כותרות TheMarker >
    ';

    שינויים בהרגלי הצמיחה

    התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :)

    עמית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    מיטת מעבר

    2 תגובות   יום רביעי, 25/12/13, 17:27

    שבוע שש עשרה. לא הספקתי להתעורר והיא התפרצה עליי מבלי שעשיתי כלום, כלומר חטאתי בשינה ותו לא. חלמה חלום בו אני ורק אני מגלם את הרשע, ובחלומה אני מעצבן אותה ואז היא התעצבנה תוך כדי שינה, כלומר היא ישנה עצבנית כל הלילה, ולרוע מזלי התעוררה מגה עצבנית. התוצר הוא אישה הריונית עצבנית במיוחד היות ועיצבנתי אותה כל הלילה בחלום ומרגע זה ואילך היא תדגמן עצבים כל היום בגלל אותו חלום לרבות זה שלא טרחתי להעיר אותה מהחלום הכל כך נורא הזה. מודה באשמה מודה בעובדות. נשמע כמו טפשת הריון. נעים מאוד עמית ואני הבעל.

     

    מדי בוקר שופכים עליי דלי שלם של עצבים. כיף! חוץ מזה תעזבו אותי משבועות, תחילת חודש רביעי ואתמול דקרו אותה בבטן, בדיקת מי שפיר משהו ופוף נעלמו כמה אלפי שקלים. ולא, לא היה לי ממש נוח להסתכל אבל היא הכריחה אותי! הפעם הראשונה שלנו בבדיקה הזו היתה עם גילי והפעם השנייה ממש אתמול. רמז – אנחנו זקנים. כן פעם שנייה יותר מדי. נאספו אל כמה מבחנות מים משק השפיר קוראים לזה, אבל ההורמונים נשארו עמוק בפנים זה בטוח. הייתי אמון על המוניטור והתפקיד שלי היה לוודא שהמחט לא באמת פוגעת בעובר. זה מן קטע כזה אולי של נשים בהריון, יש רופא שלמד מספיק זמן ואני בהחלט חושב שהוא די מיומן בביצוע ההליך הזה, אני רק יושב בצד, לבן, מחזיק את התיק ושם את הטלפונים של שנינו על "שקט". ולא אני לא מתכנן לקרוא באמת את המדריך השלם לטיפול בתינוק ובילד.

     

    וכך פחות או פחות נראים הבקרים שלי, לקראת המשך היום השפעת ההורמונים פגה לאיטה ואז למחרת בבוקר זה חוזר חלילה. היום אני בייביסיטר על מירב. גילי לא ממש מבינה למה אמא שלה לא מרימה אותה, ומה פתאום אבא לוקח ומחזיר מהגן. ואני לא ממש מבין למה נקודה. יש לי כל מיני משימות כמו לבדוק על עגלת תאומים, עגלת אחים – מה לעזעזל הבדל בכלל? ואז היא מאיימת: "אני מזמינה מאי ביי ולא מעניין אותי כלום!" ואני במבט המופתע שלי פשוט מהנהן ומסכים, מהנהן ומסכים. לא פשוט.

     

    אני מזדקן. מעדיף לאכול יותר סלט, הולך לישון יותר מוקדם, מפנטז על ויטמינים, מבקש לראות חדשות וסובל מכאבים בברכיים כשממש קר אבל נופח כרגיל תודה לאל, מירב התחילה לקרוא לי בואש ואומרת שלקום איתי בבוקר זה כמו לקום עם גופה. ברגע שמרימים את הפוך כמו נולדת בחדר אטמוספירה שלמה של גזים והורמונים כאחד, ואני לאו דווקא מדבר על כוכב לכת ממש לא. ארבעים פלוס פלוס. לא ממש רוצה לחשוב על הגיל שלי  כשהילדים שלנו יסיימו תיכון וצפונה טפו שיהיו בריאים, אני אהיה ממש זקן וזקנים לא ממש הולכים עם מותגים – זה נורא כשאני חושב על זה. איפה עושים מנוי לפמפרס?

     

    מזל שהבית מצוייד היטב לעוללים, כמעט לא צריך לרכוש שום דבר חדש, מקסימום כלב או חתול. מתחילים לחשוב על שם עכשיו, אסור לי עדיין לגלות את מין העובר אבל אנחנו קוראים לו מקס. אם זה בן אז הכיסא אוכל שלנו סגול ואני עדיין הופך בסוגייה. גילי עוד מעט עוברת למיטת מעבר, והדיונים על זה כל כך מעייפים אותי, וכמה ולמה, והצבע והמזרן, והמעקה, והמיקום והמחיר ועוד לא רכשתי שער למדרגות, ולמה אני לא עושה את זה, ובכלל למה אני לא עושה כלום. נעים מאוד עמית פעם שנייה ואני כבר רגיל.

     

    שורה תחתונה אנחנו בהריון שוב פעם. תיקון, אשתי בהריון אני סתם באמת. יש אוירה של טרור והורמונים בבית, שום דבר חדש שאני כבר לא יודע להתמודד איתו. תיכף הקטנה תבוא לפה, תבקש לראות סרט על כלבים ביוטיוב היא תצעק 'הב הב' ואני אצעק שאני רוצה כלב. מן ריטואל כזה שחוזר על עצמו בימים האחרונים. ת'כלס רק אחת באמת שולטת פה ביד רמה והיא רק בת שנה וחצי עם מניירות של בחורה ללא ספק. היא צמודה לשתי החברות הכי טובות שלה - האחת היא הג'ירפה שלה והשנייה היא קיטי, כל הבית קיטי ואנחנו ההורים רק התפאורה בבית, מעבר לזה אנחנו באמת מיותרים. הולך להיות מעניין זה בטוח.

     

    מוקדש למין החזק.

     

     

    עמית

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/1/14 15:40:
      עמיתוש, לא משעמם לך בכלל...(:
        27/12/13 00:10:
      נו.. ידעתי לארגן לך איזה שפעת?