כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מהלב, מהבטן ושאר ירקות

    זמן הוא מרחב

    35 תגובות   יום שני, 16/12/13, 03:12

    קהלת ג

    א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: 
    ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: 
    ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: 
    ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד: 
    ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: 
    ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: 
    ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר: 
    ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם: 

     

    הזמן זקוק למרחב על מנת להתקיים, אפשר אפילו לאמר שהזמן מורכב ממרחבים.

    המרחב לא זקוק לו, לזמן. אבל מושפע ממנו.

     

    זו מהתלה, שזמן הוא ליניארי?

     

     

     

     

     

    קהלת ה

    א אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר

     

    קהלת ו

    יא כִּי יֵשׁ-דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל מַה-יּוֹתֵר לָאָדָם: 
    יב כִּי מִי-יוֹדֵעַ- מַה-טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי-חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל אֲשֶׁר מִי-יַגִּיד לָאָדָם מַה-יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:

     

    מס' הבלי פיו של האדם הם מס' שנות חייו. כל הבל הוא יום בחייו.

    וזה רק הטוב.

    לכן אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ=וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר

     

    לרע יש אולי זמן משלו?

    קהלת ח

    ו כִּי לְכָל-חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי-רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו: 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (35)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/1/14 00:13:

      צטט: (--) 2014-01-01 19:11:59

      צטט: נערת ליווי 2014-01-01 14:31:30

      צטט: (--) 2014-01-01 03:55:34

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 23:25:02

      צטט: (--) 2013-12-31 20:56:34

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 16:36:18

      שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...

      הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.

      (כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.

      אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.

      או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.

       

      [אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה? נבוך ]

       

      שנים אחרי שהמתמטיקה ידעה לתאר מרחב שבו בין 2 נקודות יכולים לעבור אין סוף קווים ישרים נמצא שהתיאור הזה מאוד מועיל לפתרון כמה מהבעיות היותר מורכבות שהתצפית בעולם האמיתי מעלה

      ולכן לפיזיקאי או מתמטיקאי המרחב שאת מתארת ממש לא נשמע הזוי

      נדמה שזה לא הכל עניין של השקפה אלא שיש השקפות שהן יותר מדוייקות ויותר קרובות למציאות ויש כאלה שפחות

      ועם הזמן מתברר שתפישות ליניאריות לא מאפשרות תיאור מדוייק של המציאות

       

      שנים, אם אני לא טועה הוא מושג שנאחז ב"זמן" נקודה. (.) באה לפעמים לציין ניקוד.

      אני לא מנסה חלילה להתווכח.

      זה מה שניסיתי להגיד קודם בעניין של מינוחים.. מתי נקודה מתייחסת (אצלי) לנקודה בעברית ומתי לנקודה על ישר.

      ולגבי ה-2 נקודות. אז לא חייבים מתימטיקה אפשר לדלג (עכשיו לא דילוג בזמן) לתחום קרוב (שוב לא זמן, כולו תחום)

      נאמר גאומטריה לא אוקלידית למשל. ואם כן חשוב לציין זמנים (הסטוריים לדוגמא) אז אותו אחד (לא הסיפרה 1) הרי חי ממש מזמן... כשהכדור הכחול העגול שלנו עוד היה מרכז היקום או עמד על 3 פילים בכלל..

      הגדרות או עניין של מבט.

       

      עכשיו אני למשל יותר נזהרת במילים שלי.

      פשוט כי מילים קצת מסובך לי לפחות לשים בתוך משוואות. גם אותי אגב, באותה נשימה צוחק

      למה "חלילה" ? מה כל כך נורא בוויכוח ?

      כי ככה אני מתנסחת. עברית. עניין של בחירה. להבדיל מבכי-רע,

      תיארתי לעצמי רק שאיני מבין למה וויכוח הוא בהכרח בכי-רע

       

      ולדעתי דווקא משום שאת,ואחרים,נשמרים מלהאחז בזמן את מתקבעים ומאבדים את ההזדמנות למצוא את הזיקה וההקשר בין נקודה גיאומטרית לנקודה בלשנית,בין הפואטי למדעי,ובין השכל ללב...

      אם נשמרים מלהאחז בדבר זורם כמו הזמן אז מתקבעים, שזה בדיוק מעבר ורק מעברו שיכול לחשוף את הקשרים שמאירים את משמעות החיבור בין הדברים השונים שאז במקום להצטער על הטשטוש לכאורה בין נקודה בעברית לנקודה גאומטרית אפשר לראות איך השפה מתקרבת למגע במציאות דווקא דרך הדמיון והשוני הבו זמני בין הדרך שבה אותם המונחים באים לביטוי בשדות ותחומים שונים,וכך,במקום להפריד בנוקשות ולהתקבע ולהתעקש פעם על פרספקטיבה כזאת ופעם על אחרת את נחשפת לשפת המציאות שבה כל הפרספקטיבות מאירות אחד את ולאחרת.

      ולכן ברור שחשוב מאוד לציין גם זמנים היסטורים,הדרך שבה הרעיונות מתפתחים היא הרקע להבנתם המהותית

      יתכן כשמקבלים את היופי והתועלת שבריבוי זוויות מבט אז המילים נעשות פחות מסובכות ואז גם הזהות בין המילה לאדם נעשית משמעותית יותר(למשל,למה משמעות קרובה לשמיעה דווקא ? גם כאן,במקום להתעצבן על העובדה שמאותו שורש יוצאים מונחים כה שונים ומרוחקים לכאורה,האחד עוסק בחושי ובפיזי והשני ברוחני ובמופשט,אפשר למצוא שדווקא ריבוי הפרספקטיבות,לפעמים גם ההפוכות,במילה או במשפט,מאפשר לגלות ולחוות אחדות שאינה מעיקה וחוסמת אלא דווקא פותחת וזורמת בין הדברים הכי שונים לכאורה)

      כשחווים גם את העברית כסוג של משוואה וגם את המשוואה כסוג של עברית אז השפה מתקרבת לגוף ואז גם הגבולות וההגדרות שכל כך מעצבנות את אל-נה ואולי גם אותך הופכות לדבר הכי יפה

      אי אפשר להיפטר מהשפה ומהמילה ומהצלילים

      הנסיון להימלט לחשכה ולשקט מטבעו יוביל או למבול עוד יותר גדול של מילים או למוות

      מה שאולי אפשר זה לנסות למצוא את האיזון 

      ולדעתי דווקא הזמן המושמץ כאן כל כך הוא המפתח לכך

      אלא שבמעברו יש משהו שמחריד ומזעזע ואפילו הכי שובר לאגו,לתחושת השלמות והמוצקות הבדויה

      ולכן אנשים,גם אני,יעשו את הכל רק בשביל להימנע מהתשובה הפשוטה והבלתי נמנעת והכי נפלאה לשאלת הקיום

       

      קראתי את כל ההסבר. ועדיין לא הבנתי (לצערי) מהי משמעות הקיום. למשל... ושוב ענייני ניסוח. 

      אתה אולי ברור לעצמך. אתה מסביר את נקודת המבט שלך. אבל השפה שלך אינה נהירה לי.

      ברור וצפוי ומקובל,וגם איני מצפה להיות מובן אלא רק מקווה,גם כי הקיום הוא מורכב וגם כי אפילו אני לא מכיר את כל התשובות לשאלות הקיומיות ככה שבלווא הכי אין לי יכולת אלא לתרום תפישה או דעה מסויימת לשיחה בתקווה שאולי מישהו ימצא בה עניין או יוכל להוסיף או להחסיר ממנה משהו

      ברוב המקרים אני לגמרי לא ברור לאחרים

      השלמתי עם זה מזמן

      למרות זה קשה ולא נעים בכלל

       

      לגבי זמנים היסטורים. יש למשל יש בעיה אינהרנטית להשתמש במונח שאותו באים  להסביר או בו דנים. מה לעשות? כל אחד ואחת והבעיות שלו או שלה...

      כמובן,וגם לבעייה הזאת התייחסתי,או לפחות ניסיתי לעמוד על מקורה דרך מה שנראה כטבעו הכפול של הזמן,אבל לדעתי בניגוד למחשבה המקובלת אז לא רק שהדבר אפשרי אלא שדווקא מה שנראה כלולאה שמוליכה לשום מקום זה מה שמוביל לפתרון

      הבעייה הזאת לא נחשבת לבעייה יחודית אלא להכי אוניברסלית והיא אף נוסחה ככזאת על ידי כל מיני אנשים גדולים מתחומים רבים ומשונים

       

      אם אתה ממש מדקדק בזמנים. מערב הסטוריה, מדע, ויתר דיסיפלינות, אתה תמיד יכול לדלג (בזמן) ליוון העתיקה. לא חייבים לקרוא לשאלות "מדע" בכדי לשאול אותן או להגדיר אותן יפה נורא. "יפה מאד" לשפתך, 

      אני לא ממש מדקדק בזמנים,לפחות לא במובן השגור של דקדוק,כי לא רק שלצורך העניין זה בערך מספיק עקרונית,אלא שבלווא הכי כל זמן וכל תקופה מאופיינים גם דרך קיומם של איים מבודדים יותר או פחות שמבטאים תפישות של תקופות אחרות וכנראה שהמוטציות האלה הן שמאפשרות התפתחות,גם,הנסיון שלי לדייק הוביל אותי לתפישת זמן שהוא יותר מרוח מאשר מדוייק על השנייה

      ואני הכי לגמרי מסכים איתך לחלוטין,לא רק שלא צריך לקרוא לשאלות מדע על מנת לעסוק בהן ולהגדיר אותן אלא שמסתבר שאפילו הכי נורא עדיף שלא

       

      אגב. מוות. עד היום. אין פטנט אחר. כל מי שנולד אי-פעם מת. השאלה היא רק מתי. אולי קצת איך. אבל פה כבר עולה שאלה אחרת מה עדיף לחיות בסבל או באושר ומה יותר "טוב" ממה... 

      עד אתמול לא היו הרבה פתרונות לדברים שהיום נפתרים די בקלו

      נדמה לי שמי שמתעניין בסיכוי לפתרון הבעיות הקיומיות בלווא הכי לא סופר יותר מדי את מה שקרה עד היום אלא מתעניין במיוחד גם במה שעדיין עוד לא נעשה,יש אנשים שבשבילם זה אפילו יותר מעניין ומרגש מכדורסל,תארי לעצמך

      למות זה חרא,כל עוד האדם יצטרך למות אז החיים יהיו סבל,בגלל שאנשים מתים אז אין אהבה וכשאין אהבה אז סובלים נורא(לא כולם,יש כאלה שנורא נהנים לעשות המון כסף או להראות לכולם כמה הם יפים או לשלוט באנשים אחרים,דווקא החארות מאוד נהנים מהחיים,כיף להיות מטומטמים)

      לא בטוח שהבחירה בין חיים בסבל או באושר נתונה במלואה לאדם

      כל אחד ומה שנגזר עליו

      החוכמה זה לשאת את מה שהגיע אליך בכיף

      אם אפשר

      ואם לא אז לא

      אגב,אין לי ספק שבסופו של דבר אנשים לא ימותו בכלל,וזה יקרה גם בגלל שאנשים ממשיכים לתהות לגבי הבלתי אפשרי,לגבי מה שעד היום לא נעשה

      בכל מקרה

      אושר עדיף

      בגדול


       

       

      אגו - ספורטאי ללא אגו לא יגיע לשום מקום. הנה עוד דוגמית קטנה.

      אגו - אגו זה לחשוב שספורטאי מגיע לאנשהו או למשהו

      את הבבונים זה מרגש(אני מת על בבונים) לאנשים שמנסים לחיות כמו שצריך עצם התפישה של ספורטאי כאדם בעל הישגים או משמעות עשוייה להיתפש כמעיקה אם לא ממש חלק מהבעייה

       

      רוצה עוד שאלה? כשאתה קורא טקסט כתוב, אתה יודע לקרוא אינטונציה של הכותב//ת? כי אני למשל מחייכת אליך כרגע. גם לאורך קריאת כל התגובה. שלך,

      אני גם לא שמעתי (אבל לא קראתי את כל התגובות מודה ואף מתוודה) שמישו השמיץ את הזמן... 

      לפעמים אני שומע את האינטונציה ממש טוב,היא עולה מהקצב ומהניסוח ומהמון דברים לא לגמרי ברורים,אבל מנסיוני אנשים גם הכי נכשלים בכך,והרבה פעמים הם שומעים צעקות איפה שיש לחישות וכעס איפה שיש צחוק וכאלה

      לא כולם מוכשרים לדבר באותה המידה

      לדעתי אני כמובן נורא מוכשר בזה

      אולי אפילו הכי

       

      ההשמצה של הזמן ושל הגבול ושל דברים אחרים עולה כמסקנה ממה שהאנשים כותבים

      אם הם נשמרים למשל מהשימוש במילה זמן כמו מאש 

      גם מי שכותבת את הבלוג הזה מתרגזת שאני אומר לה שהיא שונאת גבולות וקווים אלא שכל אדם שקורא אותה יתרשם שזה מה שעולה מגישתה

      אנשים לא תמיד מודעים למה הם כותבים ומה הפירוש של זה

      בשביל זה אני כאן

      גם לשירותך

       

      :)

      (

       

       

      אני גם לא כתבתי השמצה של זמן. מעולם.

        1/1/14 19:11:

      צטט: נערת ליווי 2014-01-01 14:31:30

      צטט: (--) 2014-01-01 03:55:34

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 23:25:02

      צטט: (--) 2013-12-31 20:56:34

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 16:36:18

      שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...

      הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.

      (כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.

      אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.

      או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.

       

      [אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה? נבוך ]

       

      שנים אחרי שהמתמטיקה ידעה לתאר מרחב שבו בין 2 נקודות יכולים לעבור אין סוף קווים ישרים נמצא שהתיאור הזה מאוד מועיל לפתרון כמה מהבעיות היותר מורכבות שהתצפית בעולם האמיתי מעלה

      ולכן לפיזיקאי או מתמטיקאי המרחב שאת מתארת ממש לא נשמע הזוי

      נדמה שזה לא הכל עניין של השקפה אלא שיש השקפות שהן יותר מדוייקות ויותר קרובות למציאות ויש כאלה שפחות

      ועם הזמן מתברר שתפישות ליניאריות לא מאפשרות תיאור מדוייק של המציאות

       

      שנים, אם אני לא טועה הוא מושג שנאחז ב"זמן" נקודה. (.) באה לפעמים לציין ניקוד.

      אני לא מנסה חלילה להתווכח.

      זה מה שניסיתי להגיד קודם בעניין של מינוחים.. מתי נקודה מתייחסת (אצלי) לנקודה בעברית ומתי לנקודה על ישר.

      ולגבי ה-2 נקודות. אז לא חייבים מתימטיקה אפשר לדלג (עכשיו לא דילוג בזמן) לתחום קרוב (שוב לא זמן, כולו תחום)

      נאמר גאומטריה לא אוקלידית למשל. ואם כן חשוב לציין זמנים (הסטוריים לדוגמא) אז אותו אחד (לא הסיפרה 1) הרי חי ממש מזמן... כשהכדור הכחול העגול שלנו עוד היה מרכז היקום או עמד על 3 פילים בכלל..

      הגדרות או עניין של מבט.

       

      עכשיו אני למשל יותר נזהרת במילים שלי.

      פשוט כי מילים קצת מסובך לי לפחות לשים בתוך משוואות. גם אותי אגב, באותה נשימה צוחק

      למה "חלילה" ? מה כל כך נורא בוויכוח ?

      כי ככה אני מתנסחת. עברית. עניין של בחירה. להבדיל מבכי-רע,

      תיארתי לעצמי רק שאיני מבין למה וויכוח הוא בהכרח בכי-רע

       

      ולדעתי דווקא משום שאת,ואחרים,נשמרים מלהאחז בזמן את מתקבעים ומאבדים את ההזדמנות למצוא את הזיקה וההקשר בין נקודה גיאומטרית לנקודה בלשנית,בין הפואטי למדעי,ובין השכל ללב...

      אם נשמרים מלהאחז בדבר זורם כמו הזמן אז מתקבעים, שזה בדיוק מעבר ורק מעברו שיכול לחשוף את הקשרים שמאירים את משמעות החיבור בין הדברים השונים שאז במקום להצטער על הטשטוש לכאורה בין נקודה בעברית לנקודה גאומטרית אפשר לראות איך השפה מתקרבת למגע במציאות דווקא דרך הדמיון והשוני הבו זמני בין הדרך שבה אותם המונחים באים לביטוי בשדות ותחומים שונים,וכך,במקום להפריד בנוקשות ולהתקבע ולהתעקש פעם על פרספקטיבה כזאת ופעם על אחרת את נחשפת לשפת המציאות שבה כל הפרספקטיבות מאירות אחד את ולאחרת.

      ולכן ברור שחשוב מאוד לציין גם זמנים היסטורים,הדרך שבה הרעיונות מתפתחים היא הרקע להבנתם המהותית

      יתכן כשמקבלים את היופי והתועלת שבריבוי זוויות מבט אז המילים נעשות פחות מסובכות ואז גם הזהות בין המילה לאדם נעשית משמעותית יותר(למשל,למה משמעות קרובה לשמיעה דווקא ? גם כאן,במקום להתעצבן על העובדה שמאותו שורש יוצאים מונחים כה שונים ומרוחקים לכאורה,האחד עוסק בחושי ובפיזי והשני ברוחני ובמופשט,אפשר למצוא שדווקא ריבוי הפרספקטיבות,לפעמים גם ההפוכות,במילה או במשפט,מאפשר לגלות ולחוות אחדות שאינה מעיקה וחוסמת אלא דווקא פותחת וזורמת בין הדברים הכי שונים לכאורה)

      כשחווים גם את העברית כסוג של משוואה וגם את המשוואה כסוג של עברית אז השפה מתקרבת לגוף ואז גם הגבולות וההגדרות שכל כך מעצבנות את אל-נה ואולי גם אותך הופכות לדבר הכי יפה

      אי אפשר להיפטר מהשפה ומהמילה ומהצלילים

      הנסיון להימלט לחשכה ולשקט מטבעו יוביל או למבול עוד יותר גדול של מילים או למוות

      מה שאולי אפשר זה לנסות למצוא את האיזון 

      ולדעתי דווקא הזמן המושמץ כאן כל כך הוא המפתח לכך

      אלא שבמעברו יש משהו שמחריד ומזעזע ואפילו הכי שובר לאגו,לתחושת השלמות והמוצקות הבדויה

      ולכן אנשים,גם אני,יעשו את הכל רק בשביל להימנע מהתשובה הפשוטה והבלתי נמנעת והכי נפלאה לשאלת הקיום

       

      קראתי את כל ההסבר. ועדיין לא הבנתי (לצערי) מהי משמעות הקיום. למשל... ושוב ענייני ניסוח. 

      אתה אולי ברור לעצמך. אתה מסביר את נקודת המבט שלך. אבל השפה שלך אינה נהירה לי.

      ברור וצפוי ומקובל,וגם איני מצפה להיות מובן אלא רק מקווה,גם כי הקיום הוא מורכב וגם כי אפילו אני לא מכיר את כל התשובות לשאלות הקיומיות ככה שבלווא הכי אין לי יכולת אלא לתרום תפישה או דעה מסויימת לשיחה בתקווה שאולי מישהו ימצא בה עניין או יוכל להוסיף או להחסיר ממנה משהו

      ברוב המקרים אני לגמרי לא ברור לאחרים

      השלמתי עם זה מזמן

      למרות זה קשה ולא נעים בכלל

       

      לגבי זמנים היסטורים. יש למשל יש בעיה אינהרנטית להשתמש במונח שאותו באים  להסביר או בו דנים. מה לעשות? כל אחד ואחת והבעיות שלו או שלה...

      כמובן,וגם לבעייה הזאת התייחסתי,או לפחות ניסיתי לעמוד על מקורה דרך מה שנראה כטבעו הכפול של הזמן,אבל לדעתי בניגוד למחשבה המקובלת אז לא רק שהדבר אפשרי אלא שדווקא מה שנראה כלולאה שמוליכה לשום מקום זה מה שמוביל לפתרון

      הבעייה הזאת לא נחשבת לבעייה יחודית אלא להכי אוניברסלית והיא אף נוסחה ככזאת על ידי כל מיני אנשים גדולים מתחומים רבים ומשונים

       

      אם אתה ממש מדקדק בזמנים. מערב הסטוריה, מדע, ויתר דיסיפלינות, אתה תמיד יכול לדלג (בזמן) ליוון העתיקה. לא חייבים לקרוא לשאלות "מדע" בכדי לשאול אותן או להגדיר אותן יפה נורא. "יפה מאד" לשפתך, 

      אני לא ממש מדקדק בזמנים,לפחות לא במובן השגור של דקדוק,כי לא רק שלצורך העניין זה בערך מספיק עקרונית,אלא שבלווא הכי כל זמן וכל תקופה מאופיינים גם דרך קיומם של איים מבודדים יותר או פחות שמבטאים תפישות של תקופות אחרות וכנראה שהמוטציות האלה הן שמאפשרות התפתחות,גם,הנסיון שלי לדייק הוביל אותי לתפישת זמן שהוא יותר מרוח מאשר מדוייק על השנייה

      ואני הכי לגמרי מסכים איתך לחלוטין,לא רק שלא צריך לקרוא לשאלות מדע על מנת לעסוק בהן ולהגדיר אותן אלא שמסתבר שאפילו הכי נורא עדיף שלא

       

      אגב. מוות. עד היום. אין פטנט אחר. כל מי שנולד אי-פעם מת. השאלה היא רק מתי. אולי קצת איך. אבל פה כבר עולה שאלה אחרת מה עדיף לחיות בסבל או באושר ומה יותר "טוב" ממה... 

      עד אתמול לא היו הרבה פתרונות לדברים שהיום נפתרים די בקלו

      נדמה לי שמי שמתעניין בסיכוי לפתרון הבעיות הקיומיות בלווא הכי לא סופר יותר מדי את מה שקרה עד היום אלא מתעניין במיוחד גם במה שעדיין עוד לא נעשה,יש אנשים שבשבילם זה אפילו יותר מעניין ומרגש מכדורסל,תארי לעצמך

      למות זה חרא,כל עוד האדם יצטרך למות אז החיים יהיו סבל,בגלל שאנשים מתים אז אין אהבה וכשאין אהבה אז סובלים נורא(לא כולם,יש כאלה שנורא נהנים לעשות המון כסף או להראות לכולם כמה הם יפים או לשלוט באנשים אחרים,דווקא החארות מאוד נהנים מהחיים,כיף להיות מטומטמים)

      לא בטוח שהבחירה בין חיים בסבל או באושר נתונה במלואה לאדם

      כל אחד ומה שנגזר עליו

      החוכמה זה לשאת את מה שהגיע אליך בכיף

      אם אפשר

      ואם לא אז לא

      אגב,אין לי ספק שבסופו של דבר אנשים לא ימותו בכלל,וזה יקרה גם בגלל שאנשים ממשיכים לתהות לגבי הבלתי אפשרי,לגבי מה שעד היום לא נעשה

      בכל מקרה

      אושר עדיף

      בגדול


       

       

      אגו - ספורטאי ללא אגו לא יגיע לשום מקום. הנה עוד דוגמית קטנה.

      אגו - אגו זה לחשוב שספורטאי מגיע לאנשהו או למשהו

      את הבבונים זה מרגש(אני מת על בבונים) לאנשים שמנסים לחיות כמו שצריך עצם התפישה של ספורטאי כאדם בעל הישגים או משמעות עשוייה להיתפש כמעיקה אם לא ממש חלק מהבעייה

       

      רוצה עוד שאלה? כשאתה קורא טקסט כתוב, אתה יודע לקרוא אינטונציה של הכותב//ת? כי אני למשל מחייכת אליך כרגע. גם לאורך קריאת כל התגובה. שלך,

      אני גם לא שמעתי (אבל לא קראתי את כל התגובות מודה ואף מתוודה) שמישו השמיץ את הזמן... 

      לפעמים אני שומע את האינטונציה ממש טוב,היא עולה מהקצב ומהניסוח ומהמון דברים לא לגמרי ברורים,אבל מנסיוני אנשים גם הכי נכשלים בכך,והרבה פעמים הם שומעים צעקות איפה שיש לחישות וכעס איפה שיש צחוק וכאלה

      לא כולם מוכשרים לדבר באותה המידה

      לדעתי אני כמובן נורא מוכשר בזה

      אולי אפילו הכי

       

      ההשמצה של הזמן ושל הגבול ושל דברים אחרים עולה כמסקנה ממה שהאנשים כותבים

      אם הם נשמרים למשל מהשימוש במילה זמן כמו מאש 

      גם מי שכותבת את הבלוג הזה מתרגזת שאני אומר לה שהיא שונאת גבולות וקווים אלא שכל אדם שקורא אותה יתרשם שזה מה שעולה מגישתה

      אנשים לא תמיד מודעים למה הם כותבים ומה הפירוש של זה

      בשביל זה אני כאן

      גם לשירותך

       

      :)

      (

        1/1/14 14:31:

      צטט: (--) 2014-01-01 03:55:34

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 23:25:02

      צטט: (--) 2013-12-31 20:56:34

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 16:36:18

      שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...

      הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.

      (כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.

      אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.

      או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.

       

      [אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה? נבוך ]

       

      שנים אחרי שהמתמטיקה ידעה לתאר מרחב שבו בין 2 נקודות יכולים לעבור אין סוף קווים ישרים נמצא שהתיאור הזה מאוד מועיל לפתרון כמה מהבעיות היותר מורכבות שהתצפית בעולם האמיתי מעלה

      ולכן לפיזיקאי או מתמטיקאי המרחב שאת מתארת ממש לא נשמע הזוי

      נדמה שזה לא הכל עניין של השקפה אלא שיש השקפות שהן יותר מדוייקות ויותר קרובות למציאות ויש כאלה שפחות

      ועם הזמן מתברר שתפישות ליניאריות לא מאפשרות תיאור מדוייק של המציאות

       

      שנים, אם אני לא טועה הוא מושג שנאחז ב"זמן" נקודה. (.) באה לפעמים לציין ניקוד.

      אני לא מנסה חלילה להתווכח.

      זה מה שניסיתי להגיד קודם בעניין של מינוחים.. מתי נקודה מתייחסת (אצלי) לנקודה בעברית ומתי לנקודה על ישר.

      ולגבי ה-2 נקודות. אז לא חייבים מתימטיקה אפשר לדלג (עכשיו לא דילוג בזמן) לתחום קרוב (שוב לא זמן, כולו תחום)

      נאמר גאומטריה לא אוקלידית למשל. ואם כן חשוב לציין זמנים (הסטוריים לדוגמא) אז אותו אחד (לא הסיפרה 1) הרי חי ממש מזמן... כשהכדור הכחול העגול שלנו עוד היה מרכז היקום או עמד על 3 פילים בכלל..

      הגדרות או עניין של מבט.

       

      עכשיו אני למשל יותר נזהרת במילים שלי.

      פשוט כי מילים קצת מסובך לי לפחות לשים בתוך משוואות. גם אותי אגב, באותה נשימה צוחק

      למה "חלילה" ? מה כל כך נורא בוויכוח ?

      כי ככה אני מתנסחת. עברית. עניין של בחירה. להבדיל מבכי-רע,

       

      ולדעתי דווקא משום שאת,ואחרים,נשמרים מלהאחז בזמן את מתקבעים ומאבדים את ההזדמנות למצוא את הזיקה וההקשר בין נקודה גיאומטרית לנקודה בלשנית,בין הפואטי למדעי,ובין השכל ללב...

      אם נשמרים מלהאחז בדבר זורם כמו הזמן אז מתקבעים, שזה בדיוק מעבר ורק מעברו שיכול לחשוף את הקשרים שמאירים את משמעות החיבור בין הדברים השונים שאז במקום להצטער על הטשטוש לכאורה בין נקודה בעברית לנקודה גאומטרית אפשר לראות איך השפה מתקרבת למגע במציאות דווקא דרך הדמיון והשוני הבו זמני בין הדרך שבה אותם המונחים באים לביטוי בשדות ותחומים שונים,וכך,במקום להפריד בנוקשות ולהתקבע ולהתעקש פעם על פרספקטיבה כזאת ופעם על אחרת את נחשפת לשפת המציאות שבה כל הפרספקטיבות מאירות אחד את ולאחרת.

      ולכן ברור שחשוב מאוד לציין גם זמנים היסטורים,הדרך שבה הרעיונות מתפתחים היא הרקע להבנתם המהותית

      יתכן כשמקבלים את היופי והתועלת שבריבוי זוויות מבט אז המילים נעשות פחות מסובכות ואז גם הזהות בין המילה לאדם נעשית משמעותית יותר(למשל,למה משמעות קרובה לשמיעה דווקא ? גם כאן,במקום להתעצבן על העובדה שמאותו שורש יוצאים מונחים כה שונים ומרוחקים לכאורה,האחד עוסק בחושי ובפיזי והשני ברוחני ובמופשט,אפשר למצוא שדווקא ריבוי הפרספקטיבות,לפעמים גם ההפוכות,במילה או במשפט,מאפשר לגלות ולחוות אחדות שאינה מעיקה וחוסמת אלא דווקא פותחת וזורמת בין הדברים הכי שונים לכאורה)

      כשחווים גם את העברית כסוג של משוואה וגם את המשוואה כסוג של עברית אז השפה מתקרבת לגוף ואז גם הגבולות וההגדרות שכל כך מעצבנות את אל-נה ואולי גם אותך הופכות לדבר הכי יפה

      אי אפשר להיפטר מהשפה ומהמילה ומהצלילים

      הנסיון להימלט לחשכה ולשקט מטבעו יוביל או למבול עוד יותר גדול של מילים או למוות

      מה שאולי אפשר זה לנסות למצוא את האיזון 

      ולדעתי דווקא הזמן המושמץ כאן כל כך הוא המפתח לכך

      אלא שבמעברו יש משהו שמחריד ומזעזע ואפילו הכי שובר לאגו,לתחושת השלמות והמוצקות הבדויה

      ולכן אנשים,גם אני,יעשו את הכל רק בשביל להימנע מהתשובה הפשוטה והבלתי נמנעת והכי נפלאה לשאלת הקיום

       

      קראתי את כל ההסבר. ועדיין לא הבנתי (לצערי) מהי משמעות הקיום. למשל... ושוב ענייני ניסוח. 

