סכיזופרניה

TheMarker Cafeנ ע מ ה דווקא באה טוב (-:סכיזופרניה

דווקא באה טוב (-:

אני מתכוונת קצת לשתף כאן, קצת להקיא כאן, קצת לצחוק בקול רם ובהחלט לרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותי...

סכיזופרניה

‎5

36 תגובות יום שלישי, 29/1/08, 09:13

אני חיה חיים כפולים בעולמות מקבילים.

העולם הרגיל בו אני מתפקדת רוב שעות היממה, מודעת, צלולה ובהכרה מלאה.

והעולם של הבוקר שמתנהל אצלי בין השעות 05:20 ל - 08:20.

אלה השעות שבהן אני בחדר הכושר.

הגוף שלי מתעורר, השרירים שלי מתעוררים, העצמות שלי עושות את שלהן, העור שלי מתחמם וכל המכונה הזאת מתכוננת למתקפה מסיבית של כושר.

רק המוח שלי וההכרה שלי נשארים מעורפלים, זה לא אנושי לצפות ממני להתעורר גם מנטלית.

לכן אני נוהגת בבוקר לחדר הכושר כשהכרתי עדיין לא בשליטה וכשהמוח שלי עדיין מנמנם ומהרהר.

כדי להעביר את הזמן על המכשיר האליפטי או על מכשיר ההליכה אני קוראת ספרים, הרבה הרבה ספרים אני מספיקה לקרוא. (ממוצע של 90 עמודים לאימון, כך שבחישוב מהיר אני קוראת 3 ספרים בשבוע).

כשאני על המכשיר עם הספר אני הכי לא בהכרה שיש, מתמכרת לספר, נותנת לכתוב בו, למשמעויות שלו, למתח שבו, לכאב שבו, לשמחה שבו ולסקסי שבו לחדור אל תת ההכרה שלי בלי הגנות ובלי חומות.

אני יכולה באמצע היום להיזכר בקטע מהספר ולא להבין איפה קראתי אותו או איך זה שאני לא זוכרת באמת שקראתי אותו. יש בזה משהו נורא נעים, לדעת שאני עושה משהו שאני כל כך אוהבת כשאני חשופה לגמרי, כמעט בתולית.

היום בבוקר, בעטיו של חישוב לא נכון של מספר העמודים מצאתי את עצמי אחרי 42 דקות על המכשיר עם ספר שסיימתי לקרוא ולא היה לי מה לעשות. פחדתי להשתעמם ולסיים את האימון מוקדם מהרגיל, אז הדלקתי את הטלוויזיה.

הייתה שם תוכנית הזויה שנקראת "דר' פיל" שעסקה באנשים עם "שסעת" - המדובר בסכיזופרניה. מחלה איומה וקשה.

התראיינה שם אישה שסיפרה שהיא שומעת קולות שקוראים לה להתאבד, קולות שמזהירים אותה שבעלה ובנה מתכננים להרוג אותה. היא סיפרה שמדובר בקולות אמיתיים של גבר ולא בקולה שלה, זאת לא מחשבה שלה , אלא ממש ממש קולות. התראיינה שם אישה אחרת שתיעדה את אימהּ ביומיום שלה כשהיא מדברת ל"אנשים" האלה ומבקשת מהם להפסיק לעקוב אחריה, היא סתמה את השקעים החשמליים כי אנשים נכנסים דרכם לביתה, היא העיפה את הטלוויזיה מהסלון כי היא מדברת אליה.

מחלות הנפש האלה כל כך מסקרנות אותי. אני כל כך רוצה להבין איך הראש של האנשים האלה מתנהל, מה באמת קורה שם, איך זה יכול להיות שקולות ומחשבות שקיימות רק אצלהם בראש נראות להם כל כך אמיתיות. זה הורג אותי מסקרנות. אני באמת באמת מאמינה שהם מאמינים בכך בכל לב.

כל כך עצוב.

ואז נזכרתי ב"נפלאות התבונה", אני זוכרת שיצאתי מהסרט הזה ונלחצתי. חשבתי לעצמי כמה אמיתיים החיים שלי באמת, מאיפה אני באמת יכולה לדעת שאני לא איזו חולת סכיזופרניה שמדמיינת חצי מהאנשים סביבה. מי מבטיח לי שמה שנראה לי כחיים האמיתיים שלי אינם אלא משהו מדומה, משהו שמתקיים במוח שלי, אולי אני חולה אמיתית שחיה על כדורים והחיים האלה שאני מנהלת מתנהלים רק בראש שלי...איזה פחד...

טוב, אני כנראה חייבת להפסיק לראות טלוויזיה בשעות האלה ולתת לדברים האלה לחדור לי להכרה בלי שליטה. אחרת, פוסטים הזויים כאלה צפויים לנו ולמכביר...

יום נפלא וחד משמעי לכולם.

דרג את התוכן: