כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    "הכסף הוא אמצעי להשגת מטרה רוחנית בלבד" - סטודיו אמן -מתי גרינברג

    33 תגובות   יום ראשון, 29/12/13, 15:30

    ''
    ''
    ''
    ''
    ''
    ''

     

     

    29.12.2013

    סטודיו אמן – מתי גרינברג

    בשנת 2007 סגר מתי גרינברג את הסטודיו שלו בהמפסטד, לונדון, אנגליה. ברשותו היה אוסף אינסופי של עבודות אמנות שלו עצמו, עבודות אמנות שאסף במשך עשרות שנים, ושאר מיני אובייקטים שהתגלגלו אל תוך חייו. במבצע כמעט בלתי אפשרי עבור אספן כפייתי הוא ניער את חייו, ברר ובחר וארז את החפצים שברצונו להעלות לארץ הקודש, הזיל דמעה על אלו שנאלץ להשאיר מאחור, חיבק את חבריו, נשק לילדיו ולנכדיו ושב ארצה אחרי ארבעים וארבעה שנות חיים ויצירה מחוץ לארץ.
    משסיים להתמקם מחדש בבת-ים, העיר בה גדל  (ועדיין לא יודעת שיש אמן בעִירה), נתקף חוסר מנוחה. כאמן נבון הלך להתייעץ עם רואה החשבון. שאלתו הייתה – האם להתחיל בטיפול פסיכולוגי כדי לפתור את בעיית חוסר השקט או לפתוח סטודיו ולהמשיך לעבוד. רואה החשבון הדקדקן ענה מיד – פְּתח סטודיו, זה הרבה יותר זול.
    מ.ג. פתח סטודיו.
    הסטודיו גבה הקומה ורחב הידיים ממוקם בבנין תעשייתי מחוספס באזור התעשייה של בת-ים. מהמסדרון המוביל לאולם הפלאות אפשר עדיין לראות את הים לפני שמגדלי היוקרה החדשים הנבנים סמוך לחוף יסתירו אותו כליל. על דלת חדר השירותים רשם מ.ג. בכתב ידו – "... אחרי ארבעים וארבע שנים בלונדון לחזור לישראל במיוחד לבת-ים זוהי טראומה של החיים אבל זאת היא גם התעוררות לקום ולעשות, לקום ולשנות...". בשקדנות ארוכת שנים ומתוך כורח פנימי קם מ.ג. כל בוקר (ולשמחתי) אץ רץ בשמחה אל הסטודיו (ומשאיר אותי במנוחה לעבודתי). מהו הסטודיו עבורו? מהו המקום הזה אשר שואב אותו אליו? פעמים רבות צפיתי בתגובה הראשונה של הנכנסים לסטודיו. כולם כאחד נעצרים בפתח ומביטים סביבם בהשתאות עגולת עיניים ופעורת פה - "וואו. רגע, רגע, תנו לי רגע". מה נגלה לעיניהם שמשאיר אותם דהומים ומבקשים שהות קצרה לפני שהם פוסעים פנימה, השהייה המתבקשת לפני חדירה למקום פרטי, מקום מפתיע, "אַחֵר" או מקום מלא השראה. דומה שדווקא מתוך תגובתם של האורחים ומבטם המופנה אל האמן והסטודיו יכולה אני לתהות על משמעותו עבור האמן, לשַעֵר מהו שהאמן יוצק לתוך הסטודיו ובו חשים הצופים, מדעת ושלא מדעת.
    שני צדדים לעבודתו של האמן. הצד הפנימי בתוכו נוצרים הדברים והצד החיצוני – נִראותן של היצירות. הסטודיו הוא המקום בו נוצרים הדברים טרם לבשו את צורתם הסופית. כאן מגשש האמן אחר הרעיון ואחר צורתו ומהו האמצעי הפיזי שיתן ביטוי מתאים לרעיון ולצורה. הצופה יכול לראות את תהליך היצירה - שרבוטים, רישומים, שרטוטים, מודלים מקרטון, מעץ, מברונזה, ריחם של חומרי הגלם – עפרונות, צבעי מים, צבעי גואש, וניחוחו המיוחד של נייר עבודת יד, ופתיתי נייר מכורסם. יש משהו אינטימי בהצצה לתהליך העבודה של האמן, במעקב אחר התפתחות הרעיון, אחר הבחירות של האמן מהשלב ההיולי, האמורפי של הרעיון ועד לעבודה המוגמרת. לרוב התרחשות זו חבויה מהעין. תהליך היצירה מהשלב הגולמי, הבלתי מעובד, מעורר סקרנות רבה במיוחד אצל אלו המצֵרים על כך שמגדירים עצמם כ"אינם יצירתיים". ביקור סטודיו מאפשר הצצה לעולמו הפנימי של האמן. גם האמן אץ רץ לו אל הסטודיו מדי בוקר כדי לפגוש את עצמו, את עולמו הפנימי. גם הוא סקרן לדעת מה יקרה היום. מה יתגלה לו. להיכן יובילו אותו הכישרון והמיומנות והתשוקה ליצור. הסטודיו הוא "המקום הבטוח" שלו. אין יוצא ואין בא אלא ברשותו. אין מפריע. מ.ג. נוהג לשכוח את הטלפון הנייד שלו בבית, מוסיקה קלסית חוצצת בינו ובין סאון הרחוב ומשאיות הספקים של מרכול ה"סופרדוש" הסמוך. בתוך "המקום הבטוח" שלו, בין עבודותיו, ב"מקדש" המוגן, חופשי מכל מטלה מַפְרעת, הוא מתכנס פנימה אל עצמו מתרכז בעשייה ודולה את אוצרותיו מתוך עצמו.
    מ.ג. מגדיר עצמו כאמן פָּסָל. הוא אומר שציירים יכולים רק לצייר, פָּסָלים יכולים לעשות הכל. והוא באמת עושה הכל. יצירתו מגוונת ועשירה. הוא החל ברישומים וציור, עם סיום לימודיו בבצלאל עבר לבניית תפאורה לתיאטרון, בסנטרל סקול בלונדון סיים תואר שני תוך התמחות  בתחריטים בעיבוד של המאה השמונה עשרה, המשיך בחיתוכי עץ, בפיסול בברונזה ובאבן, בפיסול תלת מימדי בנייר (הסתחפויות), בעיצוב רהיטי ברונזה וזכוכית ולמעלה מעשרים ספרי אמן שיצר עם השנים יחד עם כותבי טקסט מהמעולים שקיימים. עבודות מתקופות שונות ממלאות את הסטודיו, שכבות שכבות של כוח יצירה אדיר, חלקן מסודרות, חלקן פזורות, בכל רגע לוכדת העין יצירה אחרת. ההיתקלות בכוח היצירה האדיר הזה היא שעוצרת את הנכנס לסטודיו, כוח היצירה וכוחה של תשוקה אובססיבית שרבים חושקים בה, אבל מעטים זוכים בחסד שבה ובקושי של חיים עם רודָנית פתיינית כמוה.

    בשעת הכנת רשימה זו ניגשתי לבדוק שוב את הכתוב על דלת השירותים בסטודיו. ושם, אבוי, גיליתי בהמשך משפט נוסף אליו לא שַתִּי ליבי לפני שלוש וחצי שנים כשפגשתי את מ.ג.  וחבל מאד שלא שַתִּי ליבי מפני שכתוב שם  - "אסור שהכסף יהיה מטרה אלא אמצעי למטרה רוחנית". לוּ הייתי מבחינה בהצהרה זו יתכן שהייתי שוקלת שנית ואולי אף שלישית את התאהבותי במ.ג. רב הקסם. כאשר אמן צעיר משחרר לאוויר העולם הצהרה שכזו ניתן לבטלה ולקוות שישתנה. כאשר אמן בוגר שעבר את שנתו השישים רושם על דלת בית השימוש הכרזה שכזו אפשר להבין ש"ככה זה". ובאמת "ככה זה". ומה שיפה ב"ככה זה" הוא שהמצב מתאים ביותר לחברה בה אנו חיים. חברה בה היצירתיות מוערכת עד מאד ומשמשת מושא לקנאה, אלא שבתחום האמנות מעטים הם המוכנים לשלם עבורה.
    ואכן, חיינו עשירים ומלאי תשוקה יצירה ורוח.

     צילום: עמוס רוג'ר

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/1/14 08:19:
      תודה על השיתוף... והמון בהצלחה למתי גרינברג...שבוע נפלא...סאלינה
        5/1/14 16:51:
      היי doodi תודה על התגובה המעמיקה. אתה צודק לגמרי. הקשר למדיה חשוב ביותר. "קשה מאד להגיע אל "שומרי השער" מסיבות שונות, חלק אגב הוא כסף (יחצנות), אבל אכן נמשיך לנסות וולהגיע לקהל רחב יותר. הקשר קהל - אמן- יצירה, אכן מרכיב חשוב.
        4/1/14 12:34:

      הוספת תגובה

      היי נומיקן,

      ראשית תודה על שיתופי-שיתופנו במפעל חיים מרשים זה של מתי גרינברג.הצלחת להעביר בפוסט

      זה את האיכות,היצירתיות,האוטנטיות והתשוקה האומנתית של אומן מרשים זה.

      אין ספק כי בצד הדברים עלתה והיזדקרה הדילמה עתיקת היומין,אשר קיימת בחברה האנושית מאז הפך

       הכסף בתולדות האנושות להילך חוקי וכמטבע עובר לסוחר והיא "מקומו של הכסף בחיינו"-ועוד יותר

      מדוייק בהקשר של פוסט זה,מקומו של הכסף בחיי האומן.

      את יחסו של מתי גרינברג ל"כסף" ניתן ללמוד כבר מרישום הערתו על דלת בית השימוש. ואולם פטור

      בלא כלום איני יכול,ועל כן אביע את דעתי ואת תפיסת עולמי בענין ובכל הצניעות המתבקשת.

      לא אחת מתערבבים א צלנו הבנת המושגים "הצלחה" ו"כסף",מהסיבה שלרוב מושגים אלו  הולכים ביחד אך

      כמובן לא תמיד.אם נפרק את המושג הצלחה בלבד נמצא עצמנו נידרשים בהכרח לקיומו של קהל.

      כשם שלא ניתן לתאר מנהיג דגול בהיסטוריה האנושית ללא צאן מרעיתו,וכשם שלא ניתן לתאר מוזיקאי

      מחונן בתולדות האנושות ללא "אוזניים" רבות וקשובות שהאזינו לו,כך נידרש,לטעמי,ובאופן חיוני מקומו

      של ה"קהל" -"הצופה" בתהליך היצירה של האמן -הצייר והפסל, כאלמנט משמעותי בהתפתחות תהליך

      היצירה."דו שיח" זה בין האמן לבין "הקהל" הוא לטעמי אחד מהכוחות החשובים התורמים להנעתו

      והתפתחותו של האומן.

      כמובן,שכוחו של "יסוד" זה-"הקהל" בחיי האומן לא קשור לכסף,ולא אחת קורא שאלמנט הכסף המיתלווה

      לפופולאריות ,אפילו משבש ומסרס את האוטנטיות היצירתית (גם יוצרים הם בני אדם וגם אותם הכסף יכול לבלבל).

      יכולתו של האמן להגיע אל הקהל לא קשורה בהכרח לכשרון היצירה,אלא תלויה בקשר עם אמצעי תקשורת,

      בעלי גלריות,מובילי דעה,מחלקות תרבות במוסדות שונים וכד',סוג של כיישורים שבדרך כלל אומן לא אוהב

      להידרש להם,ועל כן לא אחת צריך לסייע לו בענין.

      לסיכום אומר,כי הייתי שמח אם היית יכולה להביא את "בשורתו" של מתי ל"קהל",והדבר אפשרי אפילו מאירגון

      פגישות של מתי עם תלמידי תיכון במסגרת שעורי אומנות,ובתאום עם מחלקת תרבות של עריות השונות וזאת

      על מנת שהתלמידים יוכלו להעשיר את עולמם וללמוד על אופן היתפתחותה של היצירה עם "ריח" הצבעים,

      ושלל הגוונים המיוחדים המצויים בסטודיו הנפלא שאותו היטבת לתאר. זו יכולה להיות תחילת דרך של יציאתו של מתי

      אל הקהל שלו,כאשר נידמה ששני הצדדים בשלים היום לגמרי למיפגש זה.

        4/1/14 06:58:
      צריך הרבה משמעת עצמית להשכים בבוקר ולגשת לסטודיו .כשזו לא עבודה אלא אורח חיים מלא ביצירה רעיונות ומוזה .ולך תודה על העלאת הדברים .
        3/1/14 14:49:
      הרבה יותר זול ומהנה מטיפול פסיכולוגי
        1/1/14 22:11:
      ההההמון תודה
        1/1/14 10:05:

      יקירתי,

      אחרי 41 שנים של יצירה שם. בלונדון שלא מחכה.. מ.ג. שב לכאן לעיר שבה נולד. ופה יש לו אותך ולך אותו. ואפילו עוד רואים את הים... והנה תראי מה השנה שמתחילה לה עכשיו. 14. אז לכי תדעי,

      והכדור הזה העגול. לא רק הכחול. הסטודיו שנמצא בעיר של הים. עם הבתים הגבוהים שלא מצליחים להסתיר בכל זאת, והשמש שתמיד זורחת כל יום כל שנה.. אולי מישו שם בעיר עם הים שאת למשל כל-כך אוהבת יחבר את הבפנוכו של הסטודיו ובעיקר של היצירה, כי הרי את השמש יש כבר בעיר הבירה שלנו או לפחות סוג של זמן.

       

      מצחיק שהראית את העומס, והתמונות, הצילומים כמה הכל עמוס ויש מקום להכל האיסוף של כל היצירות של-מ.ג. ואולי בעיקר מה הוא הביא חזרה לכאן ותראי מי הצלם. עמוס. ולא יעזור, כסף איכשהו מסובב את העולם. ולא רק,

       

      שנה טובה ! עשירה גם. במה שחשוב צוחק

       


        1/1/14 09:38:
      את כותבת יפה.
        1/1/14 07:32:
      לפי תיאורך את פועלו ולפי צילומי עבודותי מתי גרינברג עושה רושם של אמן רבגווני ומרתק. תודה ששיתפת.
        31/12/13 14:05:
      לנהל כסף זה מקצוע
        31/12/13 11:23:
      אהבתי את המשפט בשירותים. והיצירות מדהימות
        31/12/13 09:48:
      תודה לך ..
        31/12/13 08:28:
      תודה לך.
        31/12/13 07:32:

      מסכימה עם קביעתך, זו!!

        31/12/13 07:03:

      .

      ''

      .

      .

      שהנסיעה  בשנת 2014

      תהיה טובה ובטוחה.

      .

      ''

        31/12/13 06:52:
      כל הכבוד על היצירתיות והערכיות . ותודה ליואב . שנה אזרחית טובה
        30/12/13 23:42:
      לילה טוב לכולם -------------- נעמי החמודה אחלה סיפור יפה פשות מדהים -------------- בטח יש משהו רק לחברים שלי בנושא
        30/12/13 22:12:
      ,תודה שפתחת צהר
        30/12/13 19:23:
      מדהים באמת. אשרייו. לא פשוט לעשות שינויים, לא קל להפרד ולעזוב. לא קל להתחיל מחדש. מדהים.
        30/12/13 19:17:
      אשרי האמן שזכה לשקט כזה, כי הרי גם הריצה וההתעסקות עם הכסף היא בלבול מוח טורדני שרק אנשי הפיננסים שואבים ממנו הנאה...
        30/12/13 18:42:
      תודה ששיתפת - שנה אזרחית נפלאה
        30/12/13 18:13:
      תודה,ושנת 2014 טובה :-)
        30/12/13 18:09:
      נפלא פשוט נפלא
        30/12/13 17:28:
      אכן יצירתי וערכי.
        30/12/13 17:14:
      יישר כוח והמון בהצלחה למתי גרינברג !
        30/12/13 16:50:

      עשייה תמיד טובה לגוף ולנשמה, בָּדוּק.

        30/12/13 15:13:
      מאוד יפה, תודה לך!!
      יפה וראוי. אהבתי את הרעיון כמו גם את הצורות.
        30/12/13 12:22:
      * יפה אהבתי לראות ןלדעת שיש אמנים ראויים בבת ים שבוע טוב
        30/12/13 11:32:
      תודה שנתת במה לסיפורו של מתי גרינברג, לסיפור יצירתו העניפה והיפה... רואה החשבון ראה לא רק בחשבון אלא גם בחיים חדשים, מקום לביטוי של מפעל חיים...וכמה יופי יש כשהרוח מנצחת את החומר ♥ אהבתי
        30/12/13 10:17:
      ואכן, חיינו עשירים ומלאי תשוקה יצירה ורוח.
        30/12/13 09:11:
      חברים העירו לי כי המצב הפוך. ולמעשה מדי בוקר מתי נמלט על נפשו מפָּנַי לסטודיו. ואם בכך נמצאתי תורמת לאמנות - דייני.
        29/12/13 16:40:

      סיפור מעניין.

      וגם התמומות יפות.