      אתה אולי ברור לעצמך. אתה מסביר את נקודת המבט שלך. אבל השפה שלך אינה נהירה לי.

       

      לגבי זמנים היסטורים. יש למשל יש בעיה אינהרנטית להשתמש במונח שאותו באים  להסביר או בו דנים. מה לעשות? כל אחד ואחת והבעיות שלו או שלה...

       

      אם אתה ממש מדקדק בזמנים. מערב הסטוריה, מדע, ויתר דיסיפלינות, אתה תמיד יכול לדלג (בזמן) ליוון העתיקה. לא חייבים לקרוא לשאלות "מדע" בכדי לשאול אותן או להגדיר אותן יפה נורא. "יפה מאד" לשפתך, 

       

      אגב. מוות. עד היום. אין פטנט אחר. כל מי שנולד אי-פעם מת. השאלה היא רק מתי. אולי קצת איך. אבל פה כבר עולה שאלה אחרת מה עדיף לחיות בסבל או באושר ומה יותר "טוב" ממה... 

       

      אגו - ספורטאי ללא אגו לא יגיע לשום מקום. הנה עוד דוגמית קטנה.

       

      רוצה עוד שאלה? כשאתה קורא טקסט כתוב, אתה יודע לקרוא אינטונציה של הכותב//ת? כי אני למשל מחייכת אליך כרגע. גם לאורך קריאת כל התגובה. שלך,

      אני גם לא שמעתי (אבל לא קראתי את כל התגובות מודה ואף מתוודה) שמישו השמיץ את הזמן... 

       

      :)

        1/1/14 04:55:

      צטט: (--) 2014-01-01 03:55:34

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 23:25:02

      צטט: (--) 2013-12-31 20:56:34

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 16:36:18

      שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...

      הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.

      (כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.

      אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.

      או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.

       

      [אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה? נבוך ]

       

      שנים אחרי שהמתמטיקה ידעה לתאר מרחב שבו בין 2 נקודות יכולים לעבור אין סוף קווים ישרים נמצא שהתיאור הזה מאוד מועיל לפתרון כמה מהבעיות היותר מורכבות שהתצפית בעולם האמיתי מעלה

      ולכן לפיזיקאי או מתמטיקאי המרחב שאת מתארת ממש לא נשמע הזוי

      נדמה שזה לא הכל עניין של השקפה אלא שיש השקפות שהן יותר מדוייקות ויותר קרובות למציאות ויש כאלה שפחות

      ועם הזמן מתברר שתפישות ליניאריות לא מאפשרות תיאור מדוייק של המציאות

       

      שנים, אם אני לא טועה הוא מושג שנאחז ב"זמן" נקודה. (.) באה לפעמים לציין ניקוד.

      אני לא מנסה חלילה להתווכח.

      זה מה שניסיתי להגיד קודם בעניין של מינוחים.. מתי נקודה מתייחסת (אצלי) לנקודה בעברית ומתי לנקודה על ישר.

      ולגבי ה-2 נקודות. אז לא חייבים מתימטיקה אפשר לדלג (עכשיו לא דילוג בזמן) לתחום קרוב (שוב לא זמן, כולו תחום)

      נאמר גאומטריה לא אוקלידית למשל. ואם כן חשוב לציין זמנים (הסטוריים לדוגמא) אז אותו אחד (לא הסיפרה 1) הרי חי ממש מזמן... כשהכדור הכחול העגול שלנו עוד היה מרכז היקום או עמד על 3 פילים בכלל..

      הגדרות או עניין של מבט.

       

      עכשיו אני למשל יותר נזהרת במילים שלי.

      פשוט כי מילים קצת מסובך לי לפחות לשים בתוך משוואות. גם אותי אגב, באותה נשימה צוחק

      למה "חלילה" ? מה כל כך נורא בוויכוח ?

      ולדעתי דווקא משום שאת,ואחרים,נשמרים מלהאחז בזמן את מתקבעים ומאבדים את ההזדמנות למצוא את הזיקה וההקשר בין נקודה גיאומטרית לנקודה בלשנית,בין הפואטי למדעי,ובין השכל ללב...

      אם נשמרים מלהאחז בדבר זורם כמו הזמן אז מתקבעים, שזה בדיוק מעבר ורק מעברו שיכול לחשוף את הקשרים שמאירים את משמעות החיבור בין הדברים השונים שאז במקום להצטער על הטשטוש לכאורה בין נקודה בעברית לנקודה גאומטרית אפשר לראות איך השפה מתקרבת למגע במציאות דווקא דרך הדמיון והשוני הבו זמני בין הדרך שבה אותם המונחים באים לביטוי בשדות ותחומים שונים,וכך,במקום להפריד בנוקשות ולהתקבע ולהתעקש פעם על פרספקטיבה כזאת ופעם על אחרת את נחשפת לשפת המציאות שבה כל הפרספקטיבות מאירות אחד את ולאחרת.

      ולכן ברור שחשוב מאוד לציין גם זמנים היסטורים,הדרך שבה הרעיונות מתפתחים היא הרקע להבנתם המהותית

      יתכן כשמקבלים את היופי והתועלת שבריבוי זוויות מבט אז המילים נעשות פחות מסובכות ואז גם הזהות בין המילה לאדם נעשית משמעותית יותר(למשל,למה משמעות קרובה לשמיעה דווקא ? גם כאן,במקום להתעצבן על העובדה שמאותו שורש יוצאים מונחים כה שונים ומרוחקים לכאורה,האחד עוסק בחושי ובפיזי והשני ברוחני ובמופשט,אפשר למצוא שדווקא ריבוי הפרספקטיבות,לפעמים גם ההפוכות,במילה או במשפט,מאפשר לגלות ולחוות אחדות שאינה מעיקה וחוסמת אלא דווקא פותחת וזורמת בין הדברים הכי שונים לכאורה)

      כשחווים גם את העברית כסוג של משוואה וגם את המשוואה כסוג של עברית אז השפה מתקרבת לגוף ואז גם הגבולות וההגדרות שכל כך מעצבנות את אל-נה ואולי גם אותך הופכות לדבר הכי יפה

      אי אפשר להיפטר מהשפה ומהמילה ומהצלילים

      הנסיון להימלט לחשכה ולשקט מטבעו יוביל או למבול עוד יותר גדול של מילים או למוות

      מה שאולי אפשר זה לנסות למצוא את האיזון 

      ולדעתי דווקא הזמן המושמץ כאן כל כך הוא המפתח לכך

      אלא שבמעברו יש משהו שמחריד ומזעזע ואפילו הכי שובר לאגו,לתחושת השלמות והמוצקות הבדויה

      ולכן אנשים,גם אני,יעשו את הכל רק בשביל להימנע מהתשובה הפשוטה והבלתי נמנעת והכי נפלאה לשאלת הקיום

       

      גבולות לא מעצבנים אותי.

      אני לא שונאת כלום.

      המילים שאתה משתמש בהן לתאר אותי כפי דעתך, חזקות לי וחוטאות לדרך בה אני חווה את הדברים. 

      אל תשתמש בהן כי ההסתייגות שלי מהן מסייגת אותי משאר הדברים שלך.

       

        1/1/14 03:55:

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 23:25:02

      צטט: (--) 2013-12-31 20:56:34

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 16:36:18

      שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...

      הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.

      (כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.

      אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.

      או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.

       

      [אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה? נבוך ]

       

      שנים אחרי שהמתמטיקה ידעה לתאר מרחב שבו בין 2 נקודות יכולים לעבור אין סוף קווים ישרים נמצא שהתיאור הזה מאוד מועיל לפתרון כמה מהבעיות היותר מורכבות שהתצפית בעולם האמיתי מעלה

      ולכן לפיזיקאי או מתמטיקאי המרחב שאת מתארת ממש לא נשמע הזוי

      נדמה שזה לא הכל עניין של השקפה אלא שיש השקפות שהן יותר מדוייקות ויותר קרובות למציאות ויש כאלה שפחות

      ועם הזמן מתברר שתפישות ליניאריות לא מאפשרות תיאור מדוייק של המציאות

       

      שנים, אם אני לא טועה הוא מושג שנאחז ב"זמן" נקודה. (.) באה לפעמים לציין ניקוד.

      אני לא מנסה חלילה להתווכח.

      זה מה שניסיתי להגיד קודם בעניין של מינוחים.. מתי נקודה מתייחסת (אצלי) לנקודה בעברית ומתי לנקודה על ישר.

      ולגבי ה-2 נקודות. אז לא חייבים מתימטיקה אפשר לדלג (עכשיו לא דילוג בזמן) לתחום קרוב (שוב לא זמן, כולו תחום)

      נאמר גאומטריה לא אוקלידית למשל. ואם כן חשוב לציין זמנים (הסטוריים לדוגמא) אז אותו אחד (לא הסיפרה 1) הרי חי ממש מזמן... כשהכדור הכחול העגול שלנו עוד היה מרכז היקום או עמד על 3 פילים בכלל..

      הגדרות או עניין של מבט.

       

      עכשיו אני למשל יותר נזהרת במילים שלי.

      פשוט כי מילים קצת מסובך לי לפחות לשים בתוך משוואות. גם אותי אגב, באותה נשימה צוחק

      למה "חלילה" ? מה כל כך נורא בוויכוח ?

      ולדעתי דווקא משום שאת,ואחרים,נשמרים מלהאחז בזמן את מתקבעים ומאבדים את ההזדמנות למצוא את הזיקה וההקשר בין נקודה גיאומטרית לנקודה בלשנית,בין הפואטי למדעי,ובין השכל ללב...

      אם נשמרים מלהאחז בדבר זורם כמו הזמן אז מתקבעים, שזה בדיוק מעבר ורק מעברו שיכול לחשוף את הקשרים שמאירים את משמעות החיבור בין הדברים השונים שאז במקום להצטער על הטשטוש לכאורה בין נקודה בעברית לנקודה גאומטרית אפשר לראות איך השפה מתקרבת למגע במציאות דווקא דרך הדמיון והשוני הבו זמני בין הדרך שבה אותם המונחים באים לביטוי בשדות ותחומים שונים,וכך,במקום להפריד בנוקשות ולהתקבע ולהתעקש פעם על פרספקטיבה כזאת ופעם על אחרת את נחשפת לשפת המציאות שבה כל הפרספקטיבות מאירות אחד את ולאחרת.

      ולכן ברור שחשוב מאוד לציין גם זמנים היסטורים,הדרך שבה הרעיונות מתפתחים היא הרקע להבנתם המהותית

      יתכן כשמקבלים את היופי והתועלת שבריבוי זוויות מבט אז המילים נעשות פחות מסובכות ואז גם הזהות בין המילה לאדם נעשית משמעותית יותר(למשל,למה משמעות קרובה לשמיעה דווקא ? גם כאן,במקום להתעצבן על העובדה שמאותו שורש יוצאים מונחים כה שונים ומרוחקים לכאורה,האחד עוסק בחושי ובפיזי והשני ברוחני ובמופשט,אפשר למצוא שדווקא ריבוי הפרספקטיבות,לפעמים גם ההפוכות,במילה או במשפט,מאפשר לגלות ולחוות אחדות שאינה מעיקה וחוסמת אלא דווקא פותחת וזורמת בין הדברים הכי שונים לכאורה)

      כשחווים גם את העברית כסוג של משוואה וגם את המשוואה כסוג של עברית אז השפה מתקרבת לגוף ואז גם הגבולות וההגדרות שכל כך מעצבנות את אל-נה ואולי גם אותך הופכות לדבר הכי יפה

      אי אפשר להיפטר מהשפה ומהמילה ומהצלילים

      הנסיון להימלט לחשכה ולשקט מטבעו יוביל או למבול עוד יותר גדול של מילים או למוות

      מה שאולי אפשר זה לנסות למצוא את האיזון 

      ולדעתי דווקא הזמן המושמץ כאן כל כך הוא המפתח לכך

      אלא שבמעברו יש משהו שמחריד ומזעזע ואפילו הכי שובר לאגו,לתחושת השלמות והמוצקות הבדויה

      ולכן אנשים,גם אני,יעשו את הכל רק בשביל להימנע מהתשובה הפשוטה והבלתי נמנעת והכי נפלאה לשאלת הקיום

       

        31/12/13 23:35:

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 23:25:02

      צטט: (--) 2013-12-31 20:56:34

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 16:36:18

      שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...

      הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.

      (כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.

      אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.

      או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.

       

      [אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה? נבוך ]

       

      שנים אחרי שהמתמטיקה ידעה לתאר מרחב שבו בין 2 נקודות יכולים לעבור אין סוף קווים ישרים נמצא שהתיאור הזה מאוד מועיל לפתרון כמה מהבעיות היותר מורכבות שהתצפית בעולם האמיתי מעלה

      ולכן לפיזיקאי או מתמטיקאי המרחב שאת מתארת ממש לא נשמע הזוי

      נדמה שזה לא הכל עניין של השקפה אלא שיש השקפות שהן יותר מדוייקות ויותר קרובות למציאות ויש כאלה שפחות

      ועם הזמן מתברר שתפישות ליניאריות לא מאפשרות תיאור מדוייק של המציאות

       

      שנים, אם אני לא טועה הוא מושג שנאחז ב"זמן" נקודה. (.) באה לפעמים לציין ניקוד.

      אני לא מנסה חלילה להתווכח.

      זה מה שניסיתי להגיד קודם בעניין של מינוחים.. מתי נקודה מתייחסת (אצלי) לנקודה בעברית ומתי לנקודה על ישר.

      ולגבי ה-2 נקודות. אז לא חייבים מתימטיקה אפשר לדלג (עכשיו לא דילוג בזמן) לתחום קרוב (שוב לא זמן, כולו תחום)

      נאמר גאומטריה לא אוקלידית למשל. ואם כן חשוב לציין זמנים (הסטוריים לדוגמא) אז אותו אחד (לא הסיפרה 1) הרי חי ממש מזמן... כשהכדור הכחול העגול שלנו עוד היה מרכז היקום או עמד על 3 פילים בכלל..

      הגדרות או עניין של מבט.

       

      חי זו מילה בעייתית (: כי היא פרספקטיבה של זמן. הוא חי "כש.." הוא "מת" "כש". חי נע על ציר הזמן. נקודה לא נעה באותה הצורה.


       

      עכשיו אני למשל יותר נזהרת במילים שלי.

      פשוט כי מילים קצת מסובך לי לפחות לשים בתוך משוואות. גם אותי אגב, באותה נשימה צוחק

       

      הפעם הבנתי כל מילה. נראה לי (:



        31/12/13 23:25:

      צטט: (--) 2013-12-31 20:56:34

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 16:36:18

      שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...

      הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.

      (כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.

      אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.

      או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.

       

      [אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה? נבוך ]

       

      שנים אחרי שהמתמטיקה ידעה לתאר מרחב שבו בין 2 נקודות יכולים לעבור אין סוף קווים ישרים נמצא שהתיאור הזה מאוד מועיל לפתרון כמה מהבעיות היותר מורכבות שהתצפית בעולם האמיתי מעלה

      ולכן לפיזיקאי או מתמטיקאי המרחב שאת מתארת ממש לא נשמע הזוי

      נדמה שזה לא הכל עניין של השקפה אלא שיש השקפות שהן יותר מדוייקות ויותר קרובות למציאות ויש כאלה שפחות

      ועם הזמן מתברר שתפישות ליניאריות לא מאפשרות תיאור מדוייק של המציאות

       

      שנים, אם אני לא טועה הוא מושג שנאחז ב"זמן" נקודה. (.) באה לפעמים לציין ניקוד.

      אני לא מנסה חלילה להתווכח.

      זה מה שניסיתי להגיד קודם בעניין של מינוחים.. מתי נקודה מתייחסת (אצלי) לנקודה בעברית ומתי לנקודה על ישר.

      ולגבי ה-2 נקודות. אז לא חייבים מתימטיקה אפשר לדלג (עכשיו לא דילוג בזמן) לתחום קרוב (שוב לא זמן, כולו תחום)

      נאמר גאומטריה לא אוקלידית למשל. ואם כן חשוב לציין זמנים (הסטוריים לדוגמא) אז אותו אחד (לא הסיפרה 1) הרי חי ממש מזמן... כשהכדור הכחול העגול שלנו עוד היה מרכז היקום או עמד על 3 פילים בכלל..

      הגדרות או עניין של מבט.

       

      עכשיו אני למשל יותר נזהרת במילים שלי.

      פשוט כי מילים קצת מסובך לי לפחות לשים בתוך משוואות. גם אותי אגב, באותה נשימה צוחק

        31/12/13 23:14:

      צטט: (--) 2013-12-31 21:01:25

      צטט: אלו-נה 2013-12-31 19:48:17

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 16:36:18

      שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...

      הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.

      (כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.

      אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.

      או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.

       

      [אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה? נבוך ]

       

      כן, שפה הופכת להיות מאוד מוגבלת כשמבינים שאנחנו לא מבינים כלום. או לחלופין, כשהיא אמורה להגדיר משהו שעוד לא נולדה לו הגדרה ואולי לא תוכל להיוולד לעולם כי ככזו היא תוחמת משהו שאולי כל מהותו אינה תחימה.

       

      את התגובה שכתבת לא ממש הבנתי, קצת הלכתי לאיבוד, אע"פ שהיה נדמה לי שאולי אני לא מבינה כי חשבת על משהו שלא עלה בראשי עד כה.

      זו בדיוק הסיבה שגם השפה משתנה כל הזמן,גם זאת השגורה וגם זאת של המדע,בשביל לנסות כל הזמן לתאר את מה שעדיין נמצא מחוצה לה

      בסך הכל העובדה שלכל מילה יש הרבה משמעויות יכולה מאוד להועיל לתיאור מציאות מורכבת

      וגם מאוד לשפר את התקשורת

      כי אז אפשר להעביר אולם שלם במשפט,או במילה,מה שעשוי אולי לאפשר בעתיד ידיעה שלמה ומגע שלם של אדם באדם ושל אדם בעולם

      כי זה לא שזה עניין שרירותי

      אלא שריבוי הרבדים המסתתרים אפילו תחת המשפטים הכי בנאלים משקף משהו מהותי על הזמן ועל התפתחות האדם

      לכל מילה יש ארכיאולוגיה שמי ששומע אותה רואה את צורת התפתחות העולם

       

      מסכימה עם זה. ועדיין, רבות הפעמים שאני חשה שחסרות מילים, לא בשביל לתאר, בשביל לדמיין.

      כאילו יש דברים שאני רוצה לאמר ורק מכיוון שאינני מוצאת את המילים שמדייקות, אינני מצליחה לתחום את הדברים. גם לא למען עצמי. וכשהם לא תחומים, ההרגשה היא שזה לא באמת נאחז בכלום. 

      מעינינו, העולם מתקדם לפי קצב הידיעה שלנו אותו. לכן גם אתה רואה את השפה כמשקפת מציאות.



        31/12/13 22:55:

      צטט: (--) 2013-12-31 16:27:12

      צטט: אלו-נה 2013-12-31 16:10:12

      צטט: (--) 2013-12-31 15:29:33

      צטט: אלו-נה 2013-12-31 15:24:46

      צטט: (--) 2013-12-31 14:43:26

      יש קוו בין הטוב לרע ומי שלא מפחד ראוי שיחקור אותו וזה הכי קשור לרומנטיקה ,וובכלל מושגים כמו איןסוף לא מתקיימים אלא כחלק מהנסיון להגדיר את הגבול,אם לא היה גבול אז גם לא היה אינסוף או קיום חסר גבולות שאליו את שואפת,האחד מחולל את השני מושלם רלוונטי לדיון,לכל דיון,כי מחפשת תשובה,תשובה שלמה,מושלמת ביקום יש חיובי ושלילי ויש בו גם טוב ורע אדם שמכחיש את קיום ההבדל בין הטוב והרע הוא אדם רע הקוו אינו אשלייה אלא הוא ממש,הכי

       

      כל זה נכון כי אנחנו אלה שבוחנים את היקום, הקיום שאיננו מסוגלים להסתכל עליו אלא מפריזמת הקיום שלנו.

      המרחב קיים בין אם בתוהו ובוהו ובין אם בייצוב מושלם. 

      אלה אנחנו שלא מכירים בכלום ללא זמן. לכן איך נוכל לדעת מה זה מרחב?

       

      אלא שמבחינות רבות ומאוד רלוונטיות גם אנחנו גם היקום

      את חושבת שהגענו מחוץ ליקום ?

      לא, אני לא חושבת שהגענו מחוץ ליקום, אני חושבת שקיים מחוצה לנו. 

      רק הפריזמה בה אנחנו חיים לא מתקיימת כשאין מי שיתבונן דרכה. 

      אנחנו עשויים בדיוק מאותם חומרים שמהם עשוי כל דבר אחר ביקום

      המחשבות שלנו הם המחשבות של היקום על עצמו

      המחשבות שלנו הם חלק ביקום. הן אולי בוראות את כל קיומנו אבל הן לא היקום כולו.

      כח המשיכה לא נע סביבנו, הוא נע סביב האור.

      פריזמת הקיום שלנו נובעת מהיקום עצמו ולכן בסופו של דבר נוכל לדעת אותו בשלמות

      בסופו של מה (: חזרנו לציר הזמן, מבין? והיקום הוא בכלל מרחב. הזמן זו רק הפריזמה שלנו. 

      ולכן גם אותנו כחלק ממנו

      היקום בוחן את עצמו דרכנו

      אנחנו זה חלקיקים ביקום. למה לו לבחון אותם? הוא מושפע מהם, כמובן. אבל למה לו לבחון אותם?

      אתה מסתכל מעיניים של אדם, כאילו מדובר במישהו שבודק את עצמו. היקום הוא לא ישות אנושית. הזמן, דרכו בוחנים דברים כל הזמן, הוא רק פריזמה במרחב. אתה כן, אני כן.  המרחב


      המרחב קיים בין התהו לסדר

      כתנועה מכאן או מכאן

      לא ברור

      נראה שהוא דווקא נוטה להסתדר עם הזמן

      בין היתר דרך התגשמותו כאדם

       

      מאוד מגלומני.

      אין ספק שיש צדק בדברייך. השמש נעה גם אם היא יודעת שהיא שמש וגם אם לאו.

      גם אם היא חלק בלתי נפרד מהיקום וגם אם ניתן לחלק אותה.

      ועדיין מגלומני מאוד.

       

      להפך,הכי לא ,מגלומני זה לחשוב שהאדם הוא חלק נפרד מהבריאה,גדולה ממנה במידה שבה תפישותיו אותה נובעות ממקור המנותק ממנה לחלוטין,

      ולא הבנתי למה הדוגמה של השמש רלוונטית דווקא לנקודה הזאת

      האדם מודע לקיומו

      השמש לא

      עדיין האדם בנוי מחומרים שנפלטו מהשמש או מכוכב אחר וניזון ממנה

      הוא חלק מהעניין

      המגלומנה היא הנסיון לציירו כנפרד מהיקום

       

      מה זה היקום? היקום זה גם השמש והירח והרקיע וכל הכוכבים והמרווחים ובעלי החיים וכל עלה ירוק על פני האדמה וכל האדמה, הימים, הניירות, האנושות, סיכות המהדק, בדל הסיגריה על הכביש, כל חרדון וכל חלקיק? כל זפת וכל עטיפה של מסטיק בזוקה. כל המים וכל האוויר, כל גרגיר וכל השפעה שיש לכל חלקיק כזה על היקום כולו? כל האנרגיה שקיימת, כל זה היקום? 

      אז כן, גם אם כל העולם נברא בשבילי, בשבילנו, לא אני בראתי אותו, לא אנחנו.

      במחשבות אני בוראת את הקיום שלי.

      במחשבות אנחנו בוראים את הקיום שלנו.

      האנושות היא חלקיק מכל החלקיקים ביקום.

      ואם אתה מסתכל על המחשבות שלנו כעל מחשבות היקום על עצמו, אתה מתייחס אל עצמך כאל אחד לגמרי עם הכל.

       

      אתה מרגיש אחד לגמרי עם הכל?

       



        31/12/13 21:01:

      צטט: אלו-נה 2013-12-31 19:48:17

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 16:36:18

      שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...

      הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.

      (כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.

      אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.

      או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.

       

      [אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה? נבוך ]

       

      כן, שפה הופכת להיות מאוד מוגבלת כשמבינים שאנחנו לא מבינים כלום. או לחלופין, כשהיא אמורה להגדיר משהו שעוד לא נולדה לו הגדרה ואולי לא תוכל להיוולד לעולם כי ככזו היא תוחמת משהו שאולי כל מהותו אינה תחימה.

       

      את התגובה שכתבת לא ממש הבנתי, קצת הלכתי לאיבוד, אע"פ שהיה נדמה לי שאולי אני לא מבינה כי חשבת על משהו שלא עלה בראשי עד כה.

      זו בדיוק הסיבה שגם השפה משתנה כל הזמן,גם זאת השגורה וגם זאת של המדע,בשביל לנסות כל הזמן לתאר את מה שעדיין נמצא מחוצה לה

      בסך הכל העובדה שלכל מילה יש הרבה משמעויות יכולה מאוד להועיל לתיאור מציאות מורכבת

      וגם מאוד לשפר את התקשורת

      כי אז אפשר להעביר אולם שלם במשפט,או במילה,מה שעשוי אולי לאפשר בעתיד ידיעה שלמה ומגע שלם של אדם באדם ושל אדם בעולם

      כי זה לא שזה עניין שרירותי

      אלא שריבוי הרבדים המסתתרים אפילו תחת המשפטים הכי בנאלים משקף משהו מהותי על הזמן ועל התפתחות האדם

      לכל מילה יש ארכיאולוגיה שמי ששומע אותה רואה את צורת התפתחות העולם

       

        31/12/13 20:56:

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 16:36:18

      שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...

      הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.

      (כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.

      אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.

      או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.

       

      [אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה? נבוך ]

       

      שנים אחרי שהמתמטיקה ידעה לתאר מרחב שבו בין 2 נקודות יכולים לעבור אין סוף קווים ישרים נמצא שהתיאור הזה מאוד מועיל לפתרון כמה מהבעיות היותר מורכבות שהתצפית בעולם האמיתי מעלה

      ולכן לפיזיקאי או מתמטיקאי המרחב שאת מתארת ממש לא נשמע הזוי

      נדמה שזה לא הכל עניין של השקפה אלא שיש השקפות שהן יותר מדוייקות ויותר קרובות למציאות ויש כאלה שפחות

      ועם הזמן מתברר שתפישות ליניאריות לא מאפשרות תיאור מדוייק של המציאות

       

        31/12/13 19:48:

      צטט: נערת ליווי 2013-12-31 16:36:18

      שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...

      הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.

      (כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.

      אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.

      או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.

       

      [אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה? נבוך ]

       

      כן, שפה הופכת להיות מאוד מוגבלת כשמבינים שאנחנו לא מבינים כלום. או לחלופין, כשהיא אמורה להגדיר משהו שעוד לא נולדה לו הגדרה ואולי לא תוכל להיוולד לעולם כי ככזו היא תוחמת משהו שאולי כל מהותו אינה תחימה.

       

      את התגובה שכתבת לא ממש הבנתי, קצת הלכתי לאיבוד, אע"פ שהיה נדמה לי שאולי אני לא מבינה כי חשבת על משהו שלא עלה בראשי עד כה.

       

        31/12/13 16:36:

      שאלת אם הזמן הוא ליניארי ובמשפט לפני אמרת או כתבת שהזמן מושפע ממרחב...

      הזמן הוא לא ליניארי. בערך כמו שאנחנו לא. ליניארים הכוונה לפחות לא בכל מצב.

      (כמה קשה לי לפחות לכתוב משפט שלם בלי להשתמש במילים של זמן // רגע וכו') כי מה לעשות הכל יחסי.

      אולי צריך עוד מימד. ושוב פעם. מילים. כי מימד // מרחב. אז הכי פשוט לחזור לנקודה ואם אני אכתוב עכשיו לגבי אותה נקודה או אולי 2 נקודות ושבין 2 נקודות יכולים לעבור אינסוף קווים. זה ישמע הזוי. או אולי חזרה לעניין של השקפה. או שבסך הכל תלוי על כמה מימדים בתכלס מביטים.

      או מי מרשה לעצמו לפתוח עיניים קצת יותר רחב. לפעמים (ועוד פעם לפעמים מונח של זמן. או שפה זה דבר יותר מסובך או הכי פשוט בעולם) או נקודת השקפה. עכשיו הנקודה היא לא אחת על קו ישר.

       

      [אני מנסה להיות ברורה ומסתבכת בלולאה אינסופית של אותן מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת. מה יהיה. מה? נבוך ]

       

        31/12/13 16:27:

      צטט: אלו-נה 2013-12-31 16:10:12

      צטט: (--) 2013-12-31 15:29:33

      צטט: אלו-נה 2013-12-31 15:24:46

      צטט: (--) 2013-12-31 14:43:26

      יש קוו בין הטוב לרע ומי שלא מפחד ראוי שיחקור אותו וזה הכי קשור לרומנטיקה ,וובכלל מושגים כמו איןסוף לא מתקיימים אלא כחלק מהנסיון להגדיר את הגבול,אם לא היה גבול אז גם לא היה אינסוף או קיום חסר גבולות שאליו את שואפת,האחד מחולל את השני מושלם רלוונטי לדיון,לכל דיון,כי מחפשת תשובה,תשובה שלמה,מושלמת ביקום יש חיובי ושלילי ויש בו גם טוב ורע אדם שמכחיש את קיום ההבדל בין הטוב והרע הוא אדם רע הקוו אינו אשלייה אלא הוא ממש,הכי

       

      כל זה נכון כי אנחנו אלה שבוחנים את היקום, הקיום שאיננו מסוגלים להסתכל עליו אלא מפריזמת הקיום שלנו.

      המרחב קיים בין אם בתוהו ובוהו ובין אם בייצוב מושלם. 

      אלה אנחנו שלא מכירים בכלום ללא זמן. לכן איך נוכל לדעת מה זה מרחב?

       

      אלא שמבחינות רבות ומאוד רלוונטיות גם אנחנו גם היקום

      את חושבת שהגענו מחוץ ליקום ?

      אנחנו עשויים בדיוק מאותם חומרים שמהם עשוי כל דבר אחר ביקום

      המחשבות שלנו הם המחשבות של היקום על עצמו

      פריזמת הקיום שלנו נובעת מהיקום עצמו ולכן בסופו של דבר נוכל לדעת אותו בשלמות

      ולכן גם אותנו כחלק ממנו

      היקום בוחן את עצמו דרכנו

      המרחב קיים בין התהו לסדר

      כתנועה מכאן או מכאן

      לא ברור

      נראה שהוא דווקא נוטה להסתדר עם הזמן

      בין היתר דרך התגשמותו כאדם

       

      מאוד מגלומני.

      אין ספק שיש צדק בדברייך. השמש נעה גם אם היא יודעת שהיא שמש וגם אם לאו.

      גם אם היא חלק בלתי נפרד מהיקום וגם אם ניתן לחלק אותה.

      ועדיין מגלומני מאוד.

       

      להפך,הכי לא ,מגלומני זה לחשוב שהאדם הוא חלק נפרד מהבריאה,גדולה ממנה במידה שבה תפישותיו אותה נובעות ממקור המנותק ממנה לחלוטין,

      ולא הבנתי למה הדוגמה של השמש רלוונטית דווקא לנקודה הזאת

      האדם מודע לקיומו

      השמש לא

      עדיין האדם בנוי מחומרים שנפלטו מהשמש או מכוכב אחר וניזון ממנה

      הוא חלק מהעניין

      המגלומנה היא הנסיון לציירו כנפרד מהיקום

        31/12/13 16:10:

      צטט: (--) 2013-12-31 15:29:33

      צטט: אלו-נה 2013-12-31 15:24:46

      צטט: (--) 2013-12-31 14:43:26

      יש קוו בין הטוב לרע ומי שלא מפחד ראוי שיחקור אותו וזה הכי קשור לרומנטיקה ,וובכלל מושגים כמו איןסוף לא מתקיימים אלא כחלק מהנסיון להגדיר את הגבול,אם לא היה גבול אז גם לא היה אינסוף או קיום חסר גבולות שאליו את שואפת,האחד מחולל את השני מושלם רלוונטי לדיון,לכל דיון,כי מחפשת תשובה,תשובה שלמה,מושלמת ביקום יש חיובי ושלילי ויש בו גם טוב ורע אדם שמכחיש את קיום ההבדל בין הטוב והרע הוא אדם רע הקוו אינו אשלייה אלא הוא ממש,הכי

       

      כל זה נכון כי אנחנו אלה שבוחנים את היקום, הקיום שאיננו מסוגלים להסתכל עליו אלא מפריזמת הקיום שלנו.

      המרחב קיים בין אם בתוהו ובוהו ובין אם בייצוב מושלם. 

      אלה אנחנו שלא מכירים בכלום ללא זמן. לכן איך נוכל לדעת מה זה מרחב?

       

      אלא שמבחינות רבות ומאוד רלוונטיות גם אנחנו גם היקום

      את חושבת שהגענו מחוץ ליקום ?

      אנחנו עשויים בדיוק מאותם חומרים שמהם עשוי כל דבר אחר ביקום

      המחשבות שלנו הם המחשבות של היקום על עצמו

      פריזמת הקיום שלנו נובעת מהיקום עצמו ולכן בסופו של דבר נוכל לדעת אותו בשלמות

      ולכן גם אותנו כחלק ממנו

      היקום בוחן את עצמו דרכנו

      המרחב קיים בין התהו לסדר

      כתנועה מכאן או מכאן

      לא ברור

      נראה שהוא דווקא נוטה להסתדר עם הזמן

      בין היתר דרך התגשמותו כאדם

       

      מאוד מגלומני.

      אין ספק שיש צדק בדברייך. השמש נעה גם אם היא יודעת שהיא שמש וגם אם לאו.

      גם אם היא חלק בלתי נפרד מהיקום וגם אם ניתן לחלק אותה.

      ועדיין מגלומני מאוד.

       

        31/12/13 15:29:

      צטט: אלו-נה 2013-12-31 15:24:46

      צטט: (--) 2013-12-31 14:43:26

      יש קוו בין הטוב לרע ומי שלא מפחד ראוי שיחקור אותו וזה הכי קשור לרומנטיקה ,וובכלל מושגים כמו איןסוף לא מתקיימים אלא כחלק מהנסיון להגדיר את הגבול,אם לא היה גבול אז גם לא היה אינסוף או קיום חסר גבולות שאליו את שואפת,האחד מחולל את השני מושלם רלוונטי לדיון,לכל דיון,כי מחפשת תשובה,תשובה שלמה,מושלמת ביקום יש חיובי ושלילי ויש בו גם טוב ורע אדם שמכחיש את קיום ההבדל בין הטוב והרע הוא אדם רע הקוו אינו אשלייה אלא הוא ממש,הכי

       

      כל זה נכון כי אנחנו אלה שבוחנים את היקום, הקיום שאיננו מסוגלים להסתכל עליו אלא מפריזמת הקיום שלנו.

      המרחב קיים בין אם בתוהו ובוהו ובין אם בייצוב מושלם. 

      אלה אנחנו שלא מכירים בכלום ללא זמן. לכן איך נוכל לדעת מה זה מרחב?

       

      אלא שמבחינות רבות ומאוד רלוונטיות גם אנחנו גם היקום

      את חושבת שהגענו מחוץ ליקום ?

      אנחנו עשויים בדיוק מאותם חומרים שמהם עשוי כל דבר אחר ביקום

      המחשבות שלנו הם המחשבות של היקום על עצמו

      פריזמת הקיום שלנו נובעת מהיקום עצמו ולכן בסופו של דבר נוכל לדעת אותו בשלמות

      ולכן גם אותנו כחלק ממנו

      היקום בוחן את עצמו דרכנו

      המרחב קיים בין התהו לסדר

      כתנועה מכאן או מכאן

      לא ברור

      נראה שהוא דווקא נוטה להסתדר עם הזמן

      בין היתר דרך התגשמותו כאדם

       

        31/12/13 15:24:

      צטט: (--) 2013-12-31 14:43:26

      יש קוו בין הטוב לרע ומי שלא מפחד ראוי שיחקור אותו וזה הכי קשור לרומנטיקה ,וובכלל מושגים כמו איןסוף לא מתקיימים אלא כחלק מהנסיון להגדיר את הגבול,אם לא היה גבול אז גם לא היה אינסוף או קיום חסר גבולות שאליו את שואפת,האחד מחולל את השני מושלם רלוונטי לדיון,לכל דיון,כי מחפשת תשובה,תשובה שלמה,מושלמת ביקום יש חיובי ושלילי ויש בו גם טוב ורע אדם שמכחיש את קיום ההבדל בין הטוב והרע הוא אדם רע הקוו אינו אשלייה אלא הוא ממש,הכי

       

      כל זה נכון כי אנחנו אלה שבוחנים את היקום, הקיום שאיננו מסוגלים להסתכל עליו אלא מפריזמת הקיום שלנו.

      המרחב קיים בין אם בתוהו ובוהו ובין אם בייצוב מושלם. 

      אלה אנחנו שלא מכירים בכלום ללא זמן. לכן איך נוכל לדעת מה זה מרחב?

       

        31/12/13 14:43:
      יש קוו בין הטוב לרע ומי שלא מפחד ראוי שיחקור אותו וזה הכי קשור לרומנטיקה ,וובכלל מושגים כמו איןסוף לא מתקיימים אלא כחלק מהנסיון להגדיר את הגבול,אם לא היה גבול אז גם לא היה אינסוף או קיום חסר גבולות שאליו את שואפת,האחד מחולל את השני מושלם רלוונטי לדיון,לכל דיון,כי מחפשת תשובה,תשובה שלמה,מושלמת ביקום יש חיובי ושלילי ויש בו גם טוב ורע אדם שמכחיש את קיום ההבדל בין הטוב והרע הוא אדם רע הקוו אינו אשלייה אלא הוא ממש,הכי
        31/12/13 12:26:

      צטט: (--) 2013-12-31 06:06:12

      צטט: אלו-נה 2013-12-31 00:00:41

      צטט: (--) 2013-12-30 06:59:22

      בהתאם,אפשר להבין משהו על הדרך והצורך והצורה שבה הקטלוג מתבצע דרך תנועת התפתחותו,וכמה שרואים אותה בבהירות רבה יותר ככה היכולת להגדיר דברים משתפרת,וזה למשל דוגמה ללולאה חיובית,של הזמן מרחב,לא כל לולאה היא שלילית, בדיוק אותם דברים שמועכים אותנו לפרדוקסים הם גם אלה שמספקים לנו את התשובות להם

       

      להגדיר זה לשים גבול.

      בעולם ללא גבולות אין לולאה חיובית או שלילית. הלולאות הן תנועה. תו לא. הן לא כלואות בשום מקום. הציר, גם הוא המרחב. 

      בדיוק כמו לחפש תשובה לשאלה שלא נבראה. 

      בטח שאפשר להבין על הקטלוג דרך התנועה. מפרספקטיבה של תנועה. קדימה, אחורה, למעלה, למטה, פליקלאקים באוויר, זה לא משנה, זה עדיין קו כלשהו, גבול. 

       

      אלא שעצם ההנחה שלך שעולם מושלם הוא עולם ללא גבולות מתבססת על התפישה הבעייתית שמושתתת על נסיונך,ונסיוננו,הרע,שכל גבול הוא בהחלט מגביל,שכל הגדרה היא מצרה,שקוו זה דבר רע,ולא היא,קוו זה דבר הכי מקסים ונפלא וגבול זה דבר הכי מאפשר,אולי את פשוט כל כך רגילה לגבולות רעים ולהגדרות רעות עד שהחלטת שהפתרון זה לזרוק את עצם הגבול,להיפטר מהקוו,אבל הקוו הוא הדבר הכי יפה,

      לא הזכרתי את המילה מושלם מכיוון שהיא אינה רלוונטית לדיון. קו הוא לא טוב ורע, גבול הוא לא טוב ורע, הוא רק מצב. ביקום אין חיובי או שלילי. אם נחצה תפוח מהותו תשתנה. אם נחזיר את החצאים אחד לשני, התפוח לא יחזור לקדמותו. ככה אנחנו בוחנים מרחב, מפרספקטיבה של זמן. מנסים להכיל עליו אמיתות שנוגעות לזמן. זה לא טוב או רע. מהותו של התפוח משתנה. אם נחצה מים הפיזור שלהם ישתנה, הם יושפעו מהחלוקה אבל לעולם ישארו שלמים, בין אם חילקנו אותם ובין אם החזרנו את המים שחצינו. הם שלמים כך או כך. גם התפוח, אבל אנחנו לא מסוגלים לראות את זה. לקו יש סוף ואנחנו מדברים על אינסוף. כלומר מנסים להגדיר משהו ללא גבולות במילה שנראית לנו מעגלית אבל בפועל על מנת לדייק באמת, איננו יכולים להגדיר אותו. זו מהותו. 

      האם יש לי אפשרות לעכל מה זה אינסוף? כמה רחוק אני מסוגלת ללכת, לראות, לנשום? כל זה מדיד, גם אם אני מודדת את זה במספרים שאינני יכולה לבטא ואינני מבינה את מהותם. גם אם האינסוף הוא גבולות הדמיון. יש גבול לדמיון?


      אם לא היו גבולות אז כל אחד היה יכול לאנוס אותך מתי שבא לו

      למשל

      אם לא היו הגדרות אז לא היינו יודעים איך לחבר בין הדברים

      או שהיינו 

      כמו שהפשיסטים והפונדמנטליסטים עושים

      מחברים את הדברים דרך ביטול היחוד שבהם

      דרך מעיכתם לעיסה חסרת טעם וצורה

      פחד לא יכול להניע אותי לחקור. גם אם האדמה תקרוס תחת רגליי.

       

      אינני יכולה להגדיר אינגבול בגבול או קו ללא גבול מכיוון שקו הוא אשליה של גבול, ואני חוטאת לעצמי אם אתחום מרחב רק כי על מנת להתקיים אני חייבת להבדיל בין טוב לרע.

      החיבור מתאפשר דרך הנפרדות

      הנפרדות קיימת בחיבור מאליה, זה אנחנו שמקטלגים אותה כנפרדת.

      זה אנחנו שקוראים לירח לילה.

       

      את מנסה בכל כוחך להיפטר מהדבר הכי יפה בעולם רק בגלל שמסורתית הסביבה נוהגת ומבטאת אותו ברוב המקרים בצורה רעה וטיפשית נורא

      הבעייה היא לא עם עצם קיומו של הגבול

      הבעייה היא רק עם מיקומו

      ביקום אין "בעיה". זה אנחנו שמסתכלים על דברים לחיוב או לשלילה. אם תרצה, סוף הוא לא רע, הוא תנועה שאנחנו מגדירים אותה. 

      לדוגמה

      בחברה היררכית וכחנית,כמו זו שבה אנחנו מבזבזים ומבזים את חיינו,הגבול מגדיר אלימות וניצול,אנשים עושים בו כל הזמן שימוש לרעה,כמו למשל שמשתמשים במיקומו בין הפרטי לכללי בשביל לזייף ולהונות להעמיד פנים

      אבל בחברה ראויה,אנושית,הגבול יכול להגדיר את הקוו בין האינטימי לציבורי בצורה שתאפשר לכל אחד מאתנו ביטוי עצמי מהותי שגם מאפשר חיים משותפים עם מי שאנחנו אוהבים

      אם לה היה גבול אז כל העולם היה נכנס לך לחדר המיטות 

      את באמת מעוניינת בכך ?

      לא. איך זה קשור?

      במצב של היום זה מה שקורה כי גם האינטימיות נארזת ומשווקת בשביל לרצות את החזירים הממוקמים במעלה הסולם החברתי

      למעלה ולמטה הם גבולות. קווים דמיוניים. המרחב מתקיים מעצמו, בין אם נקרא לרקיע שמיים ובין אם לאוו.


      מיקומו של הגבול,של הקוו,מגלם בתוכו את מערך הכוחות שבו אנחנו חיים

      גם כח זו מילה טעונה, כי היא מכילה בתוכה כפיה, כשבפועל המרחב מכיל הכל, הוא מושפע. לא לחיוב או שלילה, פשוט מושפע.

      גם התפישה שנחשבת בטעות כמדעים מדוייקים משקפת את החרא שבו אנחנו שקועים

      אלא שבמידה קטנה מעט מהממוצע כי למדע יש מנגנוני בקרה שעוזרים לו לעקוף,לפעמים,מאוד לפעמים,את ההנחות המוקדמות המבוססות על האינטואציה של החזירים(הרבה פעמים המדע דווקא הכי משרת את החזירים,כי במבנה החברה הנוכחי זה מה שמשתלם, ולכן גם הוא מתגלם לא פעם ככח שאין משחית ממנו)

      אלא שיש גבול אמיתי,"טבעי".מדוייק,והוא הקוו הכי מאפשר,זה הקוו של הצייר,של הפסל,של היוצר והכותב והסופר,שחורג עדיין מאוד מהקוו החברתי המקובל,לצערנו

      רומנטיקה (: אבל איך היא קשורה לעניין?

      בקיצור

      זרקת את התינוק מהאמבטיה בשביל לשמור על המיים המסריחים

      זרקת את התינוק לבית שימוש וחיבקת את החיתולים עם הקקי

      בדיוק כמו שכולם עושים כל הזמן

      אין לי מושג מה כולם עושים. אם עשיתי זאת, זה רק כי אני מוגבלת.

       

       

      זה כמו שנצפה מהחלקיקים שהם הלולאה עצמה, לראות שהם לא באמת כלואים אלא מתקיימים במרחב.


        31/12/13 06:06:

      צטט: אלו-נה 2013-12-31 00:00:41

      צטט: (--) 2013-12-30 06:59:22

      בהתאם,אפשר להבין משהו על הדרך והצורך והצורה שבה הקטלוג מתבצע דרך תנועת התפתחותו,וכמה שרואים אותה בבהירות רבה יותר ככה היכולת להגדיר דברים משתפרת,וזה למשל דוגמה ללולאה חיובית,של הזמן מרחב,לא כל לולאה היא שלילית, בדיוק אותם דברים שמועכים אותנו לפרדוקסים הם גם אלה שמספקים לנו את התשובות להם

       

      להגדיר זה לשים גבול.

      בעולם ללא גבולות אין לולאה חיובית או שלילית. הלולאות הן תנועה. תו לא. הן לא כלואות בשום מקום. הציר, גם הוא המרחב. 

      בדיוק כמו לחפש תשובה לשאלה שלא נבראה. 

      בטח שאפשר להבין על הקטלוג דרך התנועה. מפרספקטיבה של תנועה. קדימה, אחורה, למעלה, למטה, פליקלאקים באוויר, זה לא משנה, זה עדיין קו כלשהו, גבול. 

       

      אלא שעצם ההנחה שלך שעולם מושלם הוא עולם ללא גבולות מתבססת על התפישה הבעייתית שמושתתת על נסיונך,ונסיוננו,הרע,שכל גבול הוא בהחלט מגביל,שכל הגדרה היא מצרה,שקוו זה דבר רע,ולא היא,קוו זה דבר הכי מקסים ונפלא וגבול זה דבר הכי מאפשר,אולי את פשוט כל כך רגילה לגבולות רעים ולהגדרות רעות עד שהחלטת שהפתרון זה לזרוק את עצם הגבול,להיפטר מהקוו,אבל הקוו הוא הדבר הכי יפה,

      אם לא היו גבולות אז כל אחד היה יכול לאנוס אותך מתי שבא לו

      למשל

      אם לא היו הגדרות אז לא היינו יודעים איך לחבר בין הדברים

      או שהיינו 

      כמו שהפשיסטים והפונדמנטליסטים עושים

      מחברים את הדברים דרך ביטול היחוד שבהם

      דרך מעיכתם לעיסה חסרת טעם וצורה

      החיבור מתאפשר דרך הנפרדות

      את מנסה בכל כוחך להיפטר מהדבר הכי יפה בעולם רק בגלל שמסורתית הסביבה נוהגת ומבטאת אותו ברוב המקרים בצורה רעה וטיפשית נורא

      הבעייה היא לא עם עצם קיומו של הגבול

      הבעייה היא רק עם מיקומו

       

      לדוגמה

      בחברה היררכית וכחנית,כמו זו שבה אנחנו מבזבזים ומבזים את חיינו,הגבול מגדיר אלימות וניצול,אנשים עושים בו כל הזמן שימוש לרעה,כמו למשל שמשתמשים במיקומו בין הפרטי לכללי בשביל לזייף ולהונות להעמיד פנים

      אבל בחברה ראויה,אנושית,הגבול יכול להגדיר את הקוו בין האינטימי לציבורי בצורה שתאפשר לכל אחד מאתנו ביטוי עצמי מהותי שגם מאפשר חיים משותפים עם מי שאנחנו אוהבים

      אם לה היה גבול אז כל העולם היה נכנס לך לחדר המיטות 

      את באמת מעוניינת בכך ?

      במצב של היום זה מה שקורה כי גם האינטימיות נארזת ומשווקת בשביל לרצות את החזירים הממוקמים במעלה הסולם החברתי

      מיקומו של הגבול,של הקוו,מגלם בתוכו את מערך הכוחות שבו אנחנו חיים

      גם התפישה שנחשבת בטעות כמדעים מדוייקים משקפת את החרא שבו אנחנו שקועים

      אלא שבמידה קטנה מעט מהממוצע כי למדע יש מנגנוני בקרה שעוזרים לו לעקוף,לפעמים,מאוד לפעמים,את ההנחות המוקדמות המבוססות על האינטואציה של החזירים(הרבה פעמים המדע דווקא הכי משרת את החזירים,כי במבנה החברה הנוכחי זה מה שמשתלם, ולכן גם הוא מתגלם לא פעם ככח שאין משחית ממנו)

      אלא שיש גבול אמיתי,"טבעי".מדוייק,והוא הקוו הכי מאפשר,זה הקוו של הצייר,של הפסל,של היוצר והכותב והסופר,שחורג עדיין מאוד מהקוו החברתי המקובל,לצערנו

       

      בקיצור

      זרקת את התינוק מהאמבטיה בשביל לשמור על המיים המסריחים

      זרקת את התינוק לבית שימוש וחיבקת את החיתולים עם הקקי

      בדיוק כמו שכולם עושים כל הזמן

        31/12/13 00:03:

       (--) 

      כתבת באיזשהו שלב, שאני נחרצת.

       

      אני לא נחרצת, אני חושבת וכותבת. לא משתמשת בסימני שאלה כי זה מוציא אותי מריכוז. ביני לביני אני לא מפסיקה לשאול 

       



        31/12/13 00:00:

      צטט: (--) 2013-12-30 06:59:22

      בהתאם,אפשר להבין משהו על הדרך והצורך והצורה שבה הקטלוג מתבצע דרך תנועת התפתחותו,וכמה שרואים אותה בבהירות רבה יותר ככה היכולת להגדיר דברים משתפרת,וזה למשל דוגמה ללולאה חיובית,של הזמן מרחב,לא כל לולאה היא שלילית, בדיוק אותם דברים שמועכים אותנו לפרדוקסים הם גם אלה שמספקים לנו את התשובות להם

       

      להגדיר זה לשים גבול.

      בעולם ללא גבולות אין לולאה חיובית או שלילית. הלולאות הן תנועה. תו לא. הן לא כלואות בשום מקום. הציר, גם הוא המרחב. 

      בדיוק כמו לחפש תשובה לשאלה שלא נבראה. 

      בטח שאפשר להבין על הקטלוג דרך התנועה. מפרספקטיבה של תנועה. קדימה, אחורה, למעלה, למטה, פליקלאקים באוויר, זה לא משנה, זה עדיין קו כלשהו, גבול. 

       

        30/12/13 23:50:

      צטט: (--) 2013-12-30 06:27:56

      צטט: אלו-נה 2013-12-29 22:43:30

      צטט: (--) 2013-12-29 20:45:48

      יתכן והזמן הוא גם מלאכותי וגם טבעי,זאת אומרת שהוא גם מושג שלמדנו להכליל מהתצפית בטבע ומשמש אותנו בתורו כמצע לשכלול ההכללה,אלא שגם התהליך הזה הוא טבעי כי גם התפתחות של האדם מקודדת בטבע בדיוק כמו כל דבר אחר. הקטע הבעייתי,הפרדוקסלי כביכול,נובע אולי מהעובדה שהזמן משמש גם למדידת תנועה בחלל אבל הוא מה שיוצר את החלל הזה מלכתחילה,
      לא נראה לי שהוא יוצר את החלל הזה. החלל הזה קיים, הוא רק מנסה "לחלק" אותו בכך שהוא מודד אותו. 
      המרחב קיים, אילולא המרחב, לא היה לקו מה לנסות לחצות. וזמן הוא כביכול שואף להיות ליניארי. עבר הווה עתיד. מה קרה לפני מה? קו.
      אבל את המרחב אי אפשר באמת לחצות.
      מתי זה עבר?
      מאתמול?
      ומה עם לפני שניה?
      ובאמת העבר לפני שניה מרגיש אותו עבר כמו מלפני שנים?
      כי העבר הוא מרחב, שמנסים לתחום. 
      אז הזמן מתפצל למלא קווים, לדקות, לשניות, למליוני שנים. זה לא ליניארי, בפרספקטיבה של מרחב. אבל מה הוא מגדיר, הזמן? את מה הוא בעצם תוחם? הוא לא תוחם, רק מקטלג ארועים במרחב. 
      לכן זה כמו מטוטלת שמתקדמת רק קדימה, כביכול, כל פעם עוד טיפה, ונדמה שיש סוף. אבל אין סוף. לזמן. יש סוף לארועים אבל זה לא הזמן עצמו אלא רק הקטלוג שלו. הזמן נדמה כנמשך קדימה גם כשכל דבר אחר נגמר. כאילו שואף להיות ליניארי, אבל בכדי להיות ליניארי צריך להיות סוף, אחרת מאיזה נקודה התחיל הקו?
      מהרגע שאלוהים אמר שיעשה את השמש והירח שיהיו לנו לזמן?
      אז מה היה לפני זה?
      לא היה לפני זה זמן.

      או מיי גאד. אולי זה התוהו ובוהו שמדברים עליו? כשאנחנו לא מסוגלים לקטלג שום דבר? כשהכל קיים ללא זמן? (:

      הזמן מתקיים במרחב. המרחב הוא אינסופי. אין לו- למעלה, למטה, קדימה, אחורה. אין לו גבול. אין לו נקודות.
      הוא אולי מקיים את החלוקה של הזמן אבל איננו באמת נחצץ. אלא מושפע מה"חלוקה לחלקיקים". מושפע מאוד, אבל איננו זקוק לזמן על מנת להתקיים.
      אולי אנחנו, בני האדם, זקוקים לזמן, אבל זו כבר שאלה אחרת.

      מה שמקנה לכל הדבר צורה של לולאה מפותלת לאין סוף כביכול אבל סופית וחוזרת אל ועל עצמה, נכון, אשליה של קווים, כאילו התקדמות כלשהי, קדימה או אחורה, למעלה או למטה, זה לא משנה, זו תחושה של תנועה במשהו שלא נמדד בתנועה כי אם אותו דבר גם מודד את תנועת העצם במרחב אין עצם במרחב, לכן לא ניתן למדוד אותו בתנועה.  כל נקודה שתשים איפושהו במרחב, היא נקודת זמן. לכן העצם הינו הזמן ולא המרחב. וגם אחראי לעיצוב החלל הנמדד- עיצוב החלל הנמדד הוא העצם. הוא הארוע. הוא הקטלוג של הזמן את המרחב. המרחב עצמו אינו מוגבל. לכן התנועה שלו אינה "קדימה או אחורה למעלה או למטה" הוא לא נמדד בתנועה. אז נתקלים בדיוק בבעייה שמסייטת את החיים של כל הפיזיקאים מאז ומתמיד,כמצב שבו כל תנועה היא יחסית ולכן אין שום אפשרות לגזור נקודת התייחסות קבועה,התנועה יחסית לחלל אבל גם החלל עצמו נע זה נכון, הוא נע. אבל לא במושגים של זמן. לא "באותה התנועה" לכן אינו ניתן למדידה בזמן. ,אולי דווקא הבלבול הזה,שמשתממש גם כתנועה שניתנת לביטוי מסויים באופן עקיף כהשתנות קבועה של יחסי הרקע לחזית,המרכזי לשולי,עשוי לחשוף מסגרת התייחסות קבועה

      בדיוק.

      "בטרם הזמן"

      (:

      וגם זה מוגדר בזמן. אוף.

      את קובעת נחרצות שהחלל קודם לזמן והוא קבוע אלא שלקביעתך זאת אין שום בסיס ידוע והיא לא יותר ממוסכמה ואם תבדקי שוב יכול להיות שתגלי שברגע שתנסי לזוז ולא מעט מההנחה המאוד לא בדוקה שלפיה החלל היה שם מאז ומתמיד וזה רק הזמן שנע אז חלק גדול ומרגיז ומבלבל במיוחד מהפרדוקסים שאת מתארת יתפוגג ויפנה מקום לתובנות מועילות יותר

       

      לתובנות של מה שהעין מסוגלת לבחון.

      אבל אני מעוניינת בתובנות של מה שהעין אינה מסוגלת לראות. במרחב שמעבר לעין. 

      היא מוסכמה? שחלל קודם לזמן? לא ידעתי. ובכל זאת, זה לא רלוונטי, כי ממילא אנחנו בוחנים את המרחב מפרספקטיבה של זמן. הפרספקטיבות הן רק התקיימות של המרחב בהשתקפות שונה, המרחב מתקיים בכל הפרספקטיבות בו זמנית- מבחינתנו. ככה אנחנו מסתכלים על זה. מזוויות.

      הוא מתקיים עם או בלי ההשתקפויות של פרספקטיבות.

      הוא מתקיים גם אם השמש תסטה מצירה. הוא מושפע, אך תמיד מתקיים.

      גם כאוס הוא פרספקטיבה של זמן. המרחב מתקיים בכל הפרספקטיבות בו זמנית. אף אחת אינה בעלת יכולת להגביל אותו.

       

      אני לא בורחת מפרדוקסים, נהפוך הוא, תמיד יש לי הרגשה כאילו הם הבלתי שאפשרי שבו נמצא המפתח לחיבור בין מה שאנחנו תופסים כגבול. 

      הקו, אם תרצה, בין הגבול לללא גבולות. אבל לא באמת יכול להתקיים קו כזה, כי אין קו ללא גבול (:

       

       

        30/12/13 23:17:

      צטט: (--) 2013-12-30 06:39:40

      צטט: אלו-נה 2013-12-29 22:58:46

      צטט: (--) 2013-12-29 20:50:03

      כי הפרדוקס של המדידה נובע מהתנודה בין הקיצוניות של הסתמכות על רקע קבוע שמאפשר למדוד עליו נקודה לבין הישענות על נקודה קבועה שמאירה בדיוק את אותו הגיון אבל הפעם כרקע משתנה. מה שמצביע על אפשרות למצוא את הקבוע דרך התייחסות לדרך ולקצב של השתנות יחסי השוליים והמרכז,החלל והגוף בתוכו,שאף אחד מהם אינו מוחלט אבל היחס ביניהם מתאר תנועה מוחלטת,שהיא בעצם התנועה של התנועה. נעשו מעט נסיונות כאלה,דווקא בתחומים יותר פילוסופים.

       

      אם מרחב יכול להתקיים ללא זמן, אזי אינו נמדד בסוף והתחלה או אמצע.

      ולכן אינו קבוע. כי אינו ליניארי.

      מה שנדמה לנו כליניארי זה הזמן, אבל הזמן אינו מתקיים בפני עצמו, הוא נצרך למרחב. קו הוא רק אוסף של נקודות, אף אחת מהן אינה ליניארית. הליניאריות היא רק אשליה של הקטלוג הזה של הזמן. היא לא מתקיימת בפני עצמה.

      וקו יכול גם להמשך קדימה ואחורה ולצייר עיגול, שגם זה קו. נקודה, אם תרצה, היא קו קטן, או ההיפך- זה גם תקף, קו הוא פשוט אוסף של נקודות, אבל שוב- זה הלופ של זמן. זו התנועה שלו. אבל מרחב בכלל לא נמדד ככה.

      איך מנסים לתחום משהו שהוא אחד?

       

      אחד זו כבר תחימה.

      למה אחד ולא אפס?

      הרי אחד זה הנקודה מהסוף של אפס להתחלה של אחד. אבל לאפס אין סוף.

      כלום. גם לא גבול. הגבול זו אשליה של זמן.

      מרחב לא יכול להתקיים ללא זמן ,המרחב והזמן הם ביטויים שונים של אותו דבר

      למה אתה אומר את זה? כי אתה כאדם זקוק לשניהם יחד? גם אני. כולנו. כל בני האדם. ולפנינו איננו יודעים דבר. רק מנחשים. כל בני האנוש זקוקים לזמן ולמרחב יחדיו. לכן אנחנו מסתכלים על הזמן והמרחב כבלתי נפרדים.

      אבל המרחב נע אחרת מהזמן, אע"פ שהפרטים שבו מושפעים ממנו- מהזמן.


      בדיוק כמו שנקודה זה קוו מזווית שונה

      זה לא כמו קו כי קו לא מתקיים בעולם של מרחב. מים לא מרגישים "קווים" גם אם תחלק אותם לטורים.

      קו לא קיים במרחב. רק נקודה. שנושמת.

      קו יש לו סוף. לנקודה אין, היא נושמת. קו זה אינסוף נקודות לכיוון מסויים, לכן הוא נראה לנו כקו.

      קו לעולם לא יכול להתקיים ללא נקודות.

      נקודה מתקיימת ללא קו.

      כמו שמים לא מתים.

      אפשר לעבות אותם ואז הם קופאים, זה כמו "מוות של מים". קבועים. ואפשר להפשיר אותם והם נעים במרחב אחר, והם יכולים להתאדות, ואז הם נעים במרחב אחר וכו'.

      הם לא מתכלים. 

      97% מכדור הארץ מכוסה במים.

       

      ואנחנו חיים ביבשה. זו תנועה אחרת. קווית, ואנחנו מסתכלים דרכה ומנסים לדמיין מרחב אחר.

       

      אנחנו איפה שיש זמן.

       

      המרחב קיים גם בין הכוכבים. איפה שאין שום קו אחד. הכל מורכב מחלקיקים. נקודות. בתנועה שונה.

      ואנחנו מסתכלים על זה מפה ומתרגמים את השמש והירח ללילה ויום, לזמן שזז, הנקודות האלה מתקיימות בין אם תקרא לתנועה שלהן בשם, ובין אם לאו. כלומר, גם אם תחלק אותם ליום ולילה, וגם אם לא. גם אם תראה בעיגול של הירח- קו, וגם אם לא.

       


      ולהפך

      (תציירי קוו במרחב תלת מימדי ותסובבי את המרחב או את הקוו ותראי איך הוא "הופך" לנקודה 

      או מתקצר ומתארך למרות שהוא שומר בדיוק על כל מאפייניו ומידותיו כל הזמן

      קו ישאף להיות נקודה תמיד.

      זה אנחנו שמקבעים דברים כשאנחנו מתייחסים אליהם בצורה ליניארית. בוחנים אותם על פני זמן. 

      וכל זה קורה בדיוק בגלל מה שכתבתי בתגובה הקודמת,הקטע זה האינטראקציה בין הדברים

      ההנחה שאחד מהם מבטא מהות קבועה משבשת את היכולת לאתר את הקבוע האמיתי

      שהוא הדיאלוגי

      שאלת הגבולות היא גם לדעתי השאלה המרכזית

      לא במקרה זו גם השאלה המשותפת גם לתחומי המחקר הנפשי-היסטורי-סוצוליוגי וגם לתחומים של מה שנקרא מדעים מדוייקים כמו פיזיקה ומתמטיקה וכימיה

      הגבול אינו אשלייה

      הוא דבר שאין מוצק ממנו

      כמו מים מוצקים. משהו שגם כשהוא קפוא, הוא מסוגל "לנוע" בניגוד לזמן. לכן קשה לנו לחשוב ללא גבול.


      הגבולות שאנחנו חיים בתוכם הם אשלייתים במידה ומידת מוצקותם משתנה עם הזמן

      וככה גם האנושות מתפתחת

      הכדור אינו רק האנושות. הוא היקום כולו.

      בטח שהוא תנועה ביקום, אבל אינו היקום כולו.


      האחד אינו הגבול וגם לא האפס נכון. אלא כולם מונחים של קו. אחד ואפס. 

      שפה. היקום מתקיים גם ללא שפה (: או אולי, נקרא לזה שפה אחרת. של נשימות (: 

      ביקום, לילה לא יותר טוב מיום או להיפך. זו פשוט תנועה. כמו שאין הבדל בין אחד לאפס. זה מספר. המרחב מתקיים בין אם נמצא את הגבול בין אחד לאפס, או לא.

      הגבול עובר בדיוק בין האפס לאחד מה זה הגבול בין האפס לאחד? תשרטט לי אותו. לא בסרגלים. 

       ולכן יחסית לנקודת הראות הסטאטית שאת מציגה כאן הוא נמצא בתנועה נצחית זה מה שאנחנו שאנחנו מרגישים, כי אנחנו חיים גם במרחב של זמן. כלומר במרחב שבו גם מרחב וגם זמן מתקיימים בו זמנית.

      אבל כאמור יחסית

      גם כי בדיוק כמו שהקוו הוא רק נקודה מזווית שונה כך גם האפס הוא פשוט הגדרה שונה לאין סוף

      והאין סוף,בדיוק כמו האפס,מתממש תמיד בצורה שהפוכה לחלוטין לאינטואיציה,כדבר שהוא הכי תחום ותוחם והכי סופי ומדוייק ,בדיוק בגלל שהדברים האלה מאזנים את הנחרצות הסטאטית של דברים שנחשבים כמדידים וקבועים כמו אחת ,למשל

      את האחד תוחמים עם האפס

       

      גם אחד זה גבול, וגם אפס.

      גם אינסוף נמדד בסוף. אין סוף.

      תחשוב שאין זו מילה. מה היא מתארת, מה אתה יכול למדוד בה? אז אתה מודד סופים. אין סוף.

      אבל האינסוף מתקיים ללא גבול, לא כזה שאנחנו מסוגלים להבין אותו. זה כמו לנסות להמיר את המילה "אין" למספר. איזה מספר זה אינסוף?

      כמה שיש לנו נשימה?

      לי, לעולם כולו, ליקום, לכל מה שקיים?

      אבל אין סוף. כלומר קיים. ללא גבול.

      עם או בלי אחד ואפס.

       

        30/12/13 06:59:
      בהתאם,אפשר להבין משהו על הדרך והצורך והצורה שבה הקטלוג מתבצע דרך תנועת התפתחותו,וכמה שרואים אותה בבהירות רבה יותר ככה היכולת להגדיר דברים משתפרת,וזה למשל דוגמה ללולאה חיובית,של הזמן מרחב,לא כל לולאה היא שלילית, בדיוק אותם דברים שמועכים אותנו לפרדוקסים הם גם אלה שמספקים לנו את התשובות להם
        30/12/13 06:39:

      צטט: אלו-נה 2013-12-29 22:58:46

      צטט: (--) 2013-12-29 20:50:03

      כי הפרדוקס של המדידה נובע מהתנודה בין הקיצוניות של הסתמכות על רקע קבוע שמאפשר למדוד עליו נקודה לבין הישענות על נקודה קבועה שמאירה בדיוק את אותו הגיון אבל הפעם כרקע משתנה. מה שמצביע על אפשרות למצוא את הקבוע דרך התייחסות לדרך ולקצב של השתנות יחסי השוליים והמרכז,החלל והגוף בתוכו,שאף אחד מהם אינו מוחלט אבל היחס ביניהם מתאר תנועה מוחלטת,שהיא בעצם התנועה של התנועה. נעשו מעט נסיונות כאלה,דווקא בתחומים יותר פילוסופים.

       

      אם מרחב יכול להתקיים ללא זמן, אזי אינו נמדד בסוף והתחלה או אמצע.

      ולכן אינו קבוע. כי אינו ליניארי.

      מה שנדמה לנו כליניארי זה הזמן, אבל הזמן אינו מתקיים בפני עצמו, הוא נצרך למרחב. קו הוא רק אוסף של נקודות, אף אחת מהן אינה ליניארית. הליניאריות היא רק אשליה של הקטלוג הזה של הזמן. היא לא מתקיימת בפני עצמה.

      וקו יכול גם להמשך קדימה ואחורה ולצייר עיגול, שגם זה קו. נקודה, אם תרצה, היא קו קטן, או ההיפך- זה גם תקף, קו הוא פשוט אוסף של נקודות, אבל שוב- זה הלופ של זמן. זו התנועה שלו. אבל מרחב בכלל לא נמדד ככה.

      איך מנסים לתחום משהו שהוא אחד?

       

      אחד זו כבר תחימה.

      למה אחד ולא אפס?

      הרי אחד זה הנקודה מהסוף של אפס להתחלה של אחד. אבל לאפס אין סוף.

      כלום. גם לא גבול. הגבול זו אשליה של זמן.

      מרחב לא יכול להתקיים ללא זמן,המרחב והזמן הם ביטויים שונים של אותו דבר

      בדיוק כמו שנקודה זה קוו מזווית שונה

      ולהפך

      (תציירי קוו במרחב תלת מימדי ותסובבי את המרחב או את הקוו ותראי איך הוא "הופך" לנקודה 

      או מתקצר ומתארך למרות שהוא שומר בדיוק על כל מאפייניו ומידותיו כל הזמן

      וכל זה קורה בדיוק בגלל מה שכתבתי בתגובה הקודמת,הקטע זה האינטראקציה בין הדברים

      ההנחה שאחד מהם מבטא מהות קבועה משבשת את היכולת לאתר את הקבוע האמיתי

      שהוא הדיאלוגי

      שאלת הגבולות היא גם לדעתי השאלה המרכזית

      לא במקרה זו גם השאלה המשותפת גם לתחומי המחקר הנפשי-היסטורי-סוצוליוגי וגם לתחומים של מה שנקרא מדעים מדוייקים כמו פיזיקה ומתמטיקה וכימיה

      הגבול אינו אשלייה

      הוא דבר שאין מוצק ממנו

      הגבולות שאנחנו חיים בתוכם הם אשלייתים במידה ומידת מוצקותם משתנה עם הזמן

      וככה גם האנושות מתפתחת

      האחד אינו הגבול וגם לא האפס

      הגבול עובר בדיוק בין האפס לאחד ולכן יחסית לנקודת הראות הסטאטית שאת מציגה כאן הוא נמצא בתנועה נצחית

      אבל כאמור יחסית

      גם כי בדיוק כמו שהקוו הוא רק נקודה מזווית שונה כך גם האפס הוא פשוט הגדרה שונה לאין סוף

      והאין סוף,בדיוק כמו האפס,מתממש תמיד בצורה שהפוכה לחלוטין לאינטואיציה,כדבר שהוא הכי תחום ותוחם והכי סופי ומדוייק ,בדיוק בגלל שהדברים האלה מאזנים את הנחרצות הסטאטית של דברים שנחשבים כמדידים וקבועים כמו אחת ,למשל

      את האחד תוחמים עם האפס

       

        30/12/13 06:27:

      צטט: אלו-נה 2013-12-29 22:43:30

      צטט: (--) 2013-12-29 20:45:48

      יתכן והזמן הוא גם מלאכותי וגם טבעי,זאת אומרת שהוא גם מושג שלמדנו להכליל מהתצפית בטבע ומשמש אותנו בתורו כמצע לשכלול ההכללה,אלא שגם התהליך הזה הוא טבעי כי גם התפתחות של האדם מקודדת בטבע בדיוק כמו כל דבר אחר. הקטע הבעייתי,הפרדוקסלי כביכול,נובע אולי מהעובדה שהזמן משמש גם למדידת תנועה בחלל אבל הוא מה שיוצר את החלל הזה מלכתחילה,
      לא נראה לי שהוא יוצר את החלל הזה. החלל הזה קיים, הוא רק מנסה "לחלק" אותו בכך שהוא מודד אותו. 
      המרחב קיים, אילולא המרחב, לא היה לקו מה לנסות לחצות. וזמן הוא כביכול שואף להיות ליניארי. עבר הווה עתיד. מה קרה לפני מה? קו.
      אבל את המרחב אי אפשר באמת לחצות.
      מתי זה עבר?
      מאתמול?
      ומה עם לפני שניה?
      ובאמת העבר לפני שניה מרגיש אותו עבר כמו מלפני שנים?
      כי העבר הוא מרחב, שמנסים לתחום. 
      אז הזמן מתפצל למלא קווים, לדקות, לשניות, למליוני שנים. זה לא ליניארי, בפרספקטיבה של מרחב. אבל מה הוא מגדיר, הזמן? את מה הוא בעצם תוחם? הוא לא תוחם, רק מקטלג ארועים במרחב. 
      לכן זה כמו מטוטלת שמתקדמת רק קדימה, כביכול, כל פעם עוד טיפה, ונדמה שיש סוף. אבל אין סוף. לזמן. יש סוף לארועים אבל זה לא הזמן עצמו אלא רק הקטלוג שלו. הזמן נדמה כנמשך קדימה גם כשכל דבר אחר נגמר. כאילו שואף להיות ליניארי, אבל בכדי להיות ליניארי צריך להיות סוף, אחרת מאיזה נקודה התחיל הקו?
      מהרגע שאלוהים אמר שיעשה את השמש והירח שיהיו לנו לזמן?
      אז מה היה לפני זה?
      לא היה לפני זה זמן.

