רשם קול 13
אהלן וסהלן
Beyonce - Beyonce (2013)
אם לא חזרתם זה עתה מטיול לירח, או אם הראש שלכם לא תחוב עמוק מדי במעלה מערת האלטרנטיב (שזה בסדר גמור, תנו לי שניה להראות לכם את האור וכבר תוכלו לחזור) בטח שמעתם שביונסה היכתה את עולם המוסיקה בתדהמה כששיחררה בשבוע שעבר לItunes, בהפתעה גמורה, אלבום שלם ובו 14 שירים ו17 וידאו קליפים שמלווים אותם. כמו שאולי גם שמעתם, הביקורות אהבו אותו מאד, ואשמח לחדד: מדובר באלבום ענק. כביר. פורץ דרך. מבריק, אמיץ, נועז, לא מתחנף, מאתגר, חדשני, אלבום הפופ של 2013 ויותר מזה, ואני הכל חוץ מציני. מתוחזקת במפיקים וכותבים מוכרים כמו פארל וויליאמס וג'אסטין טימברלייק ומוכרים פחות אך כאלה שעובדים עם מיטב כוחות הפופ היום, היא בנתה פירמידה אנושית שמורכבת מאמניות דוגמת ג'נט ג'קסון, בריטני ספירס, קיילי מינוג, ריהאנה, מיסי אליוט, קישה, מדונה ואחרות, טיפסה עליהן בעקבים המוזהבים שלה ובעודה ניצבת בראש הפירמידה, בבגד גוף זהוב גם הוא, ירכיה הנשיים מובלטים ויד אוחזת במותן, הרימה אצבע משולשת לעולם כולו. היא מלכה. לא. היא המלכה והיא אישה שאין דברים כאלה. טקסטואלית זה אלבום אישי מאד וחיי המשפחה המתוקשרים שלה עם ג'יי זי לצידה וביתם Blue ivy רק עוזרים לדמיין איך נראים בחיים האמיתיים משפטים כמו "I've not been feeling like myself since the baby. Are we even gonna make it" ב "Mine"  או לחילופין, ("We woke up in the kitchen saing how the hell did this shit happen oh babe" ("Drunk in love".  זה גם אלבום סקסי. מאד סקסי. קחו את Yonce / Partition למשל (הקפה לא נותן לאמבד. תלחצו על הלינק): Driver roll up the partition please I don't need you seeing 'yonce on her knees Took 45 minutes to get all dressed up We ain't even gonna make it to this club Now my mascara running, red lipstick smudged Oh he so horny, he want to fuck He bucked all my buttons, he ripped my blouse He Monica Lewinski all on my gown Oh there daddy, d-daddy didn't bring the towel Oh baby, b-baby we slow it down Took 45 minutes to get all dressed up We ain't even gonna make it to this club Driver roll up the partition fast Driver roll up the partition fast Over there I swear I saw them cameras flash Handprints and footprints on my glass Handprints and good grips all on my ass Private show with the music blasting He like to call me Peaches when we get this nasty Red wine drip, talk that trash Chauffer eavesdropping trying not to crash" או ב Blow הענק: "I can’t wait ’til I get home so you can tear that cherry out, turn that cherry out" היא שרה את הטקסטים האלה, אבל לא כבחורת היפ-הופ ממוצעת, כזו שעושה ושעושים עליה גריינדינג (הכוונה טווריקינג. א.א.) היא שרה ממקום של אישה מינית וחזקה ולעוצמה הזאת היא מתייחסת ב Flawless (תלחצו!) שמסמפל את הרצאת הטד של הפמיניסטית הניגרית צ'יאמאנדה נגוצי אדיצי. וב Bow down I know when you were little girls You dreamt of being in my world Don't forget it, don't forget it Respect that, bow down bitches I took some time to live my life But don't think I'm just his little wife Don't get it twisted, get it twisted This my shit, bow down bitches Bow down bitches, bow-bow down bitches (crown) Bow down bitches, bow-bow down bitches (crown) Town vicious, H, H-Town vicious I'm so crown, crown, bow down bitches! כאן, בקטע מלפני יומיים ממש, תוכלו לצפות בה עונה לשאלות מעריצים ומספרת על איך היא הצליחה לשמור על הפרוייקט בסוד, על האומץ שנדרש ממנה לחלוק את חייה האישיים כך, על החששות לפני הוצאת פרוייקט חדשני כל כך ועוד, והכל מרגש עד דמעות ועטוף שכבות שכבות העצמה נשית. אלבום שמגדיר מחדש את ה 10/10 והיו עוד סינגלים Charlotte Gainsbourg - Hey Joe  הבמאי השנוי במחלוקת לארס פון טרייר משחרר בקרוב את סרטו החדש "נימפומנית" שבפס הקול שלו תוכלו למצוא בין השאר את השיר הזה, משולש שאין לעמוד בפניו - צלע אחת, המקורית - הקלאסיקה של ג'ימי הנדרקיס. צלע שניה היא שרלוט גינסבורג, "הבת של" והנהדרת בזכות עצמה, והצלע השלישית, מאחורי הזכוכית - בק, שכבר שיתף איתה פעולה בעבר, כמו גם כאן, כמפיק. זה מצויין כמו שאתם חושבים שזה. וזה מעביר צמרמורות בכל המקומות הנכונים. 10/10 Adi Ulmansky - Work it  עדי אולמנסקי היא נציגה כפולה: אחת נציגה מכובדת מטעמנו בעולם הפופ העולמי ושתיים נציגה מכובדת לא פחות של הסאונד העולמי כאן, והיא משגרת סינגל חדש שכולו נצנצים. הפזמון מדבק כמו שצריך, הבית אין יור פייס כמו שצריך, כצפוי, יש קטע קצת לא צפוי באמצע וכל פרט ופרט מוקפד: מסאונד הסנר הבוהק ועד לציפורניים המלאכותיות שלה בקליפ. לא מובן מאילו שמהחור המסוכסך הזה במזרח התיכון יוצאת מוסיקה שעומדת גאה בשורה אחת עם מה שנעשה כרגע בקצה הפופ העולמי. זה אחלה לגמרי ולוואי ויבואו רימיקסים שיביאו עוד שכבות וכיוונים. Disclosure feat. Sasha Keable - Voices  ההרכב הלוהט, בסאונד המוכר והגרוב העכשווי והמזיז שלו נותנים עוד סיבה למה אלבום הבכורה שלהם מועמד לגראמי כאלבום הדאנס של השנה. 9/10 Lorde - No better  בשיא התהילה, עם להיט ענק בראשי המצעדים ואלבום שיצא לא מזמן לורד מפתיעה בסינגל חדש, סתמי כמו פריכית אורז, שמרמז שוב שלמרות קול ייחודי וגישה סופר קולית יש מצב שמדובר בבלון קטן כי בעוד שהבחורה שאמנם כתבה שניים שלושה שירים מדהימים, הם גם מהווים פחות מרבע ממאסת היצירה הצעירה שלה בעוד שהשאר חיוור מינוס. 7/10 Royksopp feat. Jamie Irrespressible - Twenty thirteen  לא עובדים עליכם. סאונד ושיר ג'אזי משנות השלושים. כטיזר לאלבום הוא מסקרן מאד, כשלעצמו הוא לא יותר מאשר דאחקה בריאה. 8/10 אחרי להיטים של אניטה בייקר ואריקה באדו סטאר סינג'ר המצויין נותן פרשנות רקידה ועכשווית ללהיט החלקלק של שאדיי. המקור ירד לי יותר טוב בגרון, אבל בזמן העיכול של האדיט הוא צף ועל לי עוד כמה פעמים, ובקטע טוב. אפשר להסטרים ולהוריד בלינק למעלה. 8.5/10 Jose Gonzales - Stay alive  חוזה גונזאלס, יוניפ, עוד שניה בארץ, במה שנשמע כמו גרסה פולקית לשיר של M83. 8/10 Cymbals - Winter 98  כביש לא רע שבערך באמצע הדרך מתכסה במנהרה. כשהיא תיגמר, הוא יהיה Highway שוקק. 9.5/10 Young Jean Lee היא מחזאית ניו יורקית שבשיר הזה נוכחת שהיא תמות מתישהו ושזה יהיה, אם לשפוט על פי המוסיקה שמלווה את התובנה הזו, קצת מצחיק וקצת מסעיר ולגמרי בסדר. באלבום הבכורה שלה ישתתפו בין השאר דיוויד ביירן, לורי אנדרסון ואד-רוק כך ששווה לשים לב אליה. 9/10 וגם גורי אלפי ורד בנד כיסו את All that she wants של Ace of base. גרררר אלבומים Dum Dum Gils - Too true  מה יש בהם, בהרכבים אלטרנטיביים נשיים שנשמעים תמיד כמו הרכבים אלטרנטיביים נשיים? הרכב הבנות הרוק-נויז-פופי המשמח חוזר באלבום חדש, וגם כאן מהדהדות תזכורות של הרכבים אחרים מ Curve ועד הבאנגלס ואול סיינטס. משהו בהרמוניות, משהו בגוון הקול, משהו בכתיבה.. אני חושב איך בנות בהרכבים כאלה מנגנות גיטרה אחרת מאשר בנים. בנות יאחזו מפרט ויפרטו על כל ששת המיתרים (או חמשת, או ארבעת) מלמעלה למטה וגם חזרה, שוב ושוב ושוב ושוב, יוצרות מבנים אקורדיים מעל קצב קבוע, שמח בדרך כלל. בנים יאחזו את הכלי הפאלי ותמיד, מתישהו, יפרצו קדימה ויתפסו את הבמה בסולו וירטואוזי. למה זה? אני שואל את עצמי כשבאוזניות הבנות מנגנות פזמונים פופ רוק אלטרנטיביים בגוונים שונים של שחור, שלצערי, בכללם הם פשוט לא מספיק טובים. את The lost boys and girls, הסינגל המוצלח, ביקרתי באחד הפוסטים הקודמים. למעלה - Cult of love, אחד משלושה-ארבעה השירים המוצלחים יותר באלבום הזה. 7.5/10 Mogwai - Rave tapes  אלבום חדש למוגוואי ובמיטב המסורת, ברובו המכריע קטעי רוק אינסטרומנטליים שיכולים לשמש בקלות כפסקול לסרט, אבל לא בקטעים הדרמטיים שלו. כמו הערבה מארבעת המינים - יש להם טעם אבל אין להם ריח. 7/10 Cabaret voltaire - Collected Works 1983-1985  חג המולד זה כנראה מה שאתה עושה ממנו. הרכב הפופ - טכנו - אינדאסטריאל האייטיזי זוכה לקופסא מהודרת של שישה דיסקים ושני DVD (!) הכוללים את יצירותיהם מהשנתיים המרכזיות של פעילותם המוסיקלית, כולל רימיקסים. מחמם את הלב לדעת שחברת התקליטים של הלהקה (Mute) רואה קהל לכזו קופסא. למעריצים השרופים והאמידים, פאנקיסטים שהלכו לעבוד בפרסום למשל, זה פריט יפה לאוסף. לאחרים ולחוקרים את שורשי הז'אנרים העכשוויים - אפשר להסתפק במבחר קטן יותר מיצירתה של הלהקה החשובה הזו. וחוץ מזה... |