6/12/2013

מהר יואש לקניון שחורת

מרחק – 13 קילומטר.

משך – חמש שעות.

דרגת קושי – כמו הקרום של הלחם.

שיר – "שחרחורת"

חפץ – כובע.

מזג האוויר – בהיר וצח.

השכם בבוקר התעוררנו בדירת המסתור שבאילת. לא מסוגלים להתעורר מאוחר. באופן אישי, אילת הייתה תמיד עבורי מקום לעצור בו בדרך לסיני. עם השנים התפתחה אילת לעיר מלונאות ונופש הזרועה במלכודות תיירים. בחדשי הקיץ צפוף פה מאד וחם. לכן לא הגעתי לכאן כבר כמה שנים טובות. מאז ביקורי האחרון העיר התפתחה מאד. שכונות חדשות ויפות, כבישים וכיכרות כנהוג בכל עיר בישראל. החופים נעימים ומזמינים ומזג האוויר נוח להפליא. מסלולי הטיול אטרקטיביים וקרובים. הפתיעה אותי לטובה אילת, של החורף.

בשמונה בבוקר חנינו ליד הר יואש עליו טיפסנו אתמול. בירכנו את החיילים השומרים במחסום לשלום וירדנו בדרך עפר נוחה ועבירה לרכבי שטח אל עין נטפים. הדרך נקראת על שם האיש שיזם את פריצתה – יאיר פלד מפקד סיירת הצנחנים בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת. כשהתקרבנו למעיין ראיתי את ניר שהלך ראשון, שוכב על בטנו על גבי הסלעים ליד שלט קטן. כשהתקרבתי הבנתי מדוע. תהום מפתיעה בגובה עשרות מטרים נפערה לרגלינו. שכבנו על שפת הצוק המרשים והסתכלנו למטה, לעין נטפים.

דרך סדק צר שנחרץ בצוק, ירדנו אל המעיין, בעזרת יתדות ומדרגות חצובות. עין נטפים הוא מעיין איתן ותמיד יש בו מים, שנקווים בשוקת אבן. סביב המעיין ראינו עקבות בעלי חיים המגיעים מכל האזור, לשתות את מימיו. שם עצרנו להפסקת הקפה הראשונה, בצל המצוק.

המשכנו מזרחה בערוץ נחל נטפים. השביל התפתל בין שברי סלע ענקיים שהידרדרו מהצוקים המעטרים את מדרונות הנחל.

עלינו צפונה אל שלוחה רחבה. ממרומי השלוחה יש תצפית טובה על הרי אילת הססגוניים בעלי השמות המלכותיים. בדרום, הר יהורם והר שלמה, במזרח הר ידידיה, בצפון מערב הר יהואחז. האנטנה שעל הר יואש, משם התחלנו ללכת, הזדקרה אי שם בדרום מערב. המשכנו מזרחה בשביל שירד בחזרה לערוץ נחל נטפים. מלמעלה, ראינו שפע של תצורות גאולוגיות מרתקות פזורות על מדרונות הנחל. רק בשביל זה שווה היה לעלות.

כשחזרנו לערוץ הנחל מצאנו עץ שיטה עם ספסל טבעי, שהזמין אותנו לשבת בצלו.

קרוב לעץ השיטה, מצאנו שיחי צלף סחוסי עם פירות אדומים ובשרניים. פרחים, פירות צעירים, ענפים ועלים של צלף סחוסי, מוחמצים ונחשבים כתבלין משובח. זה האזור היחיד בארץ בו גדל הצלף הסחוסי, שנפוץ בעיקר במזרח אפריקה. כך נראה הפרי האסור?

מולנו הופיע זוג מטיילים עלמה ועלם עמוסי תרמילים שצעדו בכיוון הפוך לזה שלנו במעלה נחל נטפים. בירכנו ובורכנו  בברכות השביל והמשכנו עד למפגש ערוץ נחל נטפים עם גיא צר היורד מצפון. פנינו צפונה בקניון שדפנותיו אבני חול וסלעים שונים בשלל צבעי הקשת. שחר הסביר  שקונגלומרט, הנו סלע המורכב משברי סלעים שונים שנדבקו בחומר חדש לסלע קונגלומרטי. אני חשבתי שקונגלומרט הוא מושג מעולם העסקים – קבוצת חברות בבעלות משותפת. איי, די, בי למשל. עליה לא קשה הביאה אותנו לאוכף המשקיף צפונה אל פתחת נחל רודד. הפתחה הרחבה שטוחה ונוחה להליכה במגמת ירידה. חלפנו ליד שלט המצביע מערבה ל"חרבת בודדה". לא התעכבנו ובהזדמנות הראשונה עצרנו להפסקת קפה וצהריים, תחת עץ שיטה במרכז פתחת נחל רודד. אין לאן למהר. המסלול היום נינוח וקל בכל קנה מידה. נהנינו מהשקט המוחלט במדבר. למרות רוחבה, אין בפתחת נחל רודד דרכי עפר. רכבים פשוט לא מגיעים לכאן והנוף שלם ובתולי. מעין נטפים שבתחילת הקטע ועד קניון שחורת, אין כבישים או דרכי עפר. זהו שינוי מרענן לעומת הקטע הדרומי יותר, אותו הלכנו אתמול. שם נפצע הנוף אנושות, במהלך העבודות על גדר הביטחון.

בצפון, התנשא הר שחורת. צבעו של ההר דווקא לבן והוא עשוי מסלעי גיר ומשקע. נמוך יותר ומעט מערבה ממנו הזדקר הר קטן דמוי שולחן, שפסגתו מעוטרת מצוקים בצבע אדמדם. הגיא שבין הר שחורת ובין הר השולחן הנמוך נקרא ה"גיא האבוד".

שביל ישראל ממשיך צפונה. אנחנו סטינו מעט מערבה, כדי לבקר  ב"גיא האבוד", שהרי מי יודע מתי ואם נהיה כאן שוב. הגיא האבוד מזכיר אתרי צילום מסרטי אינדיאנה ג'ונס. קניון מדהים שקירותיו האדמדמים חומים חרוצים בצורות גיאומטריות מהפנטות בדיוקן. דומה קצת לנוף בקניון "ברייס", שביוטה ארה"ב. דרך נקיק צר נדחקנו וטיפסנו כמה עשרות מטרים עד לקצהו של הגיא.

כאן מצאנו כובע רמגשני"קי שנבחר לחפץ המייצג את קטע השביל הנוכחי. בירור קצר בגוגל העלה שהכובע קשור ככל הנראה לרמת מגשימים שבגולן. 

חזרנו לשביל והתחלנו לטפס על הר שחורת. פסגת ההר וחלקו המערבי עשויים מסלעי משקע בצבע לבן. השלוחות היורדות מזרחה עשויות מסלעי אבן חול אדומה ומסלעי תשתית כהים יותר. ההפרדה המדויקת בין הצבעים ובין התקופות הגיאולוגיות השונות, זיכתה את השביל עליו פסענו, בשם "שביל ההעתק הגדול". העלייה להר שחורת מתונה ונוחה. למעשה זו העלייה הראשונה ו"הקשה ביותר", בקטע השביל הנוכחי. כשהגענו לסוף העלייה נפרש לפנינו בבת אחת נוף מקסים.

במערב, פסגת הר שחורת הלבנה. בצפון הר אמיר והר עמרם, במזרח הערבה והרי אדום, ובדרום, מפרץ אילת, הר שלמה והר יואש ממנו התחלנו ללכת. הראות הנהדרת והנוף הקסום, גרמו לנו להישאר על הפסגה זמן רב.  נקודת הסיום בחניון נחל שחורת הרחב, נראתה היטב.

שמו של הר שחורת מגיע מספר שיר השירים -  "אל-תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש."

השיר "שחרחורת" זכה לייצג את קטע השביל של היום. כתב את השיר משה אלימלך והלחן פרסי עתיק. אמנים רבים בצעו את השיר ובהם עפרה חזה, הברירה הטבעית, זהר ארגוב ועוד.

"שחרחורת יקראוני, צח היה עורי 
ומלהט שמש קיץ, בא לי שחורי"

ירדנו צפונה לכיוון נחל שחורת. השביל התפתל למטה בין לוחות אדירים של סלעי משקע מתפוררים. התפוררות הסלע יצרה צורות גיאומטריות הדומות לבוץ מתייבש.

קניון שחורת וסביבתו הקרובה, מטוילים מאד. יעידו על כך, ריבוי הפרשות האדם לאורך השביל היורד אליו. סתמנו את האף ובפתח הקניון עצרנו שוב להפסקת קפה מתבקשת. זבובים. הרבה זבובים חצופים עטו עלינו וגרמו לנו להתקפל באמצע הקפה ולהימלט לתוך הקניון הקריר והמוצל. ההליכה בתוך קניון שחורת, קלה ומתאימה לכל גיל. בקירות הגרניט  הכהים של הקניון אפשר לראות נימים ועורקים צבעוניים שנדחסו כחומר מותך לתוך הגרניט והתגבשו לפני מיליוני שנים. מאוחר יותר, חרץ נחל שחורת את הקניון היפה בדרכו לערבה.

יצאנו מבין קירות הקניון לפתחת נחל שחורת הרחבה. רכבים פרטיים חנו בפתחת הקניון ללא חשש. בנקודה זו בדיוק, הגענו לשש מאות קילומטרים מצטברים שאותם צעדנו  בשביל ישראל.

כדי להתרחק מהזבובים והריח, המשכנו לצעוד עוד כקילומטר וחצי עד ל"סלע שחורת", גבעה סלעית ומרשימה ולמרגלותיה, חניון לילה. כאן חיכינו להסעה, שהביאה אותנו בחזרה להר יואש.  

בערב, פינקו אותנו דורון ושלומי בחזה עוף מוקפץ בחלב קוקוס, צ'ילי, פטריות ובצל ירוק. עם מספר זוגי של בקבוקי יין , ומחרוזת שירים שליחם נס כבר מזמן, סיימנו יום של שביל נינוח ומפנק במיוחד.

למחרת, בבוקר שבת הצעתי לצעוד עוד קטע בשביל. הרי אנחנו כבר בדרום הרחוק. ברוב מוחץ נדחתה ההצעה. נאלצתי לסבול בחוף אילת תחת שמש נעימה, לשחות במים הצלולים, להסתכל על הים ועל הנוף האנושי ולשתות בירה. קשה, באמת קשה. אבל אסור להתלונן. ממילא זה לא יעזור.

בצהריים נסענו צפונה אל הגשמים ואל הקור. 

לקטע השביל הבא