      או מיי גאד. אולי זה התוהו ובוהו שמדברים עליו? כשאנחנו לא מסוגלים לקטלג שום דבר? כשהכל קיים ללא זמן? (:

      הזמן מתקיים במרחב. המרחב הוא אינסופי. אין לו- למעלה, למטה, קדימה, אחורה. אין לו גבול. אין לו נקודות.
      הוא אולי מקיים את החלוקה של הזמן אבל איננו באמת נחצץ. אלא מושפע מה"חלוקה לחלקיקים". מושפע מאוד, אבל איננו זקוק לזמן על מנת להתקיים.
      אולי אנחנו, בני האדם, זקוקים לזמן, אבל זו כבר שאלה אחרת.

      מה שמקנה לכל הדבר צורה של לולאה מפותלת לאין סוף כביכול אבל סופית וחוזרת אל ועל עצמה, נכון, אשליה של קווים, כאילו התקדמות כלשהי, קדימה או אחורה, למעלה או למטה, זה לא משנה, זו תחושה של תנועה במשהו שלא נמדד בתנועה כי אם אותו דבר גם מודד את תנועת העצם במרחב אין עצם במרחב, לכן לא ניתן למדוד אותו בתנועה.  כל נקודה שתשים איפושהו במרחב, היא נקודת זמן. לכן העצם הינו הזמן ולא המרחב. וגם אחראי לעיצוב החלל הנמדד- עיצוב החלל הנמדד הוא העצם. הוא הארוע. הוא הקטלוג של הזמן את המרחב. המרחב עצמו אינו מוגבל. לכן התנועה שלו אינה "קדימה או אחורה למעלה או למטה" הוא לא נמדד בתנועה. אז נתקלים בדיוק בבעייה שמסייטת את החיים של כל הפיזיקאים מאז ומתמיד,כמצב שבו כל תנועה היא יחסית ולכן אין שום אפשרות לגזור נקודת התייחסות קבועה,התנועה יחסית לחלל אבל גם החלל עצמו נע זה נכון, הוא נע. אבל לא במושגים של זמן. לא "באותה התנועה" לכן אינו ניתן למדידה בזמן. ,אולי דווקא הבלבול הזה,שמשתממש גם כתנועה שניתנת לביטוי מסויים באופן עקיף כהשתנות קבועה של יחסי הרקע לחזית,המרכזי לשולי,עשוי לחשוף מסגרת התייחסות קבועה

      בדיוק.

      "בטרם הזמן"

      (:

      וגם זה מוגדר בזמן. אוף.

      את קובעת נחרצות שהחלל קודם לזמן והוא קבוע אלא שלקביעתך זאת אין שום בסיס ידוע והיא לא יותר ממוסכמה ואם תבדקי שוב יכול להיות שתגלי שברגע שתנסי לזוז ולא מעט מההנחה המאוד לא בדוקה שלפיה החלל היה שם מאז ומתמיד וזה רק הזמן שנע אז חלק גדול ומרגיז ומבלבל במיוחד מהפרדוקסים שאת מתארת יתפוגג ויפנה מקום לתובנות מועילות יותר

       

        29/12/13 22:58:

      צטט: (--) 2013-12-29 20:50:03

      כי הפרדוקס של המדידה נובע מהתנודה בין הקיצוניות של הסתמכות על רקע קבוע שמאפשר למדוד עליו נקודה לבין הישענות על נקודה קבועה שמאירה בדיוק את אותו הגיון אבל הפעם כרקע משתנה. מה שמצביע על אפשרות למצוא את הקבוע דרך התייחסות לדרך ולקצב של השתנות יחסי השוליים והמרכז,החלל והגוף בתוכו,שאף אחד מהם אינו מוחלט אבל היחס ביניהם מתאר תנועה מוחלטת,שהיא בעצם התנועה של התנועה. נעשו מעט נסיונות כאלה,דווקא בתחומים יותר פילוסופים.

       

      אם מרחב יכול להתקיים ללא זמן, אזי אינו נמדד בסוף והתחלה או אמצע.

      ולכן אינו קבוע. כי אינו ליניארי.

      מה שנדמה לנו כליניארי זה הזמן, אבל הזמן אינו מתקיים בפני עצמו, הוא נצרך למרחב. קו הוא רק אוסף של נקודות, אף אחת מהן אינה ליניארית. הליניאריות היא רק אשליה של הקטלוג הזה של הזמן. היא לא מתקיימת בפני עצמה.

      וקו יכול גם להמשך קדימה ואחורה ולצייר עיגול, שגם זה קו. נקודה, אם תרצה, היא קו קטן, או ההיפך- זה גם תקף, קו הוא פשוט אוסף של נקודות, אבל שוב- זה הלופ של זמן. זו התנועה שלו. אבל מרחב בכלל לא נמדד ככה.

      איך מנסים לתחום משהו שהוא אחד?

       

      אחד זו כבר תחימה.

      למה אחד ולא אפס?

      הרי אחד זה הנקודה מהסוף של אפס להתחלה של אחד. אבל לאפס אין סוף.

      כלום. גם לא גבול. הגבול זו אשליה של זמן.


        29/12/13 22:43:

      צטט: (--) 2013-12-29 20:45:48

      יתכן והזמן הוא גם מלאכותי וגם טבעי,זאת אומרת שהוא גם מושג שלמדנו להכליל מהתצפית בטבע ומשמש אותנו בתורו כמצע לשכלול ההכללה,אלא שגם התהליך הזה הוא טבעי כי גם התפתחות של האדם מקודדת בטבע בדיוק כמו כל דבר אחר. הקטע הבעייתי,הפרדוקסלי כביכול,נובע אולי מהעובדה שהזמן משמש גם למדידת תנועה בחלל אבל הוא מה שיוצר את החלל הזה מלכתחילה,
      לא נראה לי שהוא יוצר את החלל הזה. החלל הזה קיים, הוא רק מנסה "לחלק" אותו בכך שהוא מודד אותו. 
      המרחב קיים, אילולא המרחב, לא היה לקו מה לנסות לחצות. וזמן הוא כביכול שואף להיות ליניארי. עבר הווה עתיד. מה קרה לפני מה? קו.
      אבל את המרחב אי אפשר באמת לחצות.
      מתי זה עבר?
      מאתמול?
      ומה עם לפני שניה?
      ובאמת העבר לפני שניה מרגיש אותו עבר כמו מלפני שנים?
      כי העבר הוא מרחב, שמנסים לתחום. 
      אז הזמן מתפצל למלא קווים, לדקות, לשניות, למליוני שנים. זה לא ליניארי, בפרספקטיבה של מרחב. אבל מה הוא מגדיר, הזמן? את מה הוא בעצם תוחם? הוא לא תוחם, רק מקטלג ארועים במרחב. 
      לכן זה כמו מטוטלת שמתקדמת רק קדימה, כביכול, כל פעם עוד טיפה, ונדמה שיש סוף. אבל אין סוף. לזמן. יש סוף לארועים אבל זה לא הזמן עצמו אלא רק הקטלוג שלו. הזמן נדמה כנמשך קדימה גם כשכל דבר אחר נגמר. כאילו שואף להיות ליניארי, אבל בכדי להיות ליניארי צריך להיות סוף, אחרת מאיזה נקודה התחיל הקו?
      מהרגע שאלוהים אמר שיעשה את השמש והירח שיהיו לנו לזמן?
      אז מה היה לפני זה?
      לא היה לפני זה זמן.

      או מיי גאד. אולי זה התוהו ובוהו שמדברים עליו? כשאנחנו לא מסוגלים לקטלג שום דבר? כשהכל קיים ללא זמן? (:

      הזמן מתקיים במרחב. המרחב הוא אינסופי. אין לו- למעלה, למטה, קדימה, אחורה. אין לו גבול. אין לו נקודות.
      הוא אולי מקיים את החלוקה של הזמן אבל איננו באמת נחצץ. אלא מושפע מה"חלוקה לחלקיקים". מושפע מאוד, אבל איננו זקוק לזמן על מנת להתקיים.
      אולי אנחנו, בני האדם, זקוקים לזמן, אבל זו כבר שאלה אחרת.

      מה שמקנה לכל הדבר צורה של לולאה מפותלת לאין סוף כביכול אבל סופית וחוזרת אל ועל עצמה, נכון, אשליה של קווים, כאילו התקדמות כלשהי, קדימה או אחורה, למעלה או למטה, זה לא משנה, זו תחושה של תנועה במשהו שלא נמדד בתנועה כי אם אותו דבר גם מודד את תנועת העצם במרחב אין עצם במרחב, לכן לא ניתן למדוד אותו בתנועה.  כל נקודה שתשים איפושהו במרחב, היא נקודת זמן. לכן העצם הינו הזמן ולא המרחב. וגם אחראי לעיצוב החלל הנמדד- עיצוב החלל הנמדד הוא העצם. הוא הארוע. הוא הקטלוג של הזמן את המרחב. המרחב עצמו אינו מוגבל. לכן התנועה שלו אינה "קדימה או אחורה למעלה או למטה" הוא לא נמדד בתנועה. אז נתקלים בדיוק בבעייה שמסייטת את החיים של כל הפיזיקאים מאז ומתמיד,כמצב שבו כל תנועה היא יחסית ולכן אין שום אפשרות לגזור נקודת התייחסות קבועה,התנועה יחסית לחלל אבל גם החלל עצמו נע זה נכון, הוא נע. אבל לא במושגים של זמן. לא "באותה התנועה" לכן אינו ניתן למדידה בזמן. ,אולי דווקא הבלבול הזה,שמשתממש גם כתנועה שניתנת לביטוי מסויים באופן עקיף כהשתנות קבועה של יחסי הרקע לחזית,המרכזי לשולי,עשוי לחשוף מסגרת התייחסות קבועה

      בדיוק.

      "בטרם הזמן"

      (:

      וגם זה מוגדר בזמן. אוף.


        29/12/13 20:50:
      כי הפרדוקס של המדידה נובע מהתנודה בין הקיצוניות של הסתמכות על רקע קבוע שמאפשר למדוד עליו נקודה לבין הישענות על נקודה קבועה שמאירה בדיוק את אותו הגיון אבל הפעם כרקע משתנה. מה שמצביע על אפשרות למצוא את הקבוע דרך התייחסות לדרך ולקצב של השתנות יחסי השוליים והמרכז,החלל והגוף בתוכו,שאף אחד מהם אינו מוחלט אבל היחס ביניהם מתאר תנועה מוחלטת,שהיא בעצם התנועה של התנועה. נעשו מעט נסיונות כאלה,דווקא בתחומים יותר פילוסופים.
        29/12/13 20:45:
      יתכן והזמן הוא גם מלאכותי וגם טבעי,זאת אומרת שהוא גם מושג שלמדנו להכליל מהתצפית בטבע ומשמש אותנו בתורו כמצע לשכלול ההכללה,אלא שגם התהליך הזה הוא טבעי כי גם התפתחות של האדם מקודדת בטבע בדיוק כמו כל דבר אחר. הקטע הבעייתי,הפרדוקסלי כביכול,נובע אולי מהעובדה שהזמן משמש גם למדידת תנועה בחלל אבל הוא מה שיוצר את החלל הזה מלכתחילה,מה שמקנה לכל הדבר צורה של לולאה מפותלת לאין סוף כביכול אבל סופית וחוזרת אל ועל עצמה,כי אם אותו דבר גם מודד את תנועת העצם במרחב וגם אחראי לעיצוב החלל הנמדד אז נתקלים בדיוק בבעייה שמסייטת את החיים של כל הפיזיקאים מאז ומתמיד,כמצב שבו כל תנועה היא יחסית ולכן אין שום אפשרות לגזור נקודת התייחסות קבועה,התנועה יחסית לחלל אבל גם החלל עצמו נע,אולי דווקא הבלבול הזה,שמשתממש גם כתנועה שניתנת לביטוי מסויים באופן עקיף כהשתנות קבועה של יחסי הרקע לחזית,המרכזי לשולי,עשוי לחשוף מסגרת התייחסות קבועה
        16/12/13 19:51:

      צטט: דוקטורלאה 2013-12-16 15:19:56

      הזמן אינו מושג עצמאי. זמן סתם יכול להביע דרכים למניין הזמן. הזמן קשור לנושא. הוא מבטא את כמות הזמן הנדרשת לביצוע פעולה מסויימת.

       

      איך ניתן למדוד משהו שאינו עצמאי?

      אם אינו עומד בפני עצמו, לעולם יושפע מהאחר. אם לא ניתן לבודד אותו, איך ניתן למדוד אותו?

       

        16/12/13 19:50:

      צטט: עט סופר 2013-12-16 16:46:52

      לכל זמן ...ועת לכל חפץ...

      זה בדיוק ההבדל ...(לא רק בצבעים ...:)

      המונח  -זמן מתפשט על הכל על כל המרחב ...

      עת ...זה עניין של מועד -עתי יעודי  חפצי ..זמן יעודי נקרא "מועד "

      "איש עתי שלקח את השעיר לעזאזל המדברה" ... היה איש שזומן במיוחד לעיתוי זה ויועד למשימה זו ...

       

      מעניין מה שאמרת, כי זה בדיוק מה שמוכיח שזמן הוא לא ליניארי. יש לו תכונה כמו מים, מתפשט. 

       

      נראה לי שעת זה ייחוד הזמן. זה לא רק זה. שלמה מתאר את החפץ. בפירוט. כאילו מנסה להדגיש לנו שלכל כלי יש זמן אחר. הוא אחר. יחידות זו הדרך שלנו למדוד זמן. אחד ועוד אחד הם שניים. הם שני זמנים. ובגלל שזה זמן אחד ועוד זמן אחד- נדמה לנו כאילו זמן הוא אותו דבר, לכן מדיד. אבל שלמה מדגיש שהוא אחר. לכל כלי יש זמן אחר.

       

        16/12/13 16:46:

      לכל זמן ...ועת לכל חפץ...

      זה בדיוק ההבדל ...(לא רק בצבעים ...:)

      המונח -זמן מתפשט על הכל על כל המרחב ...

      עת ...זה עניין של מועד -עתי יעודי  חפצי ..זמן יעודי נקרא "מועד "

      "איש עתי שלקח את השעיר לעזאזל המדברה" ... היה איש שזומן במיוחד לעיתוי זה ויועד למשימה זו ...

        16/12/13 15:19:
      הזמן אינו מושג עצמאי. זמן סתם יכול להביע דרכים למניין הזמן. הזמן קשור לנושא. הוא מבטא את כמות הזמן הנדרשת לביצוע פעולה מסויימת.