא מכירים בכלום ללא זמן. לכן איך נוכל לדעת מה זה מרחב?
אלא שעצם ההנחה שלך שעולם מושלם הוא עולם ללא גבולות מתבססת על התפישה הבעייתית שמושתתת על נסיונך,ונסיוננו,הרע,שכל גבול הוא בהחלט מגביל,שכל הגדרה היא מצרה,שקוו זה דבר רע,ולא היא,קוו זה דבר הכי מקסים ונפלא וגבול זה דבר הכי מאפשר,אולי את פשוט כל כך רגילה לגבולות רעים ולהגדרות רעות עד שהחלטת שהפתרון זה לזרוק את עצם הגבול,להיפטר מהקוו,אבל הקוו הוא הדבר הכי יפה,
אם לא היו גבולות אז כל אחד היה יכול לאנוס אותך מתי שבא לו
למשל
אם לא היו הגדרות אז לא היינו יודעים איך לחבר בין הדברים
או שהיינו
כמו שהפשיסטים והפונדמנטליסטים עושים
מחברים את הדברים דרך ביטול היחוד שבהם
דרך מעיכתם לעיסה חסרת טעם וצורה
החיבור מתאפשר דרך הנפרדות
את מנסה בכל כוחך להיפטר מהדבר הכי יפה בעולם רק בגלל שמסורתית הסביבה נוהגת ומבטאת אותו ברוב המקרים בצורה רעה וטיפשית נורא
הבעייה היא לא עם עצם קיומו של הגבול
הבעייה היא רק עם מיקומו
לדוגמה
בחברה היררכית וכחנית,כמו זו שבה אנחנו מבזבזים ומבזים את חיינו,הגבול מגדיר אלימות וניצול,אנשים עושים בו כל הזמן שימוש לרעה,כמו למשל שמשתמשים במיקומו בין הפרטי לכללי בשביל לזייף ולהונות להעמיד פנים
אבל בחברה ראויה,אנושית,הגבול יכול להגדיר את הקוו בין האינטימי לציבורי בצורה שתאפשר לכל אחד מאתנו ביטוי עצמי מהותי שגם מאפשר חיים משותפים עם מי שאנחנו אוהבים
אם לה היה גבול אז כל העולם היה נכנס לך לחדר המיטות
את באמת מעוניינת בכך ?
במצב של היום זה מה שקורה כי גם האינטימיות נארזת ומשווקת בשביל לרצות את החזירים הממוקמים במעלה הסולם החברתי
מיקומו של הגבול,של הקוו,מגלם בתוכו את מערך הכוחות שבו אנחנו חיים
גם התפישה שנחשבת בטעות כמדעים מדוייקים משקפת את החרא שבו אנחנו שקועים
אלא שבמידה קטנה מעט מהממוצע כי למדע יש מנגנוני בקרה שעוזרים לו לעקוף,לפעמים,מאוד לפעמים,את ההנחות המוקדמות המבוססות על האינטואציה של החזירים(הרבה פעמים המדע דווקא הכי משרת את החזירים,כי במבנה החברה הנוכחי זה מה שמשתלם, ולכן גם הוא מתגלם לא פעם ככח שאין משחית ממנו)
אלא שיש גבול אמיתי,"טבעי".מדוייק,והוא הקוו הכי מאפשר,זה הקוו של הצייר,של הפסל,של היוצר והכותב והסופר,שחורג עדיין מאוד מהקוו החברתי המקובל,לצערנו
בקיצור
זרקת את התינוק מהאמבטיה בשביל לשמור על המיים המסריחים
זרקת את התינוק לבית שימוש וחיבקת את החיתולים עם הקקי
בדיוק כמו שכולם עושים כל הזמן
להגדיר זה לשים גבול.
בעולם ללא גבולות אין לולאה חיובית או שלילית. הלולאות הן תנועה. תו לא. הן לא כלואות בשום מקום. הציר, גם הוא המרחב.
בדיוק כמו לחפש תשובה לשאלה שלא נבראה.
בטח שאפשר להבין על הקטלוג דרך התנועה. מפרספקטיבה של תנועה. קדימה, אחורה, למעלה, למטה, פליקלאקים באוויר, זה לא משנה, זה עדיין קו כלשהו, גבול.
לתובנות של מה שהעין מסוגלת לבחון.
אבל אני מעוניינת בתובנות של מה שהעין אינה מסוגלת לראות. במרחב שמעבר לעין.
היא מוסכמה? שחלל קודם לזמן? לא ידעתי. ובכל זאת, זה לא רלוונטי, כי ממילא אנחנו בוחנים את המרחב מפרספקטיבה של זמן. הפרספקטיבות הן רק התקיימות של המרחב בהשתקפות שונה, המרחב מתקיים בכל הפרספקטיבות בו זמנית- מבחינתנו. ככה אנחנו מסתכלים על זה. מזוויות.
הוא מתקיים עם או בלי ההשתקפויות של פרספקטיבות.
הוא מתקיים גם אם השמש תסטה מצירה. הוא מושפע, אך תמיד מתקיים.
גם כאוס הוא פרספקטיבה של זמן. המרחב מתקיים בכל הפרספקטיבות בו זמנית. אף אחת אינה בעלת יכולת להגביל אותו.
אני לא בורחת מפרדוקסים, נהפוך הוא, תמיד יש לי הרגשה כאילו הם הבלתי שאפשרי שבו נמצא המפתח לחיבור בין מה שאנחנו תופסים כגבול.
הקו, אם תרצה, בין הגבול לללא גבולות. אבל לא באמת יכול להתקיים קו כזה, כי אין קו ללא גבול (:
אם מרחב יכול להתקיים ללא זמן, אזי אינו נמדד בסוף והתחלה או אמצע.
ולכן אינו קבוע. כי אינו ליניארי.
מה שנדמה לנו כליניארי זה הזמן, אבל הזמן אינו מתקיים בפני עצמו, הוא נצרך למרחב. קו הוא רק אוסף של נקודות, אף אחת מהן אינה ליניארית. הליניאריות היא רק אשליה של הקטלוג הזה של הזמן. היא לא מתקיימת בפני עצמה.
וקו יכול גם להמשך קדימה ואחורה ולצייר עיגול, שגם זה קו. נקודה, אם תרצה, היא קו קטן, או ההיפך- זה גם תקף, קו הוא פשוט אוסף של נקודות, אבל שוב- זה הלופ של זמן. זו התנועה שלו. אבל מרחב בכלל לא נמדד ככה.
איך מנסים לתחום משהו שהוא אחד?
אחד זו כבר תחימה.
למה אחד ולא אפס?
הרי אחד זה הנקודה מהסוף של אפס להתחלה של אחד. אבל לאפס אין סוף.
כלום. גם לא גבול. הגבול זו אשליה של זמן.
בדיוק.
"בטרם הזמן"
(:
וגם זה מוגדר בזמן. אוף.
איך ניתן למדוד משהו שאינו עצמאי?
אם אינו עומד בפני עצמו, לעולם יושפע מהאחר. אם לא ניתן לבודד אותו, איך ניתן למדוד אותו?
מעניין מה שאמרת, כי זה בדיוק מה שמוכיח שזמן הוא לא ליניארי. יש לו תכונה כמו מים, מתפשט.
נראה לי שעת זה ייחוד הזמן. זה לא רק זה. שלמה מתאר את החפץ. בפירוט. כאילו מנסה להדגיש לנו שלכל כלי יש זמן אחר. הוא אחר. יחידות זו הדרך שלנו למדוד זמן. אחד ועוד אחד הם שניים. הם שני זמנים. ובגלל שזה זמן אחד ועוד זמן אחד- נדמה לנו כאילו זמן הוא אותו דבר, לכן מדיד. אבל שלמה מדגיש שהוא אחר. לכל כלי יש זמן אחר.
לכל זמן ...ועת לכל חפץ...
זה בדיוק ההבדל ...(לא רק בצבעים ...:)
המונח -זמן מתפשט על הכל על כל המרחב ...
עת ...זה עניין של מועד -עתי יעודי חפצי ..זמן יעודי נקרא "מועד "
"איש עתי שלקח את השעיר לעזאזל המדברה" ... היה איש שזומן במיוחד לעיתוי זה ויועד למשימה זו ...