לינה לוין מסע אמא ובן מאת הצייר יוסי מזרחי אני מניח שישראל היא מדינה המאופיינת בצעירים המספקים להוריהם סיבות לא מעטות לדאגה. זה מתחיל בגיל ההתבגרות ומרדנות הצעירים בכל מה שהוא יציב בסביבתם . ההורים כוססים ציפורניים ובטוחים שהם אלה שטעו בחינוך ילדיהם. לאחר מכן הצעירים מתגייסים לצה"ל ומספקים להוריהם שלוש שנים נוספות לדאגה הן מפעילותם והן מכפיפותם למסגרת קשוחה שלא מעניקה פינוקים שכה התרגלו לקבל בבית הוריהם. הסיפור האמיתי מתחיל אחרי שהחמודים הקטנים של ההורים משתחררים וברור לכולם שצריך לצאת לטיול הרפתקני וממושך שיפצה את הצעירים על התקופה המלחיצה של שירותם הצבאי. הפעם יש להורים סיבות אמיתיות לדאגה , מאחר והילדים אינם במסגרת החמה והמגוננת של הבית ואפילו לא במסגרת הצבאית הקשוחה שעל אף הכל שמרה על צעירים אלה מסכנות מיותרות. האמנית לינה לוין מצאה דרך מקורית לשמור על קשר רציף עם בניה, לחוות את חוויותיהם ולהחיות את המראות שראו. היא הפיגה את געגועיה דרך יצירת עבודות המבוססות על צילומים שנשלחו מבניה, ממסעותיהם בדרום אמריקה, עידן ב-2010 ושחר ב-2013. העבודות משלבות קטעי צילומים,זכוכיות, חרוזי זכוכית, אבנים, ענפים,חבל וחומרים ממוחזרים נוספים. כמו לדוגמה מרקם וצבע השלג מודגמים על ידי הדבקת חתיכות זכוכית קטנות, הסלעים על ידי אבנים כהות והשתברות האור על ידי זכוכיות בצבעים פסטליים. שילוב זה מחיה את הסצנות ונותן תחושה של אוטנטיות ויציאה אל החלל הממשי. העבודות מחיות מחדש את הרגעים האישיים, התחושות והנופים. האוצרת דר' דליה הקר אוריון , מסבירה שהמאפיין את העבודות של לינה לוין הוא יכולתה להפוך אומנות לאמנות, בזכות כישוריה, כושר ההמצאה ושילוב החומרים, סבלנותה והחוש האסטטי שלה. היחידות קטנות הממדים אותן היא מדביקה בסבלנות מרובה, מזכירות את משיכות המכחול הקטנות בהם השתמשו סרה והחברים האחרים של הקבוצה הפוונטיליסטית בסוף המאה ה-19. ניתן גם להשוות אותן לפיקסלים בדימויים הדיגיטליים. הדימויים הדיביזיוניסטים מכילים את כל המרכיבים של יצירת אמנות איכותית כמו: גוונים שונים, אור וצל ופרספקטיבה. התערוכה באכסדרת בית האופרה –המשכן לאמנויות הבמה, שד' שאול המלך 19 תל אביב. פתיחה חגיגית 6/1/2014 שעה 19:30 .
|
