כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפורי מסע

    סיפור מסע.
    הסיפור שנמצא לנו בתוך החור שבנשמה ,הסיפור שאנו רוצים לעשות ,ולא מעיזים לקרוא תגר על המוסכם והרגיל והצפוי
    הספר שאתה רוצה לכתוב וקשה לך.
    הטיול בלי סוף, שאתה חושב חושב אבל לא מעיז.
    האהבה הענקית שאתה בטוח שמגיעה לך .
    סיפור של מסעות סיפור של דרכים ,סיפור בלי סוף ,ובלי התחלה, סיפור של אהוד בנאי כואב ועצוב
    סיפור משפחתי
    סיפור של ילדות
    סיפורי מסע שיש לבצע אותם בתוך הנפש בתוך האין סופי שיש בך ,מה המחיר שלהם?
    זה קורה בטח ,ואז השמים קרובים קרובים.

    סיפורים -ככה אני אומר מילים

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    חיים

    2 תגובות   יום שני, 23/12/13, 20:27

      
    ספרים אמורים לתקן את העולם, ספרים טובים מטהרים את העולם מרוע ובורות. אמרו את זה לפני ובטוח טובים ומכובדים ממני. 
    אני אוהב לקרוא בדיוק כמו שאני אוהב לכתוב. מרגש אותי להביט במילה הכתובה ולחוש איך היא צפה ומתחברת למשפט שיכול להוציא ממני רגשות כה עמוקים. לפעמים אני סתם נשאר ילד רגיש, אולי זה טיפשי, אבל חדלתי להתנצח עם התחושות האלה. ככה זה.
    רגשן דפוק.
    אני קורא ספרות מרהיבה של מונרו, קאמי. קארבר, או כל סופר משובח אחר ואחרי כל תהליך קריאה כשאני מעכל את המילים לגופי, ההבנה וההכלה של הסיפור יכולה להיות מטלטלת עד מאד. לרוב אני נשאר משתאה איך המילים נרקמות למהות כה גדולה ועוצמתי. 
    שאני כותב מילים הן נכתבות מתוך פנימיות מוצפת בקונפליקטים, ובתחושת חוסר מקום ואיזון מדויק, ואולי אם נדייק בעומס ברגשות. חדלתי מזמן להסתיר את האמת שלי מעצמי כמו שאני לעולם לא יהיה מוכן להפסיק להאמין שאנחנו אמורים לחיות בעולם טוב, עולם מצוין. 
    והנה, בימים אלה פורסם בעיתונים דוח העוני, בישראל יש אחוז ניכר של ילדים רעבים, ולא ניתן להתעלם מניצולי שואה שקופאים מקור, מה זה אומר עלינו על התוצר שייצרנו לעצמנו. המראה של העיוות המכעיס והמקומם יוצר בי ובטח ברובנו עצב גדול מאד. 
    כולנו כותבים את המילים שלנו על הקיר אבל היי קצת אולי נהיה יותר בשקט. אנחנו אמורים לתקן את העולם ... ככה היינו צריכים. כנראה
    בעיני זה חלק מהחיבור לכך שספרים אמורים לתקן את העולם. הילדים אולי לא יאכלו ספרים ולא יתכסו באותיות, אבל הספרים ילמדו אותנו, את כולנו שהעולם חייב להיות רגיש ומלא בחמלה, באור וברכות. גם אם כולנו נעצום את עינינו ונביט לתוך הבפנים שלנו נשקיף העצב שקיים במקומות בהן אין את הלגיטימיות של מזון ושמיכה חמה. זה לא נורמאלי . בחיי

    פה צריך לפוצץ.... וחזק

    לאדי ודר אני מאמין תמיד...ככה זה .

    http://www.youtube.com/watch?v=DgQR0x5ljek

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/12/13 17:49:

      .

      צרופי אותיותיך בפוסט המופלא עושות את שלהן.

      .

      החברים מ"ירקון חטיבת הגשר",

      מאמצים ותומכים בקשישים הלכה למעשה,

      ואומרים:

       

      די לשתיקת הקשישים.

      .

       

      .

      .

      .

      ''*

      .

      בתנועה מתמדת... לקראת...

      ''
      ''
      החברים מ"ירקון חטיבת הגשר".
      .
      תודה על הפירגון

      .

        24/12/13 07:06:
      לרוב, נושאים בעלי חשיבות גדולה נתפסים כנוגדים זה את זה, כמי שאחד מהם באל על חשבונו של השני, ולא כך הדבר. תרבות וסעד ורווחה, הם בדיוק כאלה. אף לא אחד מהם בא על חשבון השני. שניהם גם יחד הם אבני בסיס לכול חברה אנושית מתוקנת.

      פרופיל

      דרור41
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      סיפורי מסע