כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיכון חינוכי

    3 תגובות   יום ראשון, 22/12/13, 19:14

    בעולם שנעשה יותר ויותר טכנולוגי, מסובך ורב-פנים, משקלה של "יחידת הקצה" הוא מכריע. יחידות הקצה קובעות אם דברים נעשים כראוי והראש הוא עצמאי, גדול ומחוייב. אי-לכך, מילות המפתח לענייננו הן "אוטונומיה" ו"גמישות". ארגונים שממשיכים לעבוד באופן היררכי (top-down) לא ישרדו לאורך זמן. הארגון הבולט אצלנו בדפוס העבודה ההיררכי, שכמעט אינו משתנה הוא – מערכת החינוך.


    "מערכת החינוך", אומרים לנו, "היא ספינה כבדה ומסורבלת, רבת סיפונים – מהשר ועד התלמיד –  ולכן קשה להזיזה". מאפשרים לשטח להשתנות במידת-מה ולהוביל יוזמות בשיטת ה-bottom-up, אבל המשרד מצטרף אליהן בזהירות, ובמידה שלא תעורר גלים מזיקים. המתח שנוצר בין המציאות המשתנה בטירוף, לבין החינוך שכמעט אינו זז, הוא מסוכן לכולם: לתלמידים שיוצאים עם "סחורה" פגת-תוקף, למורים שתפקידם הוא טכנאות של העברת ידע (מיותר ועפ"ר לא עדכני), למנהלים שהופכים מתווכי-ביניים בין המשרד לתלמידים, ולמדינה שאינה מקבלת בוגרים ראויים.


    העיקרון של "העברת חומר" בכיתה לצורך מבחנים, כפי שכבר נכתב ודובר מעל כל במה, הוא מיושן ולא רלוונטי. העיקרון הזה, שאצלנו הוא עדיין מוקד העשייה החינוכית, הביא אותנו עכשיו, במבחני פיז"ה, אל המקומות המבישים בדירוג ה-OECD; עוד כשלון בשורה ארוכה ומתמשכת. מערכת החינוך זקוקה לאוטונומיה, אבל המשרד חושש "לשחרר". כך זה שנה אחר שנה: הספינה כבדה, המלחים חוששים והקברניט עם הקלפים קרוב לחזה.


    האוטונומיה הדרושה למערכת החינוך היא – ביטול מרבית בחינות הסטנדרט הארציות: מיצ"ב, בגרויות, מקצועות חובה רבים ועוד. עכשיו מתחילה הפאניקה: מה יעשו בתי-הספר; התלמידים לא יבואו; ישרור כאוס; לא נדע מה קורה; והבחינות מחמל נפשנו. דברים איומים ונוראים. נכון, היום התלמידים מגיעים ובתי הספר מקיימים שגרה, אבל מעבר לכך – שום דבר משמעותי. מעבירים את הזמן מבחינה לבחינה.


    משרד החינוך צריך לצאת בהודעה, שהכל הולך להשתנות. כן, לקחת סיכון (סיכון צנוע בהשוואה ללא-מתרחש עתה). בתי הספר יהיו אחראיים בעתיד הלא-רחוק על מרבית התכנים הנלמדים, על סדר-היום הבית ספרי, על התקציב ועל העסקת המורים. הכל הולך להשתנות. זה לא מעכשיו לעכשיו, זה ייקח מספר שנים, אבל זאת התכנית והיא תתחיל כבר בשנה הקרובה. אנשי חינוך שאינם בנויים לקחת על עצמם את האוטונומיה החינוכית – מוזמנים לפרוש.


    המנהלים והמורים, "למרבה הזעזוע", יצטרכו עתה לבצע למידה משמעותית, גם לתלמידים וגם לעצמם. שינון יהפוך לחקר, בחינות לדיוני עומק, "ערכים" לשיחות על זהות אישית; ניתוק לקשר הדוק עם סביבת בית הספר; ו"הישגים" יימדדו בטווח רחב של תחומים – כלל הכישורים האנושיים – ולא רק בתוצאות מבחנים. הצוות יצטרך להיות יצירתי, ולבנות את הייחוד של בית הספר, ודאי עם הקהילה שבמסגרתה הוא פועל, ולטובתה. עינו של האח הגדול לא תעקוב עוד אחר כל תזוזה והחלטה, והמפקחים ימירו רגולציה בהדרכה וסיוע.


    משרד חינוך שיוסיף לחשוש, ויש שאורבים מעבר לפינה, לא יעשה את מלאכתו נאמנה. גורמים שונים אכן מבקשים להשאיר את מצב המערכת כמות-שהוא: מיושן ועייף, ולא אחרונים בהם ארגוני המורים. אבל מי שינסה למנוע את השינויים הדחופים הנחוצים, במחשבה שכך הוא משרת את האינטרסים של בעלי העניין, כורת את הענף שעליו הוא יושב. בעידן שבו ממירים בתי ספר במרכזים קהילתיים שעובדים עם טאבלטים ולמידה מרחוק, כיתות של 35 תלמידים בלמידה יחידנית שמתבצעת רובה בבית בהנחייה אישית – שינויים שהדמיון מתקשה להכיל – השמרנות החינוכית היא תפיסה שלא תחזיק מים.


    בכדי לבצע את הנדרש – להפוך את יחידות הקצה הבית ספריות לעצמאיות ואחראיות – יש צורך בגיבוי ציבורי ותקשורתי מאסיבי: לחזק את ידי השר, שבשאיפה – ירים את הכפפה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/12/13 12:56:

      צטט: דוקטורלאה 2013-12-23 11:17:41

      מסכימה עם דבריך. סיפור להדגמה : אחת מכלותי היא מורה בתיכון לפיזיקה ולמדעים (תואר שני תוספות), נחשבת למורה מעולה. ביום חופשה נטלה את ילדיה , (ארבעה) לטכניון הישן בחיפה, ובילתה איתם יום תמים שם. הם קבלו שיעורי פיזיקה בעזרת המצגים. כולם תלמידים מצטיינים בנושאים אלה. לדבריהם, זה היה השיעור הטוב ביותר לו זכו. בכך היו צריכים לזכות את כל תלמידי ישראל בגיל ובכיתה המתאימים.

       

      החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  


      בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

      ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

      אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

      התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

      נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים בדגם סדברי, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

      בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

      -----------------
       * ראו: דו"ח ועדת הררי, בראשותו של פרופ' חיים הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

       

        23/12/13 19:30:
      אין סיכוי. כבר היום מדובר ב-,כל אחד לנפשו", כפי שמכריזים בספינה טובעת. הבית והאפשרויות ותשומת הלה לילד, זה מה שקובע את השכלתו.
        23/12/13 11:17:
      מסכימה עם דבריך. סיפור להדגמה : אחת מכלותי היא מורה בתיכון לפיזיקה ולמדעים (תואר שני תוספות), נחשבת למורה מעולה. ביום חופשה נטלה את ילדיה , (ארבעה) לטכניון הישן בחיפה, ובילתה איתם יום תמים שם. הם קבלו שיעורי פיזיקה בעזרת המצגים. כולם תלמידים מצטיינים בנושאים אלה. לדבריהם, זה היה השיעור הטוב ביותר לו זכו. בכך היו צריכים לזכות את כל תלמידי ישראל בגיל ובכיתה המתאימים.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין