קהלת ג א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:
ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:
ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:
ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:
ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:
ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:
ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם: הזמן זקוק למרחב על מנת להתקיים, אפשר אפילו לאמר שהזמן מורכב ממרחבים. המרחב לא זקוק לו, לזמן. אבל מושפע ממנו. זו מהתלה, שזמן הוא ליניארי? קהלת ה א אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר קהלת ו יא כִּי יֵשׁ-דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל מַה-יּוֹתֵר לָאָדָם:
יב כִּי מִי-יוֹדֵעַ- מַה-טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי-חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל אֲשֶׁר מִי-יַגִּיד לָאָדָם מַה-יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
מס' הבלי פיו של האדם הם מס' שנות חייו. כל הבל הוא יום בחייו. וזה רק הטוב. לכן אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ=וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר לרע יש אולי זמן משלו? קהלת ח ו כִּי לְכָל-חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי-רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו: |