הזקן והנער

TheMarker CafeganzarVerbis - תוכן ונוכחות דיגיטליתהזקן והנער

Verbis - תוכן ונוכחות דיגיטלית

אסטרטגיית תוכן ונוכחות דיגיטלית. ככה משיגים תוצאות. www.verbis.co.il

פוסטים פופולאריים

5 תירוצים ל-"אין לי עמוד עיסקי בפייסבוק" והפרכתם.
12/2/17 | 674 צפיות
שכנים, פתגמים ושיווק. על מיקום המותג בחיי הלקוח
20/12/12 | 1625 צפיות
למה צריך להשקיע יותר בשיווק חברתי
30/1/13 | 2510 צפיות
טיפים קטנים לפוסטים טובים. SEO לפייסבוק ועוד
28/3/13 | 938 צפיות
לחברות דיגיטל ולמותגים – שתי בקשות – תפסיקו לזלזל בעבודה ובתפקיד, ותצאו מהבועה התל אביבית שלכם.
19/9/16 | 1328 צפיות
הנגשת המסר חשובה כמו המסר עצמו
19/9/16 | 1493 צפיות

פוסטים אחרונים

הזקן והנער

לצפייה במסך מלא

הזקן והנער

‎1

1 תגובות יום שלישי, 29/1/08, 08:39

תארו לכם שהייתם אדם זקן בן 85 שנקלע לתאונת דרכים, נפגע בראשו , מאבד את ההכרה ומתעורר בבית החולים כשהדבר היחיד שהוא זוכר זה שהוא בן 20 ושאתמול חזר מפעילות של הפלמ"ח, והוא מת לדבר עם ברטה – הגרמניה שגרה באוהל שצמוד אליו עם ההורים שלה.

עכשיו זה מתחיל"סליחה! מישהו!? דוקטור?!""אה, שלום לך מר כהן. חיכינו שתשוב להכרה מלאה. מהבוקר אתה זורק פקודות באוויר, יורה באנשים ואפילו התחלת עם אחת האחיות, קראת לה 'ברטה'. אני רואה שיש לך מרץ. אחרי מה שעברת לא הייתי מאמין שלמישהו בגילך יש כל כך הרבה מרץ"."מה? על מה אתה מדבר? מה עברתי? אני לא זוכר שנפצעתי. כבר היינו בדרך למאהל, מתי תקפו אותנו? כולם בסדר? רק אני נפצעתי? איך..""תירגע מר כהן, אתה קצת מבולבל. לפני שבועיים נפגעת בתאונת דרכים ונפגעת בראש. מאז שכבת מחוסר הכרה, ומאתמול בלילה אתה כבר עושה סימנים של התעוררות. כרגע יש לך יד וכמה צלעות שבורות, אבל זה יעבור בקלות. הצבע הכחול בפנים גם יעבור תוך כמה ימים. תכף יכנסו הנכדים שלך, הם הכינו לך הפתעה"."מי? הנכדים של מי? דיברת איתי על תאונה, מאיפה לכל הרוחות הבאת את הנכדים? רגע, זה מושיק? הוא מנסה להתל בי שוב? כמו אותו הפעם שהוא גרם לשתי נשים לריב מול ברטה על מי מהן בחרתי לאישה. מושיק! תצא, תצא אני... אחחחח, הראש, אני חיי... מה זה?!? דוקטור! ראית מה יש לי ביד? מה קרה לי?""מה יש לך ביד? זה צינור של העירוי""לא הצינור... העור שלי.... הוא.... הוא נראה כמו של .... כמו של בן 100. זה עור של זקן! מה זה, זה זיהום? יש לי מלריה? מה זה?""על מה אתה מדבר? זה העור הרגיל שלך, דווקא ביד הזו לא נפגעת, ככה היד שלך נראתה גם קודם""מה קודם? איפה? על מה אתה מדבר? אתמול החזקתי פה נשק, עם היד הזו שמתי את החומרי חבלה על הגשר, תאמין לי שראיתי אתמול את היד שלי והיא... אה... אולי זאת תגובה של החומר נפץ? הייתי חייב להוריד את הכפפה כי לא הצלחתי להכניס את הפתיל. זה אמור לעבור לי?""מר כהן, אתה עדיין מבולבל. אולי אני אתן לך לישון קצת. אני אבקש מהמשפחה שלך שתחזור בעוד כמה שעות, ו...""המשפחה שלי? ההורים שלי פה? מי סיפר להם? מתי הם הגיעו? איך? על איזו אוניה?"מר כהן, קח את הכדור הזה. הנה... שים את המסיכה הזו... אני אוריד לך את המיטה... ו... אוקיי, עכשיו תסגור עיניים ונדבר שוב בעוד כמה שעות, טוב? לילה טוב מר כהן"."אל תגיד לי לילה טוב! תכניס את ההורים שלי, לא ראיתי אותם מאז שעזבתי, אחר כך אלך לישון""מר כהן, איזה הורים? הילדים והנכדים שלך בחוץ, אתה בן 85, על איזה הורים אתה מדבר? מר כהן? מר כהן... הכל בסדר? אני מצטער שהתפרצתי עליך ככה, פשוט היה לי יום נוראי... מר כהן? אמרתי לך אין לך כלום בידיים""תביא... לי... מראה...""מראה? אמרתי לך הסימנים הכחולים יעברו, עדיף שלא תזכור את עצמך ככה""לעזעזל עם הסימנים הכחולים, תביא לי מראה!""טוב, הנה, יש לך אחת ליד המיטה... קח""אני לא מאמין... מה קרה לי? מה... מי... זה אני? נפגעתי בפיצוץ? אני לא זוכר שנפגעתי... חזרתי לאוהל... הייתי חייב לדבר עם ברטה... ברטה.... היא פה דוקטור?""אההה.... לא, לא דיברתי עם אף ברטה, אבל אולי....""לא, רגע... מה אמרת לי קודם? שאני בן 85? מה... איך זה קרה?""מה זאת אומרת איך זה קרה?""חגגתי 20 רק לפני חודשיים, עשו לי מסיבת הפתעה, ארוע גדול, אפילו הביאו לי מכתב שההורים שלי שלחו לי, וברטה נתנה לי סוודר שהיא סרגה בעצמה וביקשה ממני ללבוש אותו כשאני יוצא לפעולות גדולות, ואתמול, אני זוכר שחזרתי בלילה ורציתי להראות לה שלבשתי את הסוודר שלה, אבל... אז דוקטור, מה קרה שגרם לי להראות כאילו אני זקן ב60 שנה?""מר כהן, שום דבר לא קרה לך להראות ככה... אני לא יודע איך תקבל את זה, אבל אתה באמת בן 85. עכשיו אנחנו בשנת 2008, יש...""2008!?!? אני בן 85?!? איך... אבל... לא יכול להיות... אני הולך למות... רק הגעתי לארץ... לא הספקתי כלום... רגע, אז ההורים שלי כבר מתו? ומה עם מושיקו וחיימ'קה, ורע... מה עם ברטה? רגע... יש לנו מדינה? ניצחנו? הבריטים עזבו? ומה עם גרמניה? היא.. רגע... יש עוד גרמניה? או שאולי הכל זה גרמניה... אני לא יודע מה לחשוב... אני...""מר כהן, אני מציע לך לישון קצת, תן לעצמך לעכל את כל זה. כשתתעורר, אני אארגן ששרית, העובדת הסוציאלית שלנו, תבוא לדבר איתך. אני מצטער שככה היית צריך להתעורר, אבל לא ידענו אם הפגיעת ראש השפיעה עליך או לא. כנראה מה שאתה חווה זאת תוצאה של התאונה. יש לך כרגע שיכחון מאוד ארוך טווח מתסבר, אבל תדע לך שבדרך כלל הוא עובר תוך כמה שעות. לאט לאט יחזרו לך הזיכרונות. אז תנוח קצת"."תנוח? איך לנוח, כרגע גיליתי שישנתי ב60 שנה האחרונות... לא ראיתי כלום וכולם נעלמו, כל מי שאהבתי וזכרתי. אני עומד למות! אני בן 85! תראה איזה זקן אני... עוד לא דיברתי עם ברטה על חתונה, עוד לא... אני עדיין בתול, בן 85 ובתול! אני... אני... מה קרה לי?! איך זה קרה?""מר כהן, באמת... אתה צריך לנוח... הכל כנראה יחזור אליך תוך כמה שעות או מקסימום כמה ימים, אתה...""כמה ימים?!? כנראה יחזור? מה יחזור? אני בן 20 בגוף של זקן! לא עשיתי כלום! אני מרגיש כאילו איבדתי את ברטה, והיא אפילו לא היתה שלי, אני לא... אוי... אוי...""מר כהן, באמת, אתה חייב לנוח. תחזיר את המסיכה, וקח את הכדורים האלה... לא... אל תש... מר כהן, אתה חייב להירגע... אני מזריק לך חומר הרגעה עכשיו...""לא.. אל תזריק לי... כל...ום... דוק...טור... א...""לילה טוב מר כהן. נקווה שתתעורר בן 85" מוסר השכל: עדיף לאבד את הבתולים לפני גיל 18, לך תדע מה יקרה לך בגיל 20.

דרג את התוכן: