זה מה שמשתמע מגלי הטרור שהפלסטינים יוזמים בכל פעם שנראה להם שהצעות השלום הישראליות עלולות, מבחינתם, להתקבל על ידי הקהילה הבינלאומית. זו הדינמיקה של הפוליטיקה הפלסטינית השואפת להחזיק את ישראל אשמה תמידית וקבועה בסכסוך המדמם בין הפלסטינים ליהודים. את המצב הזה ישראל חייבת לשנות ומיד כי היא הפכה למאוסה גם בעיני הציבור הנאור בעולם. השינוי אפשרי על ידי הכרזתה של ישראל על גבולותיה הקבועים בהתאם להצעות המקסימליות שציפי לבני הביאה ל"חדר" וההכרזה שההסכם על גבולות אלה אפשרי מבחינת ישראל רק אם וכאשר ההסתה הפלסטינית המתמדת נגד ישראל תיפסק לחלוטין. ישראל חייבת גם להחזיר אל גבולות הקו הירוק החדש את כל הישראלים שנמצאים מחוץ לגבולות של ישראל המוכרזים על ידה חד צדדית. מהלך ישראלי כזה חייב להסתמך על ענישה כבדה ומידית של כל מעשה טרור שמוצאו בשטחים שמחוץ לגבולות שישראל קבעה לעצמה ללא הסכמה עם הפלסטינים.

יחד עם ההכרזה החד צדדית של ישראל על גבולותיה הקבועים היא צריכה להבהיר לעולם שכל תמיכה כלכלית מצדה באוכלוסייה הפלסטינית שמחוץ לגבולותיה תיפסק. שהפלסטינים ידאגו לעצמם לייצר חשמל ותשתיות בסיסיות לקיומם ואז לא יוותר להם זמן ורצון להסית את אוכלוסייתם נגד ישראל ולייצר בכך רוצחים פלסטיניים שפוגעים ביהודים. שום פלסטיני שאיננו אזרח ישראלי לא יורשה לעבוד בישראל.הנה הזדמנות לפלסטינים להיות עצמאיים ולדאוג לקיומם .

אבל שינוי כזה הפוליטיקה הישראלית לא תוכל ליזום בדיוק מאותה סיבה המאפשרת לפלסטינים לחשוב שישראל היא ברת-השמדה. ישנו בפוליטיקה הישראלית זרם קטן שחושב שאפשר להכניע את הפלסטינים ולמחוק מהם את השאיפה לריבונות על כל שטחה של ארץ-ישראל. הזרם הפוליטי הקטן הזה הוא אשר קובע את המדיניות הישראלית מאז שביבי ראש ממשלה והוא אשר הביא אותו אל ראשות הממשלה. כי ביבי שואף רק להיות ראש ממשלה ולכן מאפשר להם להוביל את מדיניות ישראל על ידי הרכבת קואליציות שקריות שאינן מביעות בפועל את הרצון המדיני של הרוב בישראל.