מלחמת לבנון השניה

כאן בתל אביב הכל שקט ורגוע

עד היום לא מבינים מה היה שם

הטוב בעם היהודי, שהוא מתלכד בשעה צרה

אנשים טובים באמצע הדרך שאירחו תרמו עודדו

השלטון ממש ממש לא עשה כלום,נראה לי כך

לפחות אמנות לעם ומשרד החינוך

החליטו לשלוח צוותים, לשמח את תושבי הצפון במקלטים

שיבורכו על היוזמה,מה יכפת להם, זה לא הם הולכים

בלי לציין שמות, היו כמה מהמשרד, שכן באו לחיפה לכרמיאל וישובים בסביבה

מקבלת טלפון רשימת מקלטים וישובים,תנסי לארגן עוד אמנים,יש הסעות,אין ממש היענות

היו כמה הסעות ,,כל השאר, הייתי צריכה לנסוע עם הצוות לבד.

טוב, גם אני פחדנית, אבל תמיד אומרת לי לא יקרה כלום

תתפלאו,זה מה שהיה,

כל הקטיושות נפלו או לפני או אחרי,או בדרך או שאני כבר במקלט

יש הופעה אחת שלא אשכח,היום של הפסקת האש ,למזלי.

מופיעים ,מועצה אזורית מעלה יוסף

הרכזת מודיעה, שיש עוד מקלט, ליד, שעלינו להגיע לשם

היא מבטיחה לקחת אותנו

פתאום היא אומרת ,אני לא יכולה לבוא איתכם, סעו לבד

ישר ישר ישר,זה לא רחוק

מה לעשות? נוסעים נוסעים נוסעים נוסעים,לא נגמר

רואים טנקים חיילים,

מתקשרים אליה,תגידי איפה זה,אנחנו כבר בלבנון,

היא אומרת, כן, זה ממש על הגבול

הישוב זרעית

עכשיו אני כבר נבהלת,פתאום שומעים בומים

זה כלום ,זה ירי של צה"ל

מה כלום?,עכשיו תעצרו לי פה ,לעשות פיפי חחחחחח

טוב הגענו,מקלט קטן ועלוב

אך הלבבות ענקיים,נשים ילדים שמחים שרו ורקדו

נגמר

רוצים לברוח מהר מהר,

נשות הישוב אומרות לנו רגע,חכו, חכו

טוב, מחכים.

פתאום הן באות, עם סל של שזפים,מגש של שפנג' (סופגניות במרוקאית)

עוגות עוגיות

קחו לדרך.

כל הפחד ירד לי

מה אני בכלל

לראות נשים ילדים ,שגרים ממש על הגבול ,מתמודדים באומץ בגבורה

שמחים מתפקדים לא רק במלחמה

את הגברים שיוצאים לשמירות על הישוב,עם קשיי פרנסה לא קלים.

התמלאתי גאווה, להיות שייכת לעם הזה

מצדיעה לכם תושבי הצפון