כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    עושים עסקים בברצלונה

    4 תגובות   יום חמישי, 19/12/13, 18:00

    הכל התחיל בבוקרו של יום בהיר, טוב, למען האמת מעונן חלקית עם ממטרים פזורים, כשטלפון מהבוס העיר אותי בשעה עשר בבוקר, כוס אמק, חברה של מניאקים לא נותנים לישון, "מה קורה אבאלה" אמרתי, "אבאלה תקרא לאבא שלך" הוא אמר, "טוב בוסלה, דבר" אמרתי.
    "רוצה לנסוע לכנס HP בברצלונה?"
    "לא, מעדיף לנסוע לפרוייקט ברעננה" אמרתי, "כאילו דה".

    "זו קריאה אחרונה לטיסה לורשה" הכריז קול נשי רענן במערכת הכריזה של שדה התעופה בן גוריון.
    כיביתי את הסיגריה וזינקתי על רגלי.
    "לאט לך ידידי" אמר א' איש המכירות שהתלווה אלי לכנס.
    "לא אמרו ברסה?" שאלתי.
    "ורשה" אמר.
    התלבטתי לרגע בין טיול שורשים לבין הכנס והתיישבתי חזרה במקומי.

    המלון היה נהדר. חמישה כוכבים בלב העיר, עשר דקות הליכה מהרמבלס ושאר תופינים תיירותיים.
    נאמן לאימרה Where ever I lay my hand, that's my home, עשיתי מה שעשיתי בכדי לשחרר את הלחצים שהפעילו עלי דיילות אל על החביבות והתמקמתי.

    הכנס נערך במרכז כנסים ענק באיזור הכפר האולימפי, כרבע שעה נסיעה במונית.
    היו שם מאות דוכני חברות עם המילה האחרונה בתחום התוכנה והטכנולוגיה, מגוון הרצאות ופורומים ועוד ועוד. כך לפחות סיפרו לי. בזמן שהתרמחים מההיי טק אוננו על טכנולוגיות הענן החדשות אני קרעתי את העיר.

    התעוררתי בעשר בבוקר. ארוחת הבוקר עד אחת עשרה והזמן קצר. ויתרתי על מקלחת, עטיתי עלי תחתון, ג'ינס וחולצת טריקו רעננה וירדתי לחדר האוכל.
    הבופה המה מכל טוב האדמה והחי. הסתערתי עליו כירושלמי נצור בשלג ובלסתי עד דלא ידע בין בייקון להאם, וחזרתי לחדרי למנוחה ועיכול עד שעה אחת.

    באחת ירדתי ללובי וניגשתי לעמדת הקונסלייר.
    סימנתי לו להתקרב אלי ואמרתי בקול נמוך: "Where can I get drugs and woman?".
    הקונסלייר הביט לצדדים וסימן לי להתקרב. הוא קרב אלי את ראשו ואמר בלחש: "...I don't know".
    סימנתי לו להתקרב מעט, קרבתי פני לפניו ואמרתי: "So where are the museums and churches?".
    הקונסלייר הביט לצדדים, נטה מעט קדימה ולחש: "...I don't know".
    בשלב הזה כבר כמעט התחבקנו, כך שסימנתי לו להתרחק מעט ואמרתי: "What do you know?".
    "I don't know English" הצליח סוף סוף הקונסלייר לסיים את המשפט.
    "אה" אמרתי, "אז למה לא אמרת? Ke pasa el putana unt marijuana?".
    הקונסלייר חייך. הוא סימן לי להתקרב. "I don't know".
    "Icho de puta madre, marikon" חשבתי לעצמי בספרדית ובעברית אמרתי לו: "כוס אמק ארס יה אחו שרמוטה, תחרה בזיבלמק ארס יה אחול שראמיט".
    שני בכירים מ HP שעמדו מאחורי הביטו בי בהלם. "ביקש שאלמד אותו קללות בעברית" אמרתי להם בטון מתנצל.
    אחד הבכירים סימן לי להתקרב. הוא התכופף לעברי ואמר בקול נמוך: "תגיד, אתה יודע איך מארגנים פה סמים וזונות?".
    סימנתי לו להתרחק. מנת האינטימיות היומית שלי כבר מוצתה מעל ומעבר עם הקונסלייר.
    "אם הייתי יודע הייתי פה?" שאלתי אותו, "תשאלו את הקונסלייר".
    בעודי יוצא מהמלון שמעתי מאחורי גבי את הבכיר מלמד את הקונסלייר קללות בערבית.

