כבר תקופה ארוכה שאני רוצה לכתוב.

מתיישבת לכתוב ו...כלום לא יוצא  ממני.

לא מעט התרחשויות בחיי.

חוויות חדשות, התמודדויות שחששתי מהן ו...אני מפתיעה את עצמי,צולחת אותן בשלווה עם חיוך.

הרבה קורה,ואין לי מילים לתאר, להסביר. 

מרגישה שלא מצליחה להעביר את החוויות, את הרגשות, את הארועים, בצורה בהירה וברורה.

אין בי מילים שיתארו במדויק את עומק ועוצמת החוויה הרגשית.

אז אני שותקת אותי...וממשיכה לחוות.

והבוקר נתקלתי בעוד כמה מילים של אחד הסופרים האהובים עלי, ג'ובראן חליל ג'ובראן .

הוא כתב כך: " אתה פוצה פה כאשר אתה מפסיק להיות שלו עם מחשבותיך.

וכשאינך יכול עוד להתגורר בבדידות ליבך,אתה דר בשפתך.

וצליל הוא הסחה ובידור. וברוב הדיבורים שלך, מחשבה חצי- נרצחת. "