כותרות TheMarker >
    ';

    רווית ביקורות קולנוע

    בלוג ביקורות סרטים וקולנוע.

    0

    ביקורת: הכל אבוד - וגם הסרט אבוד

    0 תגובות   יום חמישי, 26/12/13, 01:25

    ''

    תסתכלו על התמונה. זה כל מה שתמצאו בסרט "הכל אבוד". 

     

    זה די מפתיע שבאותה התקופה שולטים בקולנוע דווקא הפאן המקורי והייחודי של סרטים בעלי שחקן אחד. "הכל אבוד" הוא מעין גרסא ירודה של כח משיכה, והצפייה בהם ברצף קצת מנמיכה מערכו של הסרט. אבל אם ניתן להתעלם מן העובדה הטיפשית שצפיתי בהם יום אחרי יום, בואו נדבר על הסרט- "הכל אבוד" הוא סרט מינימליסטי, פשוט, שכולו בנוי על שחקן אחד והוא לא מתפשר על כלום. בחרת לראות את סיפורו של אדם שוהה על ספינה באמצע הים? אתה תראה אותו מההתחלה, עד הסוף, מא' ועד ת'- גם אם ייגמר לך הרצון לנשום בסופו של הסרט. מאתגר, מצריך סבלנות, אך האם זה שווה?

     

    הסרט מתחיל מהנקודה בה נמצא אדם על ספינה, והרוחות מאבדות את כיוונם והוא מוצא את עצמו בלב הים כשאספקת האוכל נגמרת. כדי שנבין שאספקת האוכל נגמרת, אנחנו צופים בו אוכל ואוכל- כל ביס, כל לעיסה, וכל בליעה. אין פשרות, גם אם מדובר בסצינה של 8 דקות לפחות של אכילה ובליעה- אנחנו שם. לאחר מכן, אנחנו צופים בו הולך הלוך וחזור מבטן הסירה, המקום הסגור לבין הסיפון הפתוח. הלוך חזור, הלוך וחזור- ואין פשרות.  במשך השעה הראשונה של הסרט לא מתרחש שום דבר. הוא הולך, חוזר, אוכל, ישן ומתעורר- ואנחנו רואים את הפעולות האלו במלוא ביצוען. כל מה שאנחנו יודעים על הדמות הוא מן הפעולות שהוא עושה- והן כ"כ, אבל כ"כ לא מעניינות. אנחנו לא צריכים לעבוד על עצמינו שהן מעניינות, כי הסרט בעצמו נכשל במטרה הכי גדולה שלו- לרתק את הצופה. 

     

    כשעושים סרט עם שחקן אחד המטרה הראשונית היא לדעת כיצד לא להפוך את העובדה הזאת למשעממת ובעזרת כמה שיותר אלמנטים לגרום לסרט הזה לרתק למרות הקושי. דמות אחת, שחקן אחד ואף אחד באופק- ובמקום להראות משהו מעניין, הסרט מראה לנו אותו אוכל. רוברט רדפורד שחקן נפלא- אך הדמות שהוא משחק כ"כ לא מעניינת שכל אחד היה יכול לשחק בצורה הזו ולעשות את אותן הפעולות הפשוטות שהוא עושה. מלבד אלו, לסרט כמעט ואין פסקול- ורוב הסרט מציג תמונות מצב חסרות משמעות לצד צלילי הגלים המתנענעים. 

     

    הסרט "כח משיכה" הצליח לגרום למתח מטורף ומורט עצבים בזכות האפקטים, הצילום, הבימוי שבאמת נתנו לך להרגיש שאתה שם- ואילו הסרט הזה לא מנסה לגרום לך להרגיש שאתה שם, אלא לחשוף אותך למה שקורה שם. הסרט מלא בכשלי בימוי טכניים, ג'אמפ-קטים, צילום מקרטע ולא מובן, סצינות שבנויות בחוסר מעוף מובהק ובחוסר מחשבה עצלני במיוחד. ובכללי, הסרט ''כח משיכה'' הוא סרט מבדר, קצבי, סרט שבאמת שווה לראות אותו- ואילו "הכל אבוד" הוא סרט יבש, נטול רגש, נטול אווירה ובעיקר נטול סיפור.  

     

    הסרט בקצב איטי ומעיק במיוחד- הסרט "אהבה" של מיכאל הנקה הוא כמו "מהיר ועצבני" לצד הסרט הזה. יש המון סצינות שבהם הסרט יכול ומצליח לעורר עניין, אך הן באות והולכות בשניה ונשכחות שניה אחריהן. הסרט משקיע את רובו בהצגת רוברט רדפורד ישן, הולך, ואוכל. למה הסרט בוחר להתעלם מקטעי ה"אקשן" ולהציג אותו דווקא אוכל במשך רוב הזמן?  לא יודע. הייתה אופציה להפוך אותו לסרט מתח עוצר נשימה באמצעות קטעי המתח והאפקטים הפוטנציאלים שמוצגים במשך שניה ונעלמים אחריה, לעומת סצינות של דקות שלמות שלא קורה בהן דבר. ואז, ברגע אחד, הסרט מתחיל להיות מעניין. פתאום משהו קורה, פתאום העניינים מתעוררים לחיים- ואז באות כתוביות הסיום. מתסכל, אך לפחות סצינת הסיום הייתה מעולה. 

     

    כשצפיתי בסרט, כל מה שרציתי הוא שהאורות ידלקו והסרט ייגמר. אך דווקא כשזה קרה, התחלתי להעריך את הסרט. כי אולי קולנוע טוב לא חייב דווקא לבדר- אולי סרטים הם לא דווקא בשביל הנאה. אולי הסרט בחר להתעלם מהאקשן בסרט כי זוהי לא התחושה שהוא רצה להעביר- הסרט לא רוצה לגרום לך להנאה מסויימת, הוא לא רוצה לרתק אותך-הוא פשוט רוצה לשקף לך את המציאות שבה אדם נתקע בלב ים, מציאות בה אין תקווה והכל אבוד. גם אם המחיר כבד וגם אם הסרט מעיק- הסרט הצליח לעשות את זה. האם זוהי הדרך, והאם בשביל זה הקולנוע נוצר? האם סרטים נועדו להנאה בלבד? אין לי מושג.

     

    בדבר אחד אני בטוח- אני לגמרי לא נהניתי. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון