שבוע עבר, שבוע חדש מתחיל... רציתי לשתף אתכם במשהו שעובר עלי...
שוחחתי עכשיו עם ידידה שלי והיא ממש עצבנה אותי, וזה לא רק היא, זה כל אותם אנשים שפשוט "אין להם סבלנות לדיבור", אני מדבר איתה די בהססנות כי אני יודע שהיא תקטע אותי ושוב אצטרך לחזור מהתחלה או שאשכח מה שרציתי לומר לה, לא אני לא בן 80 אבל עדיין זה מעצבן אותי שמפריעים לי בשטף הדיבור. יש להפרעות האלו 2 בעיות: בעיה ראשונה היא שכאשר אני מנסה להעביר את המסר ואני נתקל במישהו שקוטע אותי בשטף זה מפריע לי להעביר את המסר שהתכוונתי אליו כמו שצריך, ובעיה שניה היא שהצד השני גם לא יהנה מהמסר וכמו כן גם לא יקבל אותו כי הוא הפריע לי להעביר את המסר, אז מצד אחד הוא הפריע מצד שני הוא גם נדפק כי הוא לא הצליח להבין את המסר בגלל שהוא קטע אותי באמצע שאני מדבר...
דבר נוסף שאותה ידידה מרגיזה אותי הוא שהיא פאקינג כל הזמן מדברת על מחלות, יש אנשים שפשוט מוטב שלא היו נבראים, כל הזמן מדברת על המחלות שלה בצורה פסיכית לגמרי, אופן ההתעסקות שלה במחלות שלה מוגזם ובלתי שפוי, יש לי חברים קטועי רגליים וידיים והם יותר חיים ממנה, והיא בסך הכללי בריאה ברוך השם, יש לה קצת רקע של מחלות אבל כל ההתעסקות שלה בזה פשוט הופכת אותה לבחורה חולנית, אני מאמין שבנאדם שהוא חולה אסור לו להתעסק יותר מדי במחלה שלו, נכון הוא חולה, הוא לא מרגיש טוב, (אני מדבר לא על שפעת אלא על מחלות כרוניות), זו לא סיבה להפסיק לחיות, בנאדם חולה צריך גם לשפר את איכות החיים שלו בצירוף הסבל שהוא עובר, וכמובן לא להגזים ולהעצים את הדברים, כי הוא הופך את עצמו לבלתי נסבל על ידי הסביבה, אפשר להיות חולה אבל גם צריך לדעת לא לדבר 24/7 עם הסביבה שלך על מחלות שלך כי זה מעיק וזה מרגיש לא נעים בגוף...
דבר נוסף שמאוד מרגיז אותי הוא אנשים שלא יודעים לקבל ביקורת, בסדר... אני מודע לכך, ביקורת צריך גם לדעת כיצד להגיד, אבל גם כאשר אומרים את הביקורת בצורה יפה ועדינה עדיין יש אנשים שיפגעו מזה, אין בעיה שיפגעו אבל הבעיה מתחילה שאנשים לא מקבלים את הביקורת ועדיין ממשיכים בשלהם...
למשל אמרתי לאמא שלי שהעוגות שהיא מכינה מפוצצות במרגרינה, וגם הבייגלעך שהיא מכינה מלאות במרגרינה, היא כמובן נעלבה מזה, וכאשר אמרתי לה שהיא יכולה להחליף את המרגרינה בשמן סויה צמחי וגם לשים ממש מעט התחילו ההתנגדויות שלה, היא אינה מבינה שיש אנשים שרגישים למרגרינה ולכל הרכיבים השומניים המסריחים האלה, זה מגעיל, וזה עושה חשק להקיא, אבל שזה מגיע דרך שמן סויה צמחי או שיהיה ממש מעט כמה שפחות להרגיש את זה זה יהיה טוב, נקווה ביום מן הימים שהיא תבין ותדע לקבל ביקורת בצורה קצת יותר טובה.
שבוע הבא מתחיל, אחות שלי חזרה מהודו, מתחילים שוב השינויים הבלתי צפויים, המגבלות החדשות שיש עוד אחות בבית ההורים, מצד שני טוב שיש עוד אחות צעירה בגיל ממש כמוני בחדר השני, אני חושב שבכל דבר יש יתרונות וחסרונות בכלל שיש לך אחיות... הבעיה במשפחה היא לא האחיות ולא האחים אלא בהתנהלות של ההורים וכיצד הם מנהלים את המשפחה, במשפחה שלי יש פשוט כאוס, ההורים לא מסתדרים האבא כל הזמן אומר לאימא "אני אתחיל לחפש לי אישה אחרת" ואני עוד סופג את כל האש הזו... האימא מתייסרת ומתייפחת לנוכח האבא שמדבר אליה מילים כאלו, אך גם לה לא חסר, גם לה יש את השגעונות שלה, היא כל הזמן בדיכאון, יש לה פרצוף מתוסכל וממורמר אולי זה בגלל הזקנה או לא יודע בגלל מה, וכן גם היא חסרת סבלנות וזה מביא אותי בדיוק לאותה ידידה חסרת סבלנות ואני מקשר ביניהם.
עם אחותי הגדולה אני לא כל כך בקשר אם בכלל, וואלה זה דווקא טוב לי ככה המצב הזה... הילדים שלה חסרי חינוך לחלוטין, מה הפלא, הורים שהביאו את הילדים שלהם לעולם וכל היום עובדים רק כדי לומר שהם ''נהנים מאיכות חיים'' היתה פה איזו כתבה על בחורה שכתבה על איכות חיים וההקשר בין הכסף שכחתי את שמה ואת הדף שלה הייתי מביא לכם קישור אילו היה לי, אבל האחות הזו היא ברוך השם מבוססת, אבל הילדים שלה גדלים בבית ריק בלי הורים, ההורים כל היום בעבודה ובערב הילדים רואים אותם, ואני שואל בשביל מה להביא ילדים לעולם, אולי אפילו שווה לעבור מהמדינה המחורבנת שלנו הזו... למקום שיאפשר תנאי מחיה ממוצעים, שימו לב לא דברתי על תנאי מחיה טובים דברתי על תנאי מחיה ממוצעים |