על המקום והזמן הראוי כהכנה לקבלת האור.

קודם כל צריך להבהיר שכל הדימויים כמו זמן ומקום אינם אלא מפני שאנו לכודים בחומר ומתרשמים מהסובב אותנו. כי אצל השכל הנקי אין זמן ומקום יכולים להשפיע כלל לפי שהוא נטוע בנצח. לכן כל דברינו כאן הם לפי מגבלותינו כדבר הניזון מדימויים כלומר הנפש החיה שבנו הטמונה בדם והסופגת רישומים ודימויים ומתרעשת מהם והם לה כצל או רמז לדבר עליון ונשגב. אך אצל החכם שנפשו הנמוכה אולפה דיה, אין המקום ולא הזמן משנים מאומה , והוא נתון ומוכן להארה בכל עת. כי אצלו אין הפרש בין הדברים בכלל. אולם אלו הם ענקי בני האדם שהם מלאכי השרת ואילו אנו אין לנו עסק אלא עם בני אדם החווים ומושפעים מרשמים חושניים ותמונות ודימיונות ומתעלים אותם לתוך עצמם.

ובכן, המקום הראוי צריך שיהיה מבודד ורחוק מכל הטרדה מהסובב ומכל מסיח דעת. אפשר שיהיה בשטח פתוח בשדה או ביער ובבקעה או מול הים, ואפשר שיהיה בתוך בית סגור. ולמרות מה שנדמה לאנשים שבחיבורם עם הטבע יקבלו השראה גדולה יותר, הרי שאין דבריהם נכונים אלא כחומר גלם לקראת ההארה , אבל לאמיתו של דבר עצם ההארה מוטב לה שתהיה במקום המוצנע והמוסתר ביותר. ככל שיימנע מהמקום כל פרט נוסף, כך תוכל הנפש להצטמצם בתוך עצמה ומשם להתרחב עד אין סוף. כלומר טוב שאחר קבלת הרשמים מן הטבע הסובב תתבטא ההארה בחדר בבית סגור. כי אז יבוא כל השפע הטבעי שנמזג לנפש ממחזותיה ביקום לתוכיות הנפש וייספג בה ויתחבר בריכוז לתוכה, וזהו פתח ראשון לקראת העליה. כלומר יציאתה בעצמה מעצמה אל עצמה. לכן הטוב ביותר הוא להימצא בבית סגור ולבד ,עד שתהיה מציאותו כעין מערה בלב העיר, לפי שאם תבוא ההארה תמצא לה משכן נכון.

טוב שלא יהיו בחדר אף תמונה או פסל או כל ציור של פרט בעל תודעה. גם לא בעלי חיים ממש. גם טוב להימנע מכל ריהוט העשוי מברזל ופלסטיק והטוב מכולם להשתמש בריהוט העשוי עץ. גם בשעת ההארה טוב שהחדר לא יהיה מואר באור לבן וחזק, ועדיף אור נרות או אור מנורת חשמל המדמה את אור הנר. כי דימיון הנר בנפש מדמה אש והאש מתאחזת בנפש ומחקה את פעולה.וכך האור הדומה מעורר את זכרון הנר. ועוד נדבר בזה. ומי שיכול להאיר חדרו בנר, עדיף. אור היום, בפרט שעות הבוקר ושלפני השקיעה, גם הם מסוגלים מאד להארה. והארת היום גדולה מהארת הלילה והיא נדירה יותר. ובלילה הטוב הוא בכל שעות החשיכה, והטוב ביותר הוא בשיא החשיכה כאשר כל הסביבה באיזור האדם מושבתת מטרדותיה. כלומר באמצע הלילה ואילך. להביט בשמים שלפני הזריחה הוא טוב ומועיל אך לא ירבה בזה אלא יחטוף מבט אליהם במהרה וישוב להיות סגור במערה, כי את הנפש אנחנו מבקשים והיא השמים האמיתיים.

צריך שלא יהיה שום דבר הטורד אותו. מחום וקור ועקיצת יתוש טרדות ודאגות מכל סוג שהוא, וכל פירוט בזה הוא מיותר, ברור ומובן לכל שאין לגשת אלא מתוך רגיעה מוחלטת. לא בכעס ולא בסופה וסער. אלא בקול דממה דקה.

על עניין המוסיקה, הקשורה בעניין זה ,  אדבר בפרק אחר.