    ניסיתי את מזלי אצל ה Bell boy שעמד בפתח. הפעם נקטתי בטקטיקה שונה. הוצאתי שטר של עשרה יורו והחלקתי אותו לכף ידו.
    הוא סימן לי "רגע" והלך להתייעץ עם הקונסלייר.
    הוא חזר לאחר כדקה, סימן לי להתקרב אליו ואמר בקול נמוך: "We don't know".

    יצאתי מהמלון וסימנתי למונית לעצור.
    הנהג נראה ספרדי כך שהנחתי שהוא יוכל לספק לי מידע.
    סימנתי לו בראי להתקרב. "Speak English?" שאלתי.
    "Comsi comsa" הוא אמר.
    התכופפתי אליו ואמרתי: "Where can I get drugs and woman?".
    הוא סימן באגודלו כלפי מעלה ולחץ על דוושת הגז. לאחר כעשר דקות עצרנו ליד מרכז הכנסים.
    עמדתי להתפוצץ. "Didn't you understand?" צרחתי.
    "'Comsi until 'Where can I find" הוא אמר, "After - comsa".

    אלפי אנשים עדיין זרמו לעבר עמדות ההרשמה: אירופאים בחליפות מחויטות, ישראלים בחליפות ספורטיבו אלגנס ועבדכם הנאמן בג'ינס וטריקו ותחתון מיום האתמול (כוס אמק, כבר מליל אמש קיננה בי ההרגשה ששכחתי לארוז משהו).
    הכנס המה נשים יפות. "וואללה, הגרוש מתחת לפנס, ואני מסתובב כסומא בעלטה" חשבתי לעצמי.


    "גיל" קידם אותי בהתרגשות ידידי היקר מ' מ HP, "חיפשתי אותך". משני צדדיו עמדו שני תרמחים ממוצא גרמני שבכל סיטואציה אחרת היו מקבלים ממני שתי כאפות לראש, אבל המעמד מחייב.
    "תכיר" אמר מ', "זה האנס וזה פרידריך מדויצ'ה בנק, לקוח מאוד חשוב שלנו. אני רוצה שתהיה צמוד אליהם במהלך השהות כאן ותוציא אותם לבלות".
    בכל סיטואציה אחרת היה מ' מקבל כאפה לראש, בעיטה לבייצים ומעדר לקרקפת, אבל לא היה לי מעדר (כוס אמק, כבר מליל אמש קיננה בי ההרגשה ששכחתי לארוז עוד משהו).
    "בוודאי" אמרתי, "הם בידיים טובות". הייתי על סף בכי.

    האנס סימן לי להתקרב. הוא רכן לעברי ולחש: "Vere can ve get voman unt drugs?".
    חיבקתי אותו. "I don't know Hans" אמרתי.
    "I'm not Hans, I'm Fridrich" הוא אמר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/12/13 10:46:
      אל תשכחי תחתון להחלפה.
        21/12/13 08:31:
      ״תרמחים״ שנים לא שמעתי. טיפסת והורדת מהבוידעם ? בחודש הבא אני בברצלונה. להביא משהו ?
        20/12/13 22:28:
      לא יודע, לא הייתי...
        20/12/13 17:53:

      חייכתי חיוך.

      איזה כנס מעצבן.