nomen omen
השם (nomen) הוא הגורל (omen) - קובעת הלטינית
כמו למילה, לשם כוח יצירה המתווה גורלות וקובע מהויות, ובכך מעצב את העתיד
והשם גל - עולה יורד, שוצף ורוגע - מסביר את כל הבלגן
© כל הזכויות שמורות לגל וייס. כל הכתוב נוצר על ידי ושייך לי, אלא אם כן צוין אחרת.
ו.. אני מעונינת בבקורות אמיתיות, בהערות נוקבות, בדברים שיוכלו לשפר את כתיבתי ולא רק בתשבחות המנומסות שמאד נעימות לי - מודה
ותודה
פוסטים אחרונים
- וואו.. אפשר פתאום שוב? 24/6/19
- invictus - William Ernest Henley 1849–1903 14/5/11
- "אני לא פמיניסטית" או מבוא לפמיניזם אבולוציוני 16/11/10
- דבורה בארון 1/11/10
- ביער ובעיר – ש"י עגנון (מתוך הקובץ אלו ואלו) 22/10/10
- סאראמגו 21/7/10
ארכיון
איך אומרים עלוקה באנגלית (סיפור אמיתי)
. לבן הדוד שלי רביב יש עסק של ג'אנק פוד. הוא תמיד צריך ידיים עובדות לפסטיבלים של הקיץ ונמאס לו מהאוסטרלים שגונבים, כך שהוא הזמין את צעירי המשפחה עם בני הזוג החרוצים שלהם לבוא לעזור. נכון שלעמוד כל היום על הרגלים ולהכין צִ'יקֶן קְבַּאב ופְּלַאפֶל בשביל אנגלים שיכורים לא היה בדיוק משאת נפשי, אבל לטייל על חשבונו באנגליה נשמע לא רע, אז ארזתי. .
מיד כשנחתנו בהיתרו הוא תפס אותי בצד וסינן שאני לא עובדת. הייתי מה זה מבסוטית משלושה וחצי חודשים של בטלה באנגלית, אבל שאלתי למה, גבותיו התרוממו כדי להדגיש שהשאלה מיותרת כי הוא ואני כבשים שבמשפחה כבר לא מזכירים. נראה לי מוגזם שזה יעבור לו בלי רגשי אשמה אז ציינתי כמה אני זקוקה לכסף. הוא התרשם אבל שמר על פוקר פייס בתוך הכתפיים שהתרחבו בגלל שקי הבצל ותפוחי האדמה. . הוא אפסן אותנו בספרייה ענקית שהתחזתה לבית עם 3 קומות ומרתף, חצר קדמית קטנה וחצר אחורית מלבבת בהייגייט של העשירים. על הפלטה שנצצה בחלק העליון של דלת העץ הכבדה נצרבו פרופ' ג'ונתן ארלינגטון-פדינג ופרופ' ג'ואן פדינג-ארלינגטון ומעליהם צמחו שושני זכוכית אדומות וזהובות. צחי ואור קיבלו את המאסטר בד-רום עם המיטה הענקית והמראות כי הם היו הזוג הכי מבוגר, למרות שממני הם יותר צעירים. מלונדון הם תכננו להמשיך לדרום אמריקה כדי לחגוג את זה שהם סופרים שנות נישואים והשאר התחלקו זוגות זוגות בחדרי השינה בקומות השנייה והשלישית. אותי דחפו לכוך משרתים בין קומת השירות לקומה הראשונה כי הייתי בלי בן זוג ומובטלת. החור היה בגודל מיטת הנוער הקצרה וצבוע ירוק רעל. התענינתי אם ישליכו לי פנימה לחם צר ומים לחץ ויבואו לפתוח לי בסוף התקופה אבל רק כדי לעשות להם רע כי זה דמה לארון המתים שתמיד רציתי, וגם לא הגיע אליו הרעש שלהם כשהם היו חוזרים עם ריח טיגון שלא מתנדף, והרי הייתי חייבת לאגור כוח לשיטוט במוזיאונים. בכל אופן, להם לא הזיז מה אני אומרת. .
אחרי חודש של עבודות כפייה הם קיבלו ערב חופשי והלכו למסיבה. שלפתי קורט וונגוט והשתרעתי עם הטרנינג בורוד התינוקי על הספה בסלון שבמפלס הקרקע. אחר כך דפדפתי באיזה וירג'יניה וולף, עברתי לג'יימס ג'ויס, זפזפתי קצת ובסוף החלטתי לצאת לפאב. כשעליתי לתא העונשין כדי להיארז בג'ינס שקניתי בחנות לילדים הבחנתי באור בקומה העליונה. שעטתי לשם כדי להצהיר את דעותי על בני דודים שמתגנבים בלי להגיד מילה ועל תרבות האפסטרז דאונסטרז שהם מיהרו לאמץ. האור בקע מהמאסטר בד-רום, שבאותו שבוע ישנו בו גם ארז ומיכל שעברו בדרך לסקוטלנד. הדלת היתה פתוחה למחצה ומתוכו התגרה בי השקט. בעטתי בדלת ופרצתי פנימה. על הרצפה הסתמנו גלי בגדים וקצף חפצים אינטימיים של אחרי סערה, מגירות השולחן היו פעורות וגבר גדול ושחור פישפש בתיקים. עשיתי עוד צעד, "give me what you took" יריתי בלי לחשוב על כללי הדקדוק. הוא דווקא הבין וראיתי עליו שהוא נדהם מקוצי השיבה שלי שמתנוססים בגובה מטר וחצי וכנראה שגם מהמשקפים. הוא קלט שגמרתי לצעוק וניסה להימלט בלי להחזיר כלום. התנפלתי על זרועו הימנית בשתי השקופות שלי, הוא ניער אותי אל הקיר ורץ במדרגות, זינקתי אחריו מכה על גבו עם ואזה שחטפתי בדרך, צורחת שיחזיר מהר את הכל. הוא חתך לחדר האמבטיה שבין הקומה השלישית לשנייה והחל להידחק לתוך החלון אבל הוא היה גדול והחלון קטן. לי הרבה יותר קל לעבור בכזה חלון אבל אני תכננתי להישאר בפנים אז דחפתי אותו החוצה. "what are you doing?", הוא נבהל בקול בס שהזכיר לי שהוא גבוה ממני ביותר משני ראשים ורחב פי 1.5 לפחות ולפני שגם הוא יבין את זה צרחתי "Rubi come here!". אין לי מושג מי זה רובי, אבל הפורץ חשב שיותר טוב לא להיתקל גם בו וקפץ. נעלתי את החלון. בטלוויזיה מחאו כפיים. ירדתי להתקשר לאשתו של רביב שהיא לונדונית מלידה, "את עשית מה?" היא שאלה, והתקשרה למשטרה. . אחרי עשרים דקות הגיעו שני חוקרים על אזרחי, שבדקו בנימוס סימני פריצה, איבקו טביעות אצבעות וגבו את העדות. ראיתי אותם מגניבים מבטים והגבוה שאל "are you crazy?" ברצינות דאוגה. "no, I’m Israeli" התחילו השפתים שלי לדמם בגלל התנועות הזרות והרוחות הקרות. הם הסבירו שאסור להפריע לפורצים ושנותנים להם לקחת מה שהם רוצים ושבשביל זה יש ביטוח ושהכי חשוב לא להיפגע, במיוחד לבחורות קטנות ועדינות. שאלתי אותם מה זה ביטוח כי מה זו עדינות יהיה יותר קשה להסביר אבל הם רק הסתכלו אחד על השני, משכו כתפים ונתנו לי זימון לסיוע נפשי במרכז לטיפול בנפגעי אלימות. בני הדודים חזרו לבדוק את התיקים. הכסף שצחי ואור הכינו לשנה של טיול נשאר בכיס הפנימי. המסכן מצא רק תכשיטים וקצת כסף קטן. הם כל כך שמחו שפתחו לכבודי שולחן וצילמו אותי גם מהפרופיל למרות שהאף שלי ארוך מדי לדעתם ושינו את מעמדי מעלוקה לגיבורה באופן רשמי. . למחרת ירדתי עם ההנג-אובר להחליף את הכביסה על החבל. אצבעותי האדימו מקור השעה המוקדמת והפרקים המזדקנים החלו להתלונן. חולצת הג'ינס השחורה הסתתרה בין השיחים. זה היה מוזר כי בחצר הסגורה הרוחות לא ממש חזקות. הרמתי אותה וגיליתי שהמעיים של הפורץ התפרקו אחרי הפגישה איתי כמו שקורה להרבה גברים ושהוא בחר דווקא בחולצה שלי כדי לנגב. חטפתי את הפאוץ' ובמקום לצאת לגלריות בצד השני של התמזה סרקתי את שכונות העוני של לונדון לאורכן ולרוחבן בידיים מדגדגות. המאניאק התחבא. . (ובני הדודים אמרו שאת הזימון למרכז הסיוע היה צריך לשלוח אליו) . |
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בערך, בהחלט, בעצם, אולי, מי יודע, אכן, למה לא, עד 120, שנדע רק נחת וניפגש רק בשמחות
פעם זה היה כך, אלה היו חיים אחרים, איסוף הרפתקאות
היום נותרה הכתיבה, מזדקנים, תודה לאל או למי שלא יהיה, על הפיזיולוגיה המאיטה ומיטיבה
לו רק היה הזכרון נשאר כמו אז הכל היה מושלם
חחחחחח
תשלחי את הקישור הזה לארנה ההוא
לא מפתיע אותי בכלל, יקירתי
לא שעצרת פורץ, ולא שהיית עלוקה
דומה, ששום פן במנעד התנהגות האנושית אינו זר ל, ובמיוחד כל מה שקשור לאומץ, על חשבון שכל...
תגובה שהגיעה בפרטי:
קראתי את העלוקה וצחקתי.
"כמו שקורה להרבה גברים"
את לא כ"כ מפחידה יקירתי
אני, כן, אין לי מה להגיד :)
את
את
משהו!
(רק הטקסט שרץ משמאל לפוסט ויורד או עולה עושה לי סחרחורת...)
זה סיפור שמלמד שלא חשוב האורך, אלא הנחישות?
הי דרור,
כבר שבת אצלך? אצלי עוד הדרך ארוכה
התענגתי אתמול על השיר של אגי משעול ששלחת והכתיבה שלך סביבו - מוצלחת מאד היוזמה הזו, תודה
ותודה על תגובתך, ועוד כוכב, בכלל :)
.
וכן, הישראליות שלנו תוקפנית לאללה, זה ניכר בכל מקום פה, לא?
זה עלול לא להסתיים כ"כ טוב,
אם כי שם, באנגלופיליה שגם אני חולה בה, זה לרוב יצליח כי הם לא מצפים לתגובות כאלו, אגב גם בהארלם (וגם בכינוס השנתי של ההלז אנג'לז) היה לי ניסיון כזה, הלכתי ברחובות בראש מורם ובמבט נחוש, הלבנה היחידה, קטנטונת ורזה אבל איש לא התקרב אלי, הסתכלו עלי ואפילו עקבו אחרי אבל תייגו אותי כנראה כמשוגעת, לא כדאי להסתבך,
גם ביפו יצא לי שם של משוגעת - זה נכס במקומות הללו
בכל אופן, היום כבר לא אעשה את זה, אמסור הכל ושיעזבו אותי בשקט
ו.. בתיה, היה ברור לי שתגובתו של דורון הציפה אבל אצלי בעמוד זה לחלוטין לא צף (הי, גם דורון צף, צפריר, נחמד), כך שלא הבנתי, אבל איכשהו חיים עם הבאגים של האתר הזה
וגם בקוצר הזמן שלי אני מגיעה ונהנית פעמים רבות מציוריך :)
.
טוב, נו, שבת שלום
.
היי גל,
כל כך נהניתי. למרות האירוע הטראומטי נמלאתי בקנאה ובגעגועים. אני אנגלופיל מושבע, וחולם ללא הפסק לשוב לאנגליה, והפעם לתמיד.
וזה מזכיר לי נשכחות. פעם, לפני יותר משלושים שנה, באחת הנסיעות הראשונות ללונדון, חזרתי ל-bed & breakfast שלי בשכונה לא מכובדת במיוחדח, וגיליתי ששני בריונים נצמדו אלי מימין ומשמאל, והתאימו את צעדיהם לצעדי. נדמה לי שהם שאלו איזו שאלה טריוויאלית, אך הכוונות שלהם היו ברורות, ולי לא היתה כל כוונה להיפרד מן הכסף שהיה מונח בתיק שלי. קפצתי אחורנית, בעטתי בשניים שכבר שלפו סכינים, צרחתי בקול וברחתי משם. גם הם ברחו, משום שהרחוב היה מלא באנשים, אך איש לא ניגש לעזור לי.
רק מאוחר יותר שמעתי ששבוע קודם לכן מישהו נרצח כשסירב למסור את כספו. אני שמח ששנינו (את ואני) נשארנו בחיים, למרות התוקפנות הישראלית שלנו, שמנסה להגן עלינו באופן אינסטינקטיבי.
רציתי לתת לך שני כוכבים, אבל לא היה עודף במכונה, ורק אחד התקבל.
:)
שבת שלום,
דרור
לפי התאריך, נראה לי ש..דורון צף, שלף לך אותו מהמחבואה...
.
ו..כן, בתיה.
.
(ומוזמנת, אם בא לך, כמובן)
איזה כיף, ב' (בתיה, נכון שאת בתיה?)
התגובות שלך תמיד מחממות לב, מרגש אותי שאת מתאמצת לקרוא אותי :)
תודה
ואיך בכלל הגעתם כולכם פתאום לפוסט שכוח זה?
אצלי הוא בכלל לא מופיע למעלה בדף הכניסה -באגים באגים
ן היי גל
ן קראתי מהתחלה עד הסוף
ן ומאוד נהניתי מהסיפור, אוהבת את הכתיבה שלך.
ן שלוש פעמים "קיפק" לגל הי הי הי.
ן
ן .
ן נ.ב.(זה אמיתי שאני כמעט לא קוראת, אבל השתדלתי ~ ואני שמחה.)
זה הענין, הבית היה בבלאגן אבל לתקליטים התייחסו בכבוד.
נראה שלאלו שלקחו לך את המעיל גם הייתה עין טובה לאיכות.
איזו התחשבות, בפעם היחידה שפרצו לי כשעוד הייתי סטודנטית בנחלאות בירושלים הותירו בלגן נורא, ולקחו טלוויזיה מאעפנית ואת מעיל הטלאים שעשיתי בעמל רב ואהבתי נורא, הסתובבתי הרבה ברחוב בולשת אחריו, אבל לא ראיתי אותו יותר, הוא היה מדהים ביופיו וחם - מהיצירות היותר מוצלחות שלי
תחמיא תחמיא, אחרת תצטרך להתחיל להיזהר :)
תודה על התגובה, האומץ המוטרף, כן כן, אני כזו, הלכתי הרבה מכות עם עברינים ביפו, בלי גבולות, אבל כל זה שייך לעבר, היום אני גברת עדינה ולא בריון,
הסיבות לאומץ ששאלה טובה אם אכן יש להגדירו כאומץ ולגם תהליך השינוי מפורטים ברומן האוטוביוגרפי האיש שמת מבושה שחלקים ממנו הועלו פה, יום אחד כשיצא לאור, הכל יובן
הרמזים מסתתרים פה בפוסטים השונים, אגב, זהות קליידסקופית מפורקת
...וגיליתי שהמעיים של הפורץ התפרקו אחרי הפגישה איתי כמו שקורה להרבה גברים...
עכשיו אני מבין למה מאז שאני בקפה יש לי בעיות מעיים....
גיבורה!
אני פיספסתי, אצלי "הגיבורים" נכנסו כשלא הייתי בבית.
מזל שאין לי מה לקחת, יצאו בידיים ריקות.
מה שכן, נראה שהם היו עם קלאסה, באוסף תקליטי הויניל שלי
הם נהגו בעדינות והניחו במסודר על הספה...
קראתי גם את זה.לאט לאט אני מכסה הכל.שמייח להכיר אותך..ו...סליחה שאני מחמיא כל הזמן:יופי של ארוע.והסיפור כתוב נהדר.מותח.משתרע לכל מיני רבדים וכיוונים של שפה.מלא הומור.גם עצמי.והאומץ...האומץ...מאיפה ?גם ביפו או בחיפו היית עושה כך ?השפה הזרה מהווה לך כסות הגנה ?מה באמת גברים נתקפים בלבולי מעיים במפגש עמך ?
גדולה !
היו :) זה קרה לפני 13 שנים
אוך יש לך אינסטינקטים מצויינים
בכל מרכז להגנה עצמית היו מתעלפים מאושר אם המודרכות היו מגיבות ככה.
ותגידי לו- שאני מוכנה לבוא להכין פלאפל וצ'יפס והכל בתמורה לשבועיים שיטוט בין שווקים שוב.
געגועי ללנודון
אני לא מאלה שמיידעים את העולם במה שהם מעלים, מי שרוצה או מזדמן במקרה זוכה, אם זו איזושהי זכות או זכייה
כללית אני גרועה ביח"צ
אישית מעצבנים אותי אלה שמטרפקים אלי כל שטות
האם אין בקפה דרך לסמן איזו הקפצה כל פעם שיש עדכון של חברים נבחרים?
ואם לא, תתלונני, מיד
מה אכפת לי השוליים שלך
אני רוצה את מה שבאמצע
את פשוט אחד הטנשים הכי מוכשרים כאן בקפה
ותשלחי לי כל פיפס שאת מוציאה
בבקשה
הי תודתודתודרבה
קהל זה כיף, מסתבר, אחרי שנים של התנכרות ויצירה רק לעצמי
אפילו הכוכבים פועלים את הפעולה שאמורה היתה להיות לכוכבי הזהב של המורה אירנה שזכו אי אז לזלזול כה עמוק מצידי
סיפור -סיפור-מה זה נהנייתי- אגב אצלנו נהוג לומר -לא מקלקלים סיפור טוב עם עובדות-
סיפור -סיפור-מה זה נהנייתי- אגב אצלנו נהוג לומר -לא מקלקלים סיפור טוב עם עובדות-
"כמו שקורה להרבה גברים"
מאתגר ...
אחד הפוסטים שהכי נהניתי לקרוא ...
(אני לא קורא כל כך הרבה ..ובכל זאת ..)
איזה סיפור
מאיפה זה בא לך
אני הייתי בורחת משם בזעקות שבר ובהיסטריה
שולחת לך כוכב עבדת קשה בשביל זה
מזלי שאת לא יודעת מי אני
אני מפחיל לפחד ממך