לקחי הסופה במדינת הפארטצ': מה זו אחריות ועל מי היא מוטלת?
אפתח ואומר שמזמן לא שמעתי כל כך הרבה שטויות וטענות לא רציניות מצד התקשורת, בדיוק כשם שמזמן לא נראו ונשמעו מרבית הבכירים כל כך אוויליים – כשניסו "לנהל את המשבר" באולפני הטלוויזיה ובפרט ראש ממשלתנו הזחוח וחסר הרגישות המינימלית. אני, למזלי, שהיתי באילת בסופ"ש ואיני יכול לשים עצמי בנעליהם של מי שקפאו בדירות לא מוסקות. אך אני מעז לתהות בקול רם הכיצד זה שמאות אלפי אזרחים, המתגוררים בגליל וביהודה, הרשו לעצמם להסתפק בחימום בחשמל. פעם היתה בכל בית בירושלים הסקה מרכזית (סולר) ואז בא המשרד לאיכות הסביבה וכדי לחסוך באנרגיה, התיר לכל הרוצה בכך להתנתק. דומני שרבים כבר מתחרטים... אך זה שהאנשים לא מחזיקים בבית/במחסן תנורי גז ואפילו נפט כגיבוי – זו לא בעיה של חברת החשמל, אלא נושא של אחריות אישית וכאן כשלו רבים מהמאשימים. בדיוק כמו מי שלא היה בביתו מלאי מזון מינימלי ולא בשל חסרון כיס חלילה.. הכי קל זה לחפש אשמים ואכן ישנם כאלו. אך עדיין צריך לזכור את עוצמת הסופה החריגה ואת מחיר המוכנות הנדרשת כביכול "לכל מצב". אך כל אזרח המחפש אשמים לתלותם בכיכר העיר, מוטב שיציע גם ורק לדוגמה- להטיל קנס כספי כבד או לתבוע תביעה אזרחית לפיצוי על כל מי שעלה לירושלים ברכבו לאחר פרסום האזהרה ברדיו. תארו לעצמכם כמה אנרגיה וכסף הושקעו בחילוץ אלפי התקועים הללו. ואם מדובר באחריות ומחפשים ראשים לערוף, אני דווקא חושב שצריך לערוף בהזדמנות זו גם ראשים של אנשי דרגים נמוכים. לדוגמה: אם באגף הרווחה בעיריות ירושלים וצפת לא היו רשימות מסודרות של נזקקים קשישים עריריים הזקוקים לסיוע הרבה יותר מאחרים, הרי שזוהי אחריות של פקידים/עו"סים ולא של ראש העיר או הרווחה. ואם הרכבת הקלה נתקעה כי "מישהו" לא חשב שצריך לתכנן את גשר המיתרים כך שגם יוכלו להעלות עליו מפלסות שלג... הרי שצריך לחקור ולתבוע אחריות מהמהנדס וממתכנן הפרויקט ולא מהבכירים שמעליו. כי זו אחריות של דרג מקצועי ולא דרג ניהולי המקבל החלטות. (ועדיין לא דיברנו על הפיאסקו של מחלף דרור החדש והשוקע...) פרשות הרכבת הקלה או מיחלף דרור מהוות דוגמה מצוינת למצב שבו דרגי ביניים כושלים בפיקוח על מה שבאחריותם (אלא אם כן כשלו בעצימת עין מכוונת הנובעת משחיתות, חלילה!) ולטעמי יש לתבוע אחריות, כולל כלכלית ועונשית, ממי שהתרשל או אפילו לא חשב על תקלות ובעיות שהיה עליו לחשוב עליהן ולצפותן מראש.
וכדי שבכל זאת יופקו כאן לקחים לעתיד, בלי בזבוז מטורף ובלי גרדומים בכיכר העיר, יש להתמקד בשלושה נושאים בלבד: א' הגדרה סופית של תחומי האחריות באופן חד וברור והכפפת כל גופי הסיוע לשעת חרום, כולל מד"א למשרד לבטחון פנים. ב' הקמת חמ"ל אזרחי ארצי לשעת חרום, משותף לכל הגורמים והעברת הסמכויות לידיו, כולל אלו של העיריות, ע"י שר הפנים, אם וכאשר מתקיימים ארועים מסויימים שיוגדרו.
ג' גיבוש נוהל שיקנה סמכויות למטה החרום, ל"גייס" או להפקיע מאגרי ציוד וכלי רכב ייעודיים השייכים לגורמים ציבוריים ופרטיים, כולל הגדרות פיצוי ודמי שימוש קבועים מראש.
להתראות ברעידת האדמה, לכשתגיע...
|