ארכיאולוגים גילו תגלית מזעזעת בזמן שחפרו בכפר עתיק בישראל - שרידי שלד של תינוק זעיר מאוחסן בתוך צנצנת חימר. לפני ששת אלפים שנים,

 
מישהו קבר בזהירות את הילד הזה מתחת ליסודותיו של בית - אבל מדוע? האם אמו האבלה מחליטה לשמור קרוב אליה ילד שנפטר טרם זמנו? או שהיה קרבן תמים כדי לפייס את האלים? האם אברהם המקראי הפסיק כשעמד להקריב את יצחק, בדיוק כדי להימנע מטקס מסוג זה? בפרק זה של הפנים האבודות של התנ"ך קבוצת הארכיאולוגים, חוקרים ואנתרופולוגים משפטיים שלנו חקרו את ההיסטוריה הארוכה של ההקרבה בקרב האנושות. כל אותו הזמן הם אוספים מידע כדי לעזור לאמנים לזיהוי פלילי שלנו לחשוף את פניו של הילד האומלל הזה. בסוף, בפעם הראשונה, אנחנו באים פנים אל הפנים עם התינוק הקרבן מתקופת המקרא.

יש עוד זווית מעניינת לסיפור הזה. לפי התלמוד (סנהדרין ) , בעת יציאת מצרים המקראית , פרעה גזר שהעבדים יקברו את ילדיהם חיים בקירות בתיהם. משה מציל את אחד מהילדים האלה, תינוק בשם מיכה, שמאוחר יותר התברר כעובד אלילים. בסיפור המוזר הזה, אלוהים הולך יחד עם הצו המצרי. ברמה אחת, סיפור זה אינו הגיוני בכלל. למה בני ישראל יקברו את התינוקות שלהם חיים בקירות בתיהם ? מדוע פרעה גזר את הצו? זה לא היה מנהג מצרי. למה אלוהים מוחל על צו אכזרי כזה? מצד שני, אם יציאת מצרים התרחשה בתקופה שנקרא "היקסוס", כפי שטען, הרי הסיפור הגיוני. בתקופה זו, מצרים התחתונה נשלטה על ידי אנשים שהחוקרים מכנים כיום "ההיקסוס", משמע, שמים מאזור כנען. בפרק זה, אנו רואים את הפולחן הזה במסגרת כנענית, כלומר, הילד שנמצא בסיר חרס אולי נקבר חי ונקבר מתחת לרצפת הבית. במילים אחרות: הילד שנמצא בסיר חרס מתחת לרצפה של בית בארץ כנען , והסיפור התלמודי של ילד הנדבק לקיר של בית במצרים הם דומים מאוד. זה מוכיח שבתלמוד יש זיכרון של כנענים במצרים בעת יציאת מצרים. במילים אחרות, זו עוד הוכחה ארכיאולוגית לתקופת ההיקסוס שנקראת כסביבה ההיסטורית ליציאת מצרים המקראית.

http://www.simchajtv.com/biblical-scoop-sacrificial-child-2/