כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    יום ההולדת של גרָאנְדְמָה - ספור קצר

    68 תגובות   יום ראשון, 29/12/13, 23:14

     

    ''

     

     גראנדמה היתה כמעט בת תשעים וארבע.

     

    לכאורה נדמה, שאם גראנדמה היתה כמעט בת תשעים וארבע, אין צורך לומר, "כמעט בת תשעים וארבע", די היה לומר במקום זה, "בת תשעים וארבע". כי מה ערכם של ימים ספורים לאשה באה בימים שכמותה. אף-על-פי-כן יש לדייק, כי גראנדמה שיינה לא הגיעה עדיין לגיל המופלג הזה.

    היו לה שני בנים, ארבע נכדות, נכד אחד, חמש נינות ונין, ועוד נינה שלא נולדה.

     

    נינה - לפי בדיקת האולטרא-סאונד - אם כי גראנדמה התעקשה, שאף פעם אין לדעת. היא אינה מאמינה בסימנים, שנותנים בעוברים לקבוע את מינם וגם האולטרא- סאונד, דינו כדין אותם סימנים ונחושים. יתכן שיוולד נין דווקא, אם כי ההגיון מנבא לה, שתיוולד נינה, בגלל רבוי הנשים במשפחה ולא בגלל נבואתה של המכונה.

     

    בנה, בנימין, הקדים את חגיגת יום הולדתה בשבוע. הפתיע אותה בסטייקים שגראנדמה אהבה מאד, והרופא אסר עליה לאוכלם - ואני ידעתי. אולי נחשתי או נבאתי את שעתיד להתרחש, את מה שהאחרים לא ידעו עדיין. הידיעה היתה ודאית, הדהדה כאזהרה חמורה מימי ילדותי הרחוקים, כאילו הוזהרתי מפי סמכות עליונה, מפי אמא שלי.

     

    גראנדמה היתה מחסלת לפחות שלושה סטייקים בארוחה. במזלגות אצבעותיה הדקיקות, שהיו מגויידות וכחולות, ונשלחו מכפות ידיים שעורן מצהיב ושקוף כנייר, היתה מביאה את הבשר הכמעט נא - only rare, היתה אומרת - לפיה, שהלך ונעלם עם השנים, כאילו בלע תחילה את השפתיים ואחר-כך בלע את עצמו, דוחסת את הקרע המדמם פנימה, טוחנת בשיניה התותבות, ושוב קורעת, דוחסת, נאבקת, כאילו לעולם לא יסתיים מאבק הבשר.

     

    בנימין היה מספר לנו על תאוותה לסטייקים כמו אם המתפעלת מרעבתנותו של תינוקה, אבל גאוותו נמהלה בלגלוג קל, קצת מרושע, שאינו אופייני לאם. לפעמים בהתנשאות סלחנית, בהרמת יד, במצמוץ עין שמאל שמתחת לעדשת המשקפיים, בעיוות קטן של זוית פה, כאילו שהוא לא יגיע למקומה לעולם. תמיד ישאר הבן הצעיר, בן שבעים ואחד, בן שבעים ושתיים, שלוש... ואולי כאומר, תראו, תראו, כמה אני אוהב אותה, זכרו וגִמלו לי על כך.

     

    היה מספר לנו, שתמיד אחרי ארוחות החג היתה מבלה את זמנה בשרותים, או מתפתלת בכאבי בטן במיטתה, נאנחת ואומרת, הזִקנה הזאת, הזִקנה.

    בדרך כלל התפתלה  בכאבים שלושה ימים, אחר-כך היתה כמו מתחדשת, עונדת לצווארה הדק, שגבולותיו לא מובחנים עוד בגלל טבעות העור הקמוט שנערמו עליו, את מחרוזת הפנינים הזעירות והיתה מכריזה, שהיא מרגישה, בריאה לגמרי, ומבקשת  סימן גלוי לאהבתו, שיקנה לה ברט חדש, כחול.

    כי אתמול, כשהגיע הספר לבית-האבות - שם התגוררה בשלושים השנים האחרונות, מאז מות בעלה, שאותו נטשה במחלתו, ומשם היתה יוצאת להלויות של ידידיה והיתה קונה לה ידידים חדשים ומלווה גם אותם לקבורה - התפתלה בכאבי הבטן.

     

    בנה היה בטוח, שלא תזדקק עוד לשירותיו, ואולי התדפק הספר על דלתה ולא שמעה את דפיקותיו או לא הופיע כלל- אף פעם לא סמכה עליו - ורק בשבוע הבא יופיע, לכן בקשה מבנימין (כך היה מספר לנו) שיקנה לה ברט. לבן. אמנם תחילה חשב, שבקשה ברט כחול, אבל אחר-כך הצליחה לשכנע אותו, שבקשה ברט לבן, שיכסה את שערה, כי אין היא יכולה להתהלך בין האנשים כדחליל בשיערה המדובלל.

     

    הייתי צריכה להוסיף, שכל נכדיה וניניה באו לה מבנימין. בנה האחר, ג'ונתן, נותר עיקש ברווקותו כמו כוכב אחרון בשמי השחר העולה, שבסופו של דבר נכנע לאור. לא ג'ונתן. לא הצליחה לשכנע אותו, שישא אשה ויוליד לה נכדים.

     

    יש לי אותך, היה אומר, מחייך חיוך גדול ומחבק את מותניה הדקים כמו מותני תינוק, שנהיו דקים עוד יותר עם השנים, וגם קומתה הלכה והתגמדה, אבל גראנדמה שיינה הוסיפה לקנות לעצמה חולצות עם דקולטה ולהביא מתנות לנכדיה ולניניה וגם את בניה הפתיעה בנדיבותה.

     

    כשהחליט בנימין להקדים את חגיגת יום ההולדת, כבר ידעתי מה עומד להתרחש, אבל לא גיליתי את אוזנו של איש. ראשית, לא היו שומעים לי ולאמונותַי הטפלות. שנית, לא רציתי לקלקל את המסיבה בנבואות קודרות, כמו שקלקלתי תמיד. ושלישית, אף שהייתי בטוחה, כמו שהירח המלא עולה ומאיר אותי בלילות הקיץ, שיקרה מה שחששתי שיקרה, לא רציתי לגלות את חששותי,  כי אף שידעתי - לא היה לי שמץ של ספק - הייתי מוכרחה להיווכח, היה על המציאות להוכיח לי שוב, שידעתי לקרוא את אותותיה, אף שמעולם לא טעיתי, ובכל זאת, חשש, שמץ של חשש, פירור, צילו של ספק חבויים בגרעינה של כל אמונה, והכשלון האורב, אף כי התחבא מפנַי עד כה, אולי יתגלה הפעם. לכן לא רציתי להגיד את הידוע לי ולהסתכן באותו צל של ספק, שמא נבואתי לא תתגשם.

     

    אחר-כך היתה המסיבה.

     

    כולם הגיעו.

     

    גראנדמה זללה כרגיל, אבל חיוך חדש, לא מוכר לי ולה, קצת מריר, אולי מסתיר פחד, עיוות את פניה הזעירים, כאילו גם היא ידעה לקרוא את הבאות. כאילו בעניין  הזה היינו אחיות, הוזהרנו מאותו מקור, שאין להתגרות בשמים. אין לירוק בפרצופם של האלים. מפאת גובהם, היריקה לא תשיג אותם בלאו הכי, ורק תחזור אלינו כמבול. הפחד שהסתיר החיוך, בצבץ מן האישונים והוכפל מבעד לעדשות המשקפיים שלה ושלי, והעיב על שמחתנו, שמחת הסטייקים.

     

    ספרתי את הימים עד תאריך הולדתה. בלילות הזעתי ובבקרים לא הצלחתי לפענח את חלומותי. טלפנתי לנכדתה המעוברת, לשאול לשלום העובר שתפח. אחר-כך, מתעלמת מן הפחד, טלפנתי אליה לאחל לה יום הולדת שמח. קולה היה שם רגיל.

     

    סִפרה ששלושה ימים נאבקה בבטנה, וחזרה והתלוננה, כמו שסיפר בנימין, על הזִקנה הזאת, והוסיפה שביום הרביעי קמה מחוליה, אבל מבעד לקולה רעד הפחד. התחילה לומר, שלא רצתה להעיב על השמחה, שהיתה  מוקדמת מדי, ואחר כך ניתק חוט קולה.

     

    ארבעה חודשים אחרי מותה נולדה נינתה השישית, ואני נשאתי תפילה, שלא יקדימו עוד ימי הולדת.

    כתבה וצלמה: באבא יאגה

     

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (68)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/1/14 20:59:

      צטט: eyalees 2014-01-24 18:25:45

      סיפור יפיפה טבול ברוחות ואמונות טפלות במינון הנכון אהבתי

      תודה רבה, אייל, הרוחות הסמויים מן העין מתבלים את חיינו. שבת שלום

       

        24/1/14 18:25:
      סיפור יפיפה טבול ברוחות ואמונות טפלות במינון הנכון אהבתי
        16/1/14 12:36:

      צטט: צלילי הלב 2014-01-16 10:35:57

      נהניתי מאוד אלואנורה, סיפור יפה מאוד. תודה:)

      תודה לך ולצלילי לבך

       

        16/1/14 10:35:
      נהניתי מאוד אלואנורה, סיפור יפה מאוד. תודה:)
        10/1/14 21:21:

      צטט: --()-- 2014-01-09 13:27:36

      גם אימי מאמינה בכאלה אמונות טפלות. אסור לנו לחגוג יומולת לפני זמנו אפילו

      . גם לא להביא מתנה... וגם לא להתנשק תחת משקוף או לפתוח מטריה בבית. יופי של אמונות אוקראיניות והסיפור חיבר אותי לשם :)

      על אסור להתנשק תחת משקוף לא שמעתי, גם לא עם לפתוח מטריה בבית, אבל על אסור לשבת לרווקים בפינה, ואסור לחזור על העקבות בלי להחזיק בכפתור לבן שמעתי גם שמעתי ועוד אמונות טפלות שלפעמים מפחיד קצת להפר אותן, שבת שלום

       

        9/1/14 13:27:
      גם אימי מאמינה בכאלה אמונות טפלות. אסור לנו לחגוג יומולת לפני זמנו אפילו לא בשמץ. גם לא להביא מתנה... וגם לא להתנשק תחת משקוף או לפתוח מטריה בבית. יופי של אמונות אוקראיניות והסיפור חיבר אותי לשם :)
        4/1/14 16:52:

      צטט: קביאר 2014-01-04 16:48:04

      פרידה ממשהו שאוהבים תמיד כואבת אבל אני חושבת שיש לא מעט נחמה בעובדה שהיא מתה אחרי שעשתה משהו שמאד אהבה והייתה נכונה לשלם מחיר עבור אהבותיה

      זה ממש נכון, ובסוגריים, לא מדובר בגראנדמה שלי

       

        4/1/14 16:48:
      פרידה ממשהו שאוהבים תמיד כואבת אבל אני חושבת שיש לא מעט נחמה בעובדה שהיא מתה אחרי שעשתה משהו שמאד אהבה והייתה נכונה לשלם מחיר עבור אהבותיה
        3/1/14 21:34:
      תודה רבה, לאה
        3/1/14 19:49:
      ססססיפור מצוין ותאורים נהדרים.
        2/1/14 22:13:

      צטט: sbhsport 2014-01-02 04:20:41

      יופי של סיפור. אהבתי. הגרנדמאה שלי בשנותיה האחרונות אפילו לא חלמה ללעוס סטייקים.

      תודה רבה, כל גראנדמה וגורלה!

       

        2/1/14 22:12:

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-01-01 22:11:25

      כתיבה יפה ומשובחת..

      תודה רבה, ישראל

       

        2/1/14 04:20:
      יופי של סיפור. אהבתי. הגרנדמאה שלי בשנותיה האחרונות אפילו לא חלמה ללעוס סטייקים.
      כתיבה יפה ומשובחת..
        1/1/14 19:00:

      צטט: זירעונית קוסמית 2014-01-01 17:53:14

      יופי של סיפור, נהנתי, שנה אזרחית טובה ומשובחה:))

      תודה לך, חברה, ושנה קסומה

       

      יופי של סיפור, נהנתי, שנה אזרחית טובה ומשובחה:))
        1/1/14 13:19:

      צטט: נערת ליווי 2014-01-01 10:31:41

      סיפור נהדר!

      ארבעה ימים. ארבעה חודשים. נגיסות נפלאות מהחיים.

       

      [חושבת לי ככה בלחש למה אני למשל ממשיכה לעוות מילים כשיש מספרים אולי בגלל ה-4 ומדלגת ל-40 ימים וחושבת על זה שהיא לא אכלה דגים... עזבי עכשיו. עובדות ובדיה אולי משם. הדילוגים.. שלי (מוסה דאג כמובן) ]

       

      שנה טובה! חיוך

      תודה חברה ושנה של הצלחה והשראה לך

       

        1/1/14 13:18:

      צטט: ~בועז22~ 2014-01-01 05:45:18

      סימן-לבאות מעיד ש..., עכשיו לא קורה בעצם, דבר...,

      כך אמר פעם מישהו.

      אבל ה"דבר" הזה ריחף מעל הסיפור, כמעט מההתחלה.

      "דבר" ברור ודי מוחלט, שגם טבעי היה שיגיע ובכול זאת...,

      הוא נדחה עד לאישור הסופי שזה, הדבר...,

      ורק כך משמעותו המציאותית, אף שהייתה ברורה מתחילה

      מקבלת העצמה רק עם קרות ה"דבר".

      יפה!!!!

      תודב רבה, בועז, כמו "מוות ידוע מראש" של מרקז, סתם... לרגע השווצתי, אבל  קטונתי

      (:

       

        1/1/14 10:31:

      סיפור נהדר!

      ארבעה ימים. ארבעה חודשים. נגיסות נפלאות מהחיים.

       

      [חושבת לי ככה בלחש למה אני למשל ממשיכה לעוות מילים כשיש מספרים אולי בגלל ה-4 ומדלגת ל-40 ימים וחושבת על זה שהיא לא אכלה דגים... עזבי עכשיו. עובדות ובדיה אולי משם. הדילוגים.. שלי (מוסה דאג כמובן) ]

       

      שנה טובה! חיוך

        1/1/14 05:45:

      סימן-לבאות מעיד ש..., עכשיו לא קורה בעצם, דבר...,

      כך אמר פעם מישהו.

      אבל ה"דבר" הזה ריחף מעל הסיפור, כמעט מההתחלה.

      "דבר" ברור ודי מוחלט, שגם טבעי היה שיגיע ובכול זאת...,

      הוא נדחה עד לאישור הסופי שזה, הדבר...,

      ורק כך משמעותו המציאותית, אף שהייתה ברורה מתחילה

      מקבלת העצמה רק עם קרות ה"דבר".

      יפה!!!!

      (:

        31/12/13 19:53:

      צטט: amii 2013-12-31 17:45:38

      צטט: באבא יאגה 2013-12-30 21:42:23

      צטט: amii 2013-12-30 14:29:23

      גרנדמה, את גדולה

      מזמן הייתי  רוצה להיות איזו גראנדמה, אבל אני לא מצליחה

       

      אם יש לך ילדים, הנכדים בדרך, בהצלחה

      יש לי, עמי, אבל הם לא ממלאים את המוטל עליהם

       

        31/12/13 19:52:

      צטט: שולה ניסים 2013-12-31 16:24:43

      סיפור מעניין כתבת אלאנורה. גם לי יש אמונות טפלות ( קצת...)

      תודה רבה, שולה, למי אין

       

        31/12/13 19:50:

      צטט: מושיקו החמוד 2013-12-31 14:04:36

      קצר מעניין ומרגש

      תודה רבה, מושיקו על השבח

       

        31/12/13 17:45:

      צטט: באבא יאגה 2013-12-30 21:42:23

      צטט: amii 2013-12-30 14:29:23

      גרנדמה, את גדולה

      מזמן הייתי  רוצה להיות איזו גראנדמה, אבל אני לא מצליחה

       

      אם יש לך ילדים, הנכדים בדרך, בהצלחה

        31/12/13 16:24:
      סיפור מעניין כתבת אלאנורה. גם לי יש אמונות טפלות ( קצת...)
        31/12/13 14:04:
      קצר מעניין ומרגש
        31/12/13 13:47:

      צטט: שושנה13 2013-12-31 09:08:35

      כתיבה יפה.

      תודה, היפה בשושנים

       

        31/12/13 13:46:

      צטט: אסתר רבקה 2013-12-31 02:27:29

      יפה את כותבת .כתיבה מרתקת

      תודה אסתר, שמחה לשמוע

       

        31/12/13 09:08:
      כתיבה יפה.
        31/12/13 02:27:
      יפה את כותבת .כתיבה מרתקת
        30/12/13 23:38:

      צטט: צ'ילי מתוק 2013-12-30 23:23:09

      מרגש ועצוב..

      שמחה שכך

       

        30/12/13 23:37:

      צטט: תום1203 2013-12-30 23:04:45

      מצטט שני שליש מדברי amii: את גדולה!

      תודה רבה, אני דווקא קטנה, תום! 

        30/12/13 23:23:
      מרגש ועצוב..
        30/12/13 23:04:
      מצטט שני שליש מדברי amii: את גדולה!
        30/12/13 21:44:

      צטט: צוריאל צור 2013-12-30 21:28:36

      יופי של סיפור.
      והיא נשמעת כמו המקבילה הנשית של שימון פרס שלנו :)
      נגסה את החיים בביסים גדולים ..

        ללא ספק, אבל לא היתה נשיאה

        30/12/13 21:44:

      צטט: נויאור 2013-12-30 17:44:43

      סיפור מדהים וגם מציאותי אין לחגוג יום הולדת לפני הזמן!!!

      תודה רבה, בדוי ומציאותי כאחד, מיטב הספור כזבו

       

        30/12/13 21:43:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2013-12-30 14:48:47

      סיפור מעולה, מזכיר לי את קרובתי גינה ברגמן ז"ל :))

      תודה רבה, מכבית

       

        30/12/13 21:42:

      צטט: amii 2013-12-30 14:29:23

      גרנדמה, את גדולה

      מזמן הייתי  רוצה להיות איזו גראנדמה, אבל אני לא מצליחה

       

        30/12/13 21:40:

      צטט: גייסוןג'ייסון 2013-12-30 14:11:36

      איזה סיפור..... יפה

      תודה, הייתי מוסיפה לו את התינוקות שלך

       

        30/12/13 21:39:

      צטט: דליהו 2013-12-30 13:04:42

      מעניין. שנה אזרחית טובה.:)

      תודה רבה, דליה, גם לך

       

        30/12/13 21:28:

      יופי של סיפור.
      והיא נשמעת כמו המקבילה הנשית של שימון פרס שלנו :)
      נגסה את החיים בביסים גדולים ..

        30/12/13 17:44:
      סיפור מדהים וגם מציאותי אין לחגוג יום הולדת לפני הזמן!!!
      סיפור מעולה, מזכיר לי את קרובתי גינה ברגמן ז"ל :))
        30/12/13 14:29:
      גרנדמה, את גדולה
        30/12/13 14:11:
      איזה סיפור..... יפה
        30/12/13 13:04:
      מעניין. שנה אזרחית טובה.:)
        30/12/13 12:38:

      צטט: סירפד מתוק 2013-12-30 12:06:21

      הפלאת לכתוב! את מוכיחה שיש חיים אחרי המוות...

      תודה רבה, תמיד יש, כל עוד המתים נשארים בתודעת החיים

       

        30/12/13 12:37:

      צטט: כורך דברים 2013-12-30 11:05:42

      יופי של סיפור. גם אמין. היתתי מסיים אותו עם המלים "חוט קולה". פחות אינפורמציה גרידא, אבל יותר דרמה. דוז פואן.

      תודה רבה, אפשרות שחשבתי עליה, די פווא לעורך על בקורתו 

        30/12/13 12:35:

      צטט: נומיקן 2013-12-30 10:57:28

      יפה. חשבתי שתחנק מהסטייק כמו שקרה למישהי בגילה, שעשתה המון ניתוחים פלסטיים, אבל את הגוף וגם את מלאך המוות לא הצליחה לרמות, ונחנקה מחתיכת סטיק ביום הולדת. אפשר לקרוא את זה גם גראנד דָאמָה - הגברת הגדולה.

      אפשר, אם כי היתה מאד פטיט, ואכשהו לא התאים לה לההיחנק מהדבר שהכי אהבה, היה יותר מדי, לדעתי, אלו כך היה, אם כי המציאות עולה על הדמיון, לא אחת, וודאי שהדמיון עולה על הדמיון

       

        30/12/13 12:32:

      צטט: א ח א ב 2013-12-30 10:02:24

      יפי של סיפור על חיים של טעם:)

      תודה רבה. כן טעם בשר מדמם! היא ממש לא היתה צמחונית, גראנדמה

       

        30/12/13 12:31:

      צטט: Zvi Hartman 2013-12-30 09:58:10

      כתיבה יפה. אולי בנימין אמר לעצמו יפה שעה אחת קודם

      תודה, אולי, לא אוכל לשאול אותו, בינתיים הוא הצטרף אליה

       

        30/12/13 12:30:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2013-12-30 09:37:21

      לפחות נהנתה מכל רגע בחיים.

      ממש כך, צריך ללמוד כל עוד אנחנו פה

       

        30/12/13 12:29:

      צטט: עמנב 2013-12-30 09:35:58

      אמי עליה השלום הייתה אומרת (ביידיש), שצעירים יותר לא ימותו. טוב שהצליחה להנות עד ימיה האחרונים. יופי של כתיבה - בין אם תיארת מציאות, ובין אם לאו. כל טוב, עמוס.

      אנן, שצעירים יותר לא ימותו, והקשישים שימותו בבריאות טובה, תודה , עמוס

       

        30/12/13 12:28:

      צטט: rossini 2013-12-30 07:27:29

      סיפור  מהחיים.

      מרגש וכתוב היטב.

      ועל הקדמת חגיגות, אני מסכים,

      אם כי אני מאמין שמה שצריך לקרות, יקרה.

      ללא כל קשר.

      תודה רבה, רוסיני, אני לא מקדימה חגיגות!בבחינת אל יתהלל חוגר כמפתח

       

        30/12/13 12:22:

      צטט: זונות פוליטיות 2013-12-30 07:16:19

       

       

      ברוטוס:   לזמן קצב משלו. אסור להערב בו, אבור לנסות לקצר או להאיץ תהליכים

       

       

      נטוס:      שנזכה כולנו להגיע לגיל הזה צלולים. כתבת יפה מאד

       

       תודה רבה. אמן, כן יהי רצון, צלולים ולמות בריאים!

      ..

       

        30/12/13 12:20:

      צטט: zioncohen2 2013-12-30 03:21:42

      פרצופם של האלים?

      כן, זו מטפורה, ידידי

       

        30/12/13 12:06:
      הפלאת לכתוב! את מוכיחה שיש חיים אחרי המוות...
        30/12/13 11:05:
      יופי של סיפור. גם אמין. היתתי מסיים אותו עם המלים "חוט קולה". פחות אינפורמציה גרידא, אבל יותר דרמה. דוז פואן.
        30/12/13 10:57:
      יפה. חשבתי שתחנק מהסטייק כמו שקרה למישהי בגילה, שעשתה המון ניתוחים פלסטיים, אבל את הגוף וגם את מלאך המוות לא הצליחה לרמות, ונחנקה מחתיכת סטיק ביום הולדת. אפשר לקרוא את זה גם גראנד דָאמָה - הגברת הגדולה.
        30/12/13 10:02:
      יפי של סיפור על חיים של טעם:)
        30/12/13 09:58:
      כתיבה יפה. אולי בנימין אמר לעצמו יפה שעה אחת קודם
        30/12/13 09:37:
      לפחות נהנתה מכל רגע בחיים.
        30/12/13 09:35:
      אמי עליה השלום הייתה אומרת (ביידיש), שצעירים יותר לא ימותו. טוב שהצליחה להנות עד ימיה האחרונים. יופי של כתיבה - בין אם תיארת מציאות, ובין אם לאו. כל טוב, עמוס.
        30/12/13 07:27:

      סיפור  מהחיים.

      מרגש וכתוב היטב.

      ועל הקדמת חגיגות, אני מסכים,

      אם כי אני מאמין שמה שצריך לקרות, יקרה.

      ללא כל קשר.

        30/12/13 07:16:

       

       

      ברוטוס:   לזמן קצב משלו. אסור להערב בו, אבור לנסות לקצר או להאיץ תהליכים

       

       

      נטוס:      שנזכה כולנו להגיע לגיל הזה צלולים. כתבת יפה מאד

       

       

      ..

        30/12/13 03:21:
      פרצופם של האלים?
        30/12/13 00:32:

      צטט: Benj 2013-12-30 00:12:19

      עת לכל דבר

      כדברי קהלת

       

        30/12/13 00:12:
      עת לכל דבר